חנויות סגורות ועזיבה גוברת: משהו מריח לא טוב בתפוח הגדול

ניו יורק ממשיכה להיות אבן שואבת עבור מיליוני תיירים והמוני חולמים שעבורם רק השמיים הם הגבול. אך עבור המקומיים נדמה כי האטרקטיביות שלה נשחקת. את התוצאות רואים קודם כל ברחובות

חיים הנדוורקר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלט המודיע על סגירת חנות הדגל של Lord & Taylor's בשדרה החמישית, השנה
שלט המודיע על סגירת חנות הדגל של Lord & Taylor's בשדרה החמישית, השנהקרדיט: Kathy Willens/אי־פי
חיים הנדוורקר

המיליארדר הניו יורקי קרל אייקן הודיע באחרונה כי הוא עוקר לפלורידה. הסיבה שנמסרה לתקשורת היתה לקונית - "סגנון חיים". אלא שדי בשתי המלים האלה כדי לקלוע לאווירה שקיימת בניו יורק בעת האחרונה ולה שותפים רבים. משהו ללא ספק השתבש.

אחת הבעיות המרכזיות של ניו יורק בשנים האחרונות הוא שיעור המס הגבוה. ניו יורק ניצבת בצמרת המסים העירוניים, מסי המדינה והמסים הפדרליים בארה"ב. בנוסף, הקלות וניכויי מס רבים צומצמו או בוטלו על ידי ממשל טראמפ והפכו מדינות כמו פלורידה, אך גם מדינות כמו טקסס, וושינגטון, צפון ודרום קרולינה לאטרקטיביות יותר. זו הסיבה המרכזית שדוחפת אנשים כמו אייקן, מי שהבטיח כי מחצית מהונו (כ-17 מיליארד דולר) יועבר לצדקה אחרי מותו, לחפש מקום אחר. כמוהו, גם פול טודגור ג'ונס ודיוויד טפר, שני שמות גדולים מתחום הפיננסים, הודיעו באחרונה כי הם עוברים ליהנות ממזג אוויר והמיסוי הנוח יותר של ה-Sunshine State.

וכך, בשנים 2016-2007 איבדה מדינת ניו יורק 1.3 מיליון תושבים, רובם אנשי המעמד הבינוני המבוסס והמעמד הגבוה ומגמה זו גוברת והולכת. ב-2016 לבדה הפסידה המדינה כתוצאה מכך מסים בסכום כולל של 8.4 מיליארד דולר. לשם השוואה, בארבע השנים שקדמו ל-2016 הפסידה ניו יורק "רק" 4.6 מיליארד דולר מסים בממוצע לשנה עקב עזיבת התושבים. לכאורה, ניתן היה להתמודד עם הבעיה הזו באמצעות מיסוי נוסף, על העשירים ביותר כמובן, אך המושל אנדרו קואומו, ליברל מוצהר, מתנגד לכך מחשש שגל העזיבה רק יחריף.

קרל אייקן. עובר לפלורידה
קרל אייקן. עובר לפלורידהצילום: Brendan McDermid/רויטרס

יתרה מכך, בניו יורק 2019, כך נדמה, קשה הרבה יותר לעשות כסף. קחו את "וול סטריט" לדוגמה - תעשיית הפיננסים היתה ועודנה אחד המנועים הכלכליים החשובים של העיר, אך לצד עלייה של 11% ברווחים ב-2018 ביחס לשנה שקדמה לה, הבונוסים ירדו ב-17% לסכום ממוצע של כ-150 אלף דולר. בכירי וול סטריט ממשיכים לקחת לעצמם בונוסים ענקיים, אך הזוטרים ודרגי הביניים מקבלים הרבה פחות. ומה ב-2019? לפי הערכות, היקף הבונוסים צפוי לרדת בכ-10% נוספים עד סוף השנה.

שלא תהיה טעות. ניו יורק, שידעה גם בעבר עליות ומורדות, היא עדיין השולטת בכיפה בתחומים רבים בארה"ב. "התפוח הגדול" עודנו עסיסי ומפוצץ אנרגיה, ומהווה מדי שנה אבן שואבת למיליונים שעבורם רק השמיים הם הגבול, ולעוד עשרות מיליוני תיירים בכל שפה אפשרית. המונים מגיעים אליה מדי שנה בניסיון להשתקע בה - ולהצליח.

ובכל זאת, משהו קורה כאן, החגיגה אינה כתמול שלשום. נדמה כי אם בשנות השבעים והשמונים גל ההגירה החוצה נבע מהפשיעה או מהרצון לממש את "החלום הפרברי", הפעם הסיפור שונה לגמרי. סיור ברחובות מנהטן ונתונים של מתווכים מגלים כי 20%-25% מהחנויות באזורים מסוימים, גם באזורים לוהטים כמו השדרה החמישית ושדרת מדיסון, פשוט עומדות ריקות (הערכות הרשמיות נמוכות יותר - ח.ה). המצב קשה במיוחד בעיקר בקרב העסקים הקטנים. אפשר להאשים את amazon ויתר חברות האונליין בחיסול תרבות הקנייה בחנויות ובתי כלבו, ואפשר גם להפנות את האצבע לעבר חמדנותם של בעלי הנכסים שלא מורידים מחירים. כך או כך, השורה התחתונה היא אחת: המון חנויות נסגרו. מי כן חוגג? הבנקים, שפותחים סניפים שגודלם לפעמים בלוק או שניים, והמכונים לטיפולי יופי לנשים (וכעת גם עבור יותר ויותר לגברים).

