"להביא אמנים ישראלים זה נשמע נוצץ, אבל כל הופעה זה הימור"

נדמה כי ארה"ב הפכה בעשור האחרון יעד חובה עבור יוצרים, להקות וסטנדאפיסטים מהארץ. אם בעבר נהגו המהגרים להימנע מסממני הישראליות, היום הם רוצים להישאר מחוברים וגם פוליטיים

חיים הנדוורקר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חמי רודנר בניו יורק. נוסטלגיה לצד ישראליות עכשווית
חמי רודנר בניו יורק. נוסטלגיה לצד ישראליות עכשוויתקרדיט: אפרת מוזס
חיים הנדוורקר

עומר אדם יופיע כאן במארס, תיסלם כבר מתחממת על הקווים, שלמה ארצי היה פה לפני כשנתיים, עידן רייכל נמצא "על הקו" מספר פעמים בשנה, לדיוויד ברוזה יש מופע גדול בכל דצמבר ורמי קלינשטיין נוסע בין ערים. נדמה כי ארה"ב בכלל וניו יורק בפרט הפכו בשנים האחרונות יעד חובה לכל זמר, זמרת או להקה בולטים בישראל. זה לא החלום לכבוש את אמריקה שמביא אותם לכאן, אלא הקהל הישראלי הגדול הצמא לתרבות עברית.

ההערכות ביחס למספר הישראלים שחיים בארה"ב נעות בין 400 אלף למיליון. תלוי איך אתם מגדירים "ישראלי" ועד כמה אתם נוקשים/מקלים בקריטריונים. מה שבטוח הוא שכל מופע גדול שמגיע לכאן מהארץ בעשור האחרון מושך אליו בין מאות לאלפי ישראלים. זה מעיד על שינוי תרבותי גדול. אם בעבר נהגו המהגרים לארה"ב להימנע מסממני ישראליות, בין אם מתוך רצון להיטמע ובין אם כי העדיפו להתרחק מהמולדת ומהחיים שהשאירו מאחור - בעשור האחרון האווירה היא של התחברות.

האמרגנית והמפיקה אפרת מוזס מעריכה כי שוק רוכשי הכרטיסים למוזיקה ישראלית בניו יורק עומד על כ-5,000 איש. שמות בולטים או נוצצים יכולים להוסיף עוד כמה אלפים. "זו עבודה מאוד לא פשוטה להביא אמן ישראלי לארה"ב. האתגר להביא את הקהל קיים בכל פעם מחדש. לפעמים אני מרוויחה, לפעמים יוצאת מאוזנת, ולפעמים גם מפסידה. כל הופעה היא הימור. האתגר להביא קהל קיים בכל פעם מחדש", היא אומרת, "האמנים מצדם מאוד רוצים להגיע, הם יודעים שהקהל שלהם הוא ישראלי. קורה כאן דבר מרתק: למרות המרחק וההסתייגות המסוימת בארץ מ'היורדים', יש המון אנרגיה וחיבור מטורף. האמנים מקבלים המון אהבה".

קהל ישראלי בניו יורק
"השוק בניו יורק עומד על כ-5,000 איש. שמות נוצצים יוסיפו עוד כמה אלפים"צילום: נעם עטיה

חרף האתגרים, בשוק המוזיקה הישראלי יש לא מעט כסף ופועלים בו מספר אמרגנים. דוד אזולאי מטפל למשל בעידן רייכל ודיוויד ברוזה; משה נוי בעומר אדם; פואד עובדיה מתמחה במוזיקה מזרחית אבל גם הביא את אדיר מילר. מוזס, שהחלה את דרכה בהבאת מרצים ישראלים לארה"ב, עוסקת כיום בעיקר באינדי ובמופעים אינטימיים. באחרונה הביאה לכאן את חמי רודנר. ברזומה שלה ניתן למצוא את עינת שרוף, דני רובס, אהוד בנאי, הסטנדאפיסט רשף לוי, יזהר אשדות, ירמי קפלן, צביקה הדר, טל פרידמן, ארקדי דוכין ומאור כהן.

