מיינד דה גפ - חדשות, ידיעות מהארץ והעולם - עיתון הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוגים

מיינד דה גפ / הבלוג של חיים רביה

אפשר להימחק ממאגר נתוני האשראי החדש. מהן ההשלכות? שאלה טובה

חוק נתוני אשראי שנכנס לתוקפו החודש מאפשר איסוף מידע כלכלי אינטימי (ולא רק שלילי) על כל תושבי ישראל בלי הסכמתם. מסרבים לאיסוף? לא בטוח שיכולתכם לקבל אשראי תהיה כבעבר

ב-12 באפריל נכנס לתוקף חוק נתוני אשראי. ידיעות ליוו את כניסתו לתוקף באופטימיות ("החוק פותח בפני צרכנים וגופים פיננסייים עולם חדש של התאמת אשראי אישית ואפשרויות חדשות", נכתב באחת מכותרות המשנה), אך התעלמו מכך שהחוק אוסף מידע כלכלי אינטימי על כל תושבי ישראל בלי הסכמתם. חמור מזה, הידיעות לא הזכירו שאנחנו יכולים לסרב לאיסוף מידע "חיובי" המעיד שפרענו כסדרו את האשראי שניתן לנו.

לא רק הידיעות העיתונאיות התעלמו מזה, המדינה עצמה מצניעה את האפשרות הזו והיא לא חייבה שום צד שלישי להודיע לנו על קיומה. כשאלוהים רוצה אפילו מטאטא יורה, וכשהמדינה רוצה היא מטאטאה את הזכות לפרטיות לצדי החדר ובדברי ההסבר לחוק מדברת על "הסדר מאוזן" שנועד "להבטיח את ההגנה על פרטיות הלקוח".

"בארה"ב, שבה יש דירוג אשראי, שיעור ההלוואות הלא מוחזרות דווקא עולה משמעותית על שיעורן בישראל"
Getty Images IL
להמשך הפוסט

יש לכם אפס פרטיות, תתגברו על זה ותתרגלו אפילו לפחות

רובנו כבר מבינים שביתנו כבר אינו מבצרנו, אבל לפלישה אל המרחב הפיזי והנפשי שלנו אין גבולות בכלל. חישבו על קוצבי לב שחשופים לפירצת סייבר, ויברטורים חכמים או בובות כמכשירי ריגול

אין איפה להסתתר מהפגיעה בפרטיות. זה מאפיינם המאיים של החיים המודרניים מוטי הטכנולוגיה ובזה הם שונים לגמרי מהחיים עד לפני 20 שנה ופחות.

למראית עין, פגיעה בפרטיות לא מתרחשת בתוך ביתו של האדם. שם הרי הוא מבצרו. אם פרטיות בתפישתה ההיסטורית היא זכותו של אדם להיעזב לנפשו (The right to be let alone) - אין למקום שבו ייעזב לנפשו מאשר בין ארבעת כותלי ביתו. שם נמצא לו המרחב הפיזי שבו יפתח את אישיותו ודעותיו, חופשי מעינו הבוחנת של הציבור ומציפיותיו של הזולת.

"אין זה פלא שבמשפטי רצח בארה"ב כבר הוגשו כראיות הקלטות שנצברו מהעוזר הדיגיטלי של אמאזון לדוגמה"
ליאור אלטמן
להמשך הפוסט

כשמדובר באמא תרזה יש להגן על הפרטיות, ובמקרה של אפי נוה?

אם הפרטיות לא תעמוד גם לימינו של מי שפעל בביריונות ואולי אף שלא כחוק: היא תישחק. מה שבמוקד ההסכמה הציבורית אינו מאתגר את המשפט, ואינו דורש הגנה

אפי נוה מתפקד כנבל התורן של הציבוריות הישראלית. אני שייך למי שסבורים שהוא הרוויח את תפקידו ביושר, הרבה לפני שנאשם בפלילים (נתב"ג) ונחשד בפלילים (מינוי שופטים). הסגנון שהפגין בשנים האחרונות מגונה בעיני. העובדה שהתנהלות זו הקנתה לו בוועדה למינוי שופטים מעמד של מוציא-ומביא, מוקד עליה לרגל לשופטים ועורכי דין, מעוררת בי רתיעה קשה. שותפותו עם שרת המשפטים שקמה נגד מערכת המשפט פסולה לדעתי מיסודה. העובדה שלא קם ועזב את תפקידו כראש לשכת עורכי הדין מרגע שנחשפה הפרשה המביכה של ההתחמקות מביקורת הגבולות, בלתי נסבלת. נכונותו לשאת מיקרופון ולהקליט עבור התכנית "עובדה" שיחות שקיימו איתו שופטים ועורכי דין בכנס לשכת עורכי הדין באילת, היא בעיני (אם המוקלטים לא הסכימו לכך) מעוררת חלחלה.

