החג האהוב הכי שנוא על האמריקאים

מאחורי החיבוקים והנשיקות של חג ההודיה, תרנגול ההודו הענק והזהוב, צפות המלחמות המשפחתיות. זה הזמן שבני זוג רבים מחליטים להיפרד, ויצרני התרופות נגד צרבת חוגגים

חיים הנדוורקר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'ורג' בוש עם תרנגול הודו
מרצח הילידים ועד זמן עם המשפחה - לא כולם אוהבים אתה חג הזהקרדיט: REUTERS
חיים הנדוורקר

חג ההודיה הוא אחד מהחגים המקסימים ביותר שחוגגים בארצות הברית. המוני אמריקאים, גם אלה שמתגוררים הרחק מבני משפחתם, מתכנסים ביום הזה בבית ההורים או אחד מבני המשפחה לארוחת חג שבה מודים האמריקאים על כל הטוב שניתן להם. בחוץ, העלים משנים צבעם מירוק לכתמתם עז עד שהם נושרים. זה הזמן שהקור של תחילת החורף מתחיל לחדור לעצמות אבל בתוך הבית האח מבוערת. חמים ונעים. הרבה חיבוקים ונשיקות. קרובים ורחוקים לבושים בבגדים חגיגיים, מתלוצצים, מספרים על מה שעבר עליהם מאז חג ההודיה הקודם. פסטורליה.

האורחים מתכנסים ליד שולחן גדול מכוסה במפה לבנה. במרכז השולחן תרנגול הודו גדול מימדים, צלוי היטב לאחר שבילה שעות  ארוכות, ואפילו יום שלם, בתנור. המהדרין יאגרו במשך הצליה את השומן הנוטף מתרנגול ההודו וישפכו אותו מחדש על העוף הענק כדי לשפר את טעמו. 

לתוך התרנגול  מכניסים מילוי העשוי מפרורי לחם, ערמונים, חמאה ותבלינים שונים. לזה מוסיפים רוטב או ציר עשיר. מלאכת חיתוך העוף הזה היא אמנות של ממש אבל גם סטטוס. בדרך כלל הגבר, יתמחה בחיתוכו של העוף. המהדרין יכינו פאי של בטטות  עם מרשמלוז. חשוב מאד להגיש חמוציות ממותקות עם פיסות קטנות של תפוזים.  ולקינוח פאי פקאן ו-או פאי דלעת מפוארים שנאפו על פי מתכון משפחתי סודי. אל דאגה, בגוגל תמצאו את המתכונים הללו.

אם אתם בניו יורק החגיגה גדולה שבעתיים. בבוקר חג ההודיה מתקיים בעיר המצעד הגדול של מייסיס ובו נעות בובות ענק מנופחות הנישאות על ידי אנשים המחזיקים אותן בעזרת חבלים. הכוכבים הם דמויות צבעוניות כמו מיקי מאוס, דונלד דאק ודמבו הפיל. חגיגה לעיניים. יש שיילכו בלילה הקודם לאפר ווסט סייד כדי לצפות בניפוחן של בובות הענק. לפעמים ניפוח הבובות מתבצע כאשר יורד שלג, לפעמים כאשר רוחות מנשבות, האויב הגדול של הבובות המנופחות. המוני ניו יורקרים ותיירים יבואו לצפות בפלא. המצעד הזה ישודר חי לכל רחבי ארצות הברית. אבל רבים יותר יצפו במצעד הזה בטלוויזיה. מאוחר יותר יש שיצפו במשחקי הפוטבול כאירוע משפחתי. ממשיכים לפטפט. החיים מחייכים. רגע של נחת.

חג ההודיה הוא חג אמריקאי אזרחי אף שיש לו יסודות דתיים נוצריים. גם יהודים כאן חוגגים את החג הזה. הגרסה המקובלת למקור של חג ההודיה ההסכם שנחתם בין הצליינים בפליימות מסצ׳וסטס לבין שבט של ילידים אמריקאים. החגיגות באו גם כהודיה על בואו של הגשם שהציל את יבולי התבואה. גם היום האמריקאים ממשיכים לחגוג את השפע של המדינה הזאת שמיליונים ברחבי העולם חולמים להגיע אליה ושעריה הולכים וננעלים בימים אלה.