"הקהל מורכב מאנשים שגם צמאים לנוסטלגיה וגם רוצים להישאר מחוברים למה שקורה בישראל. כשהם מגיעים להופעה הם שמחים לראות זה את זה. יש תחושה של ישראל הקטנה נפגשת באמריקה. לכל הופעה יש קהל שונה. אתה רואה גם שהקהל הישראלי מתייחס לתרבות הישראלית באופן רגשי גם מבחינה פוליטית. בהקשר הזה, למוזס יש גם דוגמה חזקה על גברי בנאי, שהפך לאורך השנים למבקר חריף של מדיניות ישראל בגדה המערבית:

אפרת מוזס
אפרת מוזסצילום: עוזי בטיש

"לפני כשנה הבאתי לניו יורק את גברי ואת בנו אורי להופעה, והיה לי מאוד קשה למכור את גברי לקהל כאן. זה היה די מפתיע. הוא הרי אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית ומאושיות ההומור שלה. אין מי שלא אוהב או לא אהב את הגשש החיוור. גדלנו עליהם. מה שקרה הוא שקיבלתי המון תגובות תוקפניות על כך שאני מביאה 'עוכר ישראל', 'שונא ישראל'. היו גם שקראו להחרים את ההופעה. כל-כך כאבה לי התגובה הזו. ממש לא הגיע לו".

"אני לא שוקלת שיקולים פוליטיים, אני מביאה לניו יורק תרבות ישראלית נטו. אבל האמת כשאני נתקלת בתגובות כל-כך לא נעימות - אני נדהמת. היתה לי את אותה בעיה גם מהצד השני של המפה הפוליטית. רציתי להביא את אריאל זילבר וקיבלתי המון מביקורת מהסוג של 'אל תביאי את הפשיסט הזה'. בסוף ההופעה לא יצאה לפועל מסיבות אחרות".

מאור כהן בהופעה. ממשל טראמפ החמיר את הקריטריונים לאשרת אמן
מאור כהן בהופעה. ממשל טראמפ החמיר את הקריטריונים לאשרת אמןצילום: אפרת מוזס

מוזס נולדה בירושלים ובאה לארה"ב במהלך הטיול שאחרי הצבא. היא התחתנה עם אמריקאי ויש לה שלושה ילדים. היא עובדת בחוף המזרחי ושותפתה, יפעת אורגד, עובדת בחוף המערבי. "זו עבודה מורכבת וממש לא נוצצת כפי שחושבים. כל זמר צריך אשרת עבודה, זה תהליך שיכול לקחת כמה חודשים, ומאז שדונלד טראמפ הוא הפך קשה יותר גם לאמנים. צריך להוכיח שהאמן ייחודי. אם נניח למישהו מהלהקה היו עניינים עם החוק, כמו שימוש בסמים או צו עיכוב יציאה מהארץ, זו עלולה להיות בעיה. בנוסף, צריך להטיס את כולם, לשנע הכל, לשכור אולם וכמובן יש את הלוגיסטיקה של מכירת הכרטיסים. ההופעות כאן מאוד מושקעות וצריך לעמוד ברמה טכנית גבוהה. אי אפשר לעשות את זה בלי תשוקה".

מוזס מדגישה כי לא כל אמן שמצליח בארץ מצליח גם בארה"ב ולהיפך, אבל את הישראליות כך נדמה אי אפשר להוציא גם ממי שחי בארה"ב הרבה שנים. "הגיל של הקהל הישראלי כאן הוא 35 עד 65. להופעות בניו יורק מגיעים גם מניו ג'רזי ולונג איילנד, אבל גם ממקומות יותר רחוקים. כלפי, הקהל הישראלי מרגיש כמו כלפי משפחה. לפעמים זה קצת יותר מדי. מרגישים נוח לבקש בקשות שלא היו מעזים לבקש ממפיק אמריקאי, מצפים שתשמור להם מקומות, מסמסים ב-12 בלילה, או מבקשים שתחזיר להם כסף אם הם לא יכולים בסוף להגיע. כל אחד כאילו הוא בן יחיד", היא אומרת, "יחד עם זאת, מדובר בקהילה חמה מאוד. כשעמדתי מול אתגר רפואי למשל, קיבלתי המון אהבה מאותם אנשים וזה סייע לי". 

חיים הנדוורקר | |חיים בניו יורק

סיפורים על המתרחש בניו יורק לפני ומאחורי הקלעים, המיועדים לישראלים החיים בה או רוצים לפעול בה. על השחקנים המרכזיים בסצנה הישראלית העסקית, סיפורי הצלחה וכישלון, המגמות בהייטק, בנדל"ן, באמנות ובחיי הלילה והשעשועים. איפה כדאי לאכול, לבלות, להתלבש ומה והיכן לקנות. וכן, גם עצות מבעל ניסיון.

אני חיים הנדוורקר, כתב TheMarker והארץ בניו יורק. מכסה את הסצנה העסקית הישראלית בתפוח הגדול מזה שנים רבות. לפני כן, הייתי כתב הארץ בפריז. בישראל שימשתי בשורה של תפקידים, ובכלל זה כתב לענייני תל אביב, כתב משטרה וכתב למוסף השבועי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