ניו יורק. בפרברים אפשר להשיג חינוך ברמה גבוהה ובמחיר סביר
ניו יורק. בפרברים אפשר להשיג חינוך ברמה גבוהה ובמחיר סבירצילום: STEPHEN YANG/רויטרס

את המצוקה ניתן לראות גם בפינות הרחוב. לפי ההערכות הרשמיות, מספר חסרי הבית בניו יורק הוא כ-80 אלף ומהם כ-5% לנים תחת כיפת השמיים. אם לשפוט לפי מראה עיניים - יש כאן הרבה יותר חסרי בית מאשר לפני עשר ואפילו חמש שנים, וזאת דווקא בתקופה שבה ראש העיר הוא ביל דה-בלאזיו, איש המפלגה הדמוקרטית הדוגל בשמאל כלכלי וחברתי ומתבטא ללא הרף על הצורך לסייע לחסרי יכולת ומיעוטים.

שחיקת האטרקטיביות של ניו יורק משפיעה גם על מחירי הנדל״ן למגורים. המחירים המוטרפים שאפיינו את רוב שנות העשור האחרון, אמנם ירדו בשנים האחרונות ב-15%-20% ובכל זאת - הקונים אינם מתדפקים על הדלת. הנהירה לנדל"ן אמנם האיצה את הבנייה בעיר בעשור באחרון, אך זו נועדה בעיקר למגורי יוקרה של יותר מחמישה מיליון דולר ולפעמים יותר מעשרה מיליון דולר. המעמד הבינוני מעולם לא היה במשחק הזה, אך כעת נדמה שגם העשירים בחוץ, ועזיבת המיליונרים רק מלבה את המגמה.

אם כבר נגעתי במעמד הביניים, שאליו משתייכים בעצם רוב הניו יורקרים, זה המקום להדגיש כי מצבו אינו פשוט. בשיחות הסלון המחשבה על עזיבת העיר היא נושא שכיח. לא כולם אומרים זאת במפורש, אך הלך הרוח ברור. התושבים נאבקים. יוקר מחייה? בהחלט. ניו יורק תמיד היתה יקרה וכעת אפילו יותר. על נטל המס כבר דיברתי. מי שאינו מסוגל לרכוש דירה, שוכר אותה וגם כאן הקושי גדול. המחירים גבוהים מאד ואף ממשיכים להאמיר. מחיר ממוצע לדירה במנהטן עומד על כ-4,300 דולר בחודש - עלייה של 4% ביחס לאשתקד.

לפי ההערכות הרשמיות, כ-80 אלף חסרי בית ומהם 5% ישנים תחת כיפת השמיים
לפי ההערכות הרשמיות, כ-80 אלף חסרי בית ומהם 5% ישנים תחת כיפת השמייםצילום: Mark Lennihan / AP

בעיה מרכזית אחרת שמטרידה מאד את המעמד הבינוני קשורה למערכת החינוך. החינוך הפרטי בניו יורק הוא ברמה גבוהה, אבל שכר לימוד נושק לכ-50 אלף דולר בשנה לתלמיד - כמעט כפול מכפי שהיה לפני עשור. זאת ועוד, גם מי שיש לו את היכולת לשלם את שכר הלימוד המטורף הזה, לא בטוח שיצליח לקבל מקום עבור ילדיו בגלל הביקוש. התוצאה היא שרבים שולחים את ילדיהם לחינוך הציבורי. בניו יורק בתי ספר ציבוריים מצוינים, מהטובים בארה"ב, אך יש גם כאלה שאין סיכוי שהייתם מעזים לשלוח אליהם את הבן או הבת שלכם. 

דה-בלאזיו שם את יהבו על חיזוק האינטגרציה בניסיון להתמודד עם הבעיה במערכת החינוך. הכוונה כמובן חיובית ונכונה, אך המשמעות לדעת רבים כאן היא "פגיעה בבתי הספר הטובים". מבחינת משפחות רבות מהמעמד הבינוני, הקושי להעניק חינוך הולם לילדים היא סיבה מספקת כדי לעזוב את העיר. בפרברים יכולות משפחות אלה, אם יכלכלו נכון את צעדיהן, למצוא בתי ספר ציבוריים ברמה גבוהה.

חיים הנדוורקר | |חיים בניו יורק

סיפורים על המתרחש בניו יורק לפני ומאחורי הקלעים, המיועדים לישראלים החיים בה או רוצים לפעול בה. על השחקנים המרכזיים בסצנה הישראלית העסקית, סיפורי הצלחה וכישלון, המגמות בהייטק, בנדל"ן, באמנות ובחיי הלילה והשעשועים. איפה כדאי לאכול, לבלות, להתלבש ומה והיכן לקנות. וכן, גם עצות מבעל ניסיון.

אני חיים הנדוורקר, כתב TheMarker והארץ בניו יורק. מכסה את הסצנה העסקית הישראלית בתפוח הגדול מזה שנים רבות. לפני כן, הייתי כתב הארץ בפריז. בישראל שימשתי בשורה של תפקידים, ובכלל זה כתב לענייני תל אביב, כתב משטרה וכתב למוסף השבועי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