אבל יש גם נרטיב אחר לחג ההודיה. הפוך לגמרי. יש הגורסים כי חג ההודיה נחגג לראשונה ב-1637 כאשר מושל מסצ׳וסטס ג׳ון ווינתרופ החליט לחגוג את חזרתם הביתה בשלום של הציידים שהצליחו לחסל 700 ילידים - שפעם קראו להם אנדיאנים- משבט הפיקאוט. על פי גישה זו, חג ההודיה הוא בעצם חגיגה של נצחונו של האדם הלבן על הילידים האמריקאים.

אבל גם אם נעזוב את המחלוקת ההיסטורית, מאחורי המעטה המושלם של חג ההודיה, זהו גם החג השנוא על אמריקאים לא מעטים. כדי להגיע לארוחת חג ההודיה צריך לבלות שעות בשדות תעופה עמוסים. בדרכים יש להמתין זמן רב בפקקי תנועה. זהו החג שבו נפגשים עם בני משפחה שגם לא כל כך אוהבים, ולפעמים אפילו מתעבים.

לפני החג ואף במהלכו פורצות מריבות תוצאה של טינה רבת שנים הקיימת בהרבה מאד משפחות. אבל גם כשהכל בסדר לא חסרות מריבות. מתווכחים האם לאכול בצהריים או בערב, תורו של מי לארח את בני המשפחה, מי יישב ליד מי, על הירושה שניתנה או לא ניתנה וסתם כי בני המשפחה לא אוהבים זה את זה. יש הטוענים כי חג ההודיה הוא הזמן שבו זוגות מחליטים להיפרד יותר מכל תקופה אחרת בשנה. כן, מאחורי הקלעים של ארוחת החג יש הרבה מאד מתח באוויר.

ואסור לשכוח את אלה שאין להם משפחה. רווקים לא אוהבים שמסתכלים עליהם בעין עקומה משום שהם לא נשואים בעוד האחים והאחיות כבר הקימו משפחה עם ילדים ולהם אין. הבודדים וחסרי הבית חשים מטבע הדברים עוד יותר לבד בחג ההודיה.

תגידו שלפחות הארוחה תכפר על הפוליטיקה המשפחתית. לא בטוח. אף פעם לא אכלתי תרנגול הודו, למרות יופיו (יש שיטילו ספק גם בקביעה זו ), שהוא באמת טעים. בדרך כלל התרנגול יוצא יבש. בדרום ארצות הברית מקובל קודם שמטגנים את התרנגול עם הרבה שומן ושמן אגוזים. אומרים שהגרסה הזאת טעימה יותר. הציר והמילוי גם הם לא בדיוק שיא הבריאות. כמויות הסוכר, השומן והחמאה שנדחסים לתוך מאכלי החג הם עצומים. מטבע הדברים בארוחת החג אוכלים יותר ממה שהקיבה מסוגלת לעכל.

השילוב של אוכל כבד נוטף שומן הוא משתק. זוהי הארוחה שכדאי להגיע אליהם עם כדורים נגד צרבת. אין זה פלא שאחרי חג ההודיה, המונים יפקדו את מכוני הכושר בניסיון נואש לשרוף את אלפי הקלוריות. הם יכשלו בכך.

בחג המשפחתי הזה מבלות הרבה משפחות את זמנן לפני הטלוויזיה. אפילו תהלוכת הבובות המנופחות שכל אמריקה צופה בה זוכה לביקורת. יש החשים כי המדובר במפגן מאד ממוסחר המקדם מותגים לשם עשיית כסף. יש שמוצאים את עצמם צופים במשחקי פוטבול כמעט בכפיה אף שהם שונאים את המשחק האמריקאי הכל כך פופולארי רק כי זה מה שבני המשפחה עושים.

יום שישי לאחר חג ההודיה גם הוא מועד חשוב בתרבות האמריקאית. זהו בלק פריידי היום שבו פותחים את עונת המכירות לקראת חג המולד וראש השנה האזרחית. הסיילים הם בדרך כלל מדהימים. לפעמים תקבלו 50 אחוז הנחה. לפעמים סתם ירמו אתכם ותקבלו סחורה ישנה. הבעיה היא התורים הענקיים בכניסה לחנויות. היזהרו- הממתינים המשתוקקים והעצבניים יכולים להיות חסרי סבלנות ותוקפניים. כמה וכמה אנשים נפצעו ואף מצאו את מותם בגלל התגרות שפרצו. אנא הישמרו לנפשיכם.

ובכל זאת, אם מזדמן לכם להיות נוכח בארוחת חג ההודיה של משפחה אמריקאית- אל תחמיצו. זוהי חוויה של ממש. בתיאבון.

חיים הנדוורקר | |חיים בניו יורק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