אבל הראיות לכאורה נגד נוה בפרשה האחרונה - מינוי שופטת שעמה, לפי החשד, נמצא קודם לכן ביחסים מיניים וניסיון לקדם שופט שעם רעייתו ניהל כביכול פרשת אהבים - הושגו מתוך הטלפון הנייד הישן שלו. הטלפון הגיע לידי עיתונאית שעיינה בו לאחר שהגנות שהגבילו את הגישה אליו נפרצו. עורך-דינו של נוה, בועז בן צור, מעורר אפוא בכל העוצמה את הטענה המתבקשת שהפרטיות של מרשו הופרה. הוא עושה זאת כדי לאיין את הראיות שהושגו מתוך הטלפון הסלולרי.

אפי נוה בבית המשפט
ראובן קסטרו
להמשך הפוסט

כמה פעמים אמרתם "אין לי מה להסתיר"?

אין אדם שאינו מבקש לשמור בינו לבין עצמו דבר מה. הטוען אחרת סבור שהוא יודע מה המידע שהוא מפרסם ברבים, והיות שהוא שולט במידע הזה - ממילא הוא יודע מה ייעשה בו ומה יילמד אודותיו. התפישה הזו ניגפת מפני המחקר המודרני

יש כמה משפטים ששמעתי יותר מדי פעמים בחיי המקצועיים. לו הייתי גובה שקל אחד על כל פעם כזו... טוב, די עם מחשבות על עושר פנסיוני. משפט אחד כזה הוא המענה המקובל על לקוחות בתגובה להמלצה לשנות פרקטיקות בתחום איסוף המידע והפצתו כדי שיהלמו את דרישות החוק ("אבל אף אחד לא עושה את זה!"). משפט שני הוא התשובה השגורה בפי מי שתוהים למה פרטיות חשובה כל כך ("לי אין מה להסתיר!"). הוא משמש בעיקר כאשר הזכות לפרטיות ניצבת בפני פעילויות שהן בעלות חשיבות לביטחון הציבור – לדוגמה התחקות אחר שובל המידע של כלל האזרחים כדי לאתר אלה מבניהם עוסקים בטרור. גלומה בו משוואה סמויה: מי שיש לו מה להסתיר - יש לו ממה לחשוש. כמו "אף אחד לא עושה את זה" גם "אין לי מה להסתיר" נאמר תמיד בתקיפות. לא סתם סימני קריאה מתנוססים בסיומם, תזכורת לשירבוט ההיסטורי של ח"כ משה סנה ("נימוק חלש, להרים את הקול!").

מכולם, "אין לי מה להסתיר" מעורר בי קוצר רוח אינסטינקטיבי. הוא בעיני ביטוי לעצלנות מחשבתית. אין אדם שאינו מבקש לשמור בינו לבין עצמו דבר מה. זה ביטויה הראשוני של הזכות לפרטיות, היא זכותו של אדם להיעזב לנפשו (the right to be let alone, כאמור במאמרם של סמואל וורן ולואיס ברנדייס מ-1890, שעיגן לראשונה את הזכות במשפט המודרני). לטובת כל שוחרי האין לי מה להסתיר הנה מספר שאלות, שביניהם לבין עצמם הם מוזמנים לתהות אם יסכימו לפרסם ברבים את התשובה להן: אילו תרופות אתה לוקח ולמה? בפרט, אתה לוקח תרופות פסיכיאטריות? למה יש לך וילונות ותריסים בבית? מה שכרך החודשי? מה יתרתך בבנק? מה סיסמת הגישה שלך לחשבון הבנק? מתי קיימת יחסי מין לאחרונה, באיזו תדירות אתה מקיים יחסים כאלה בכלל, עם מי ואיך? אלכסנדר סולז'ניצין כתב ב"אגף הסרטן" "כל אחד אשם במשהו או שיש לו מה להסתיר. כל מה שנדרש לעשות הוא לחפש חזק מספיק כדי לגלות מה" (תרגום קלוקל שלי מאנגלית).

אילוסטרציה פרטיות
Getty Images IL
להמשך הפוסט

חוק הגנת הפרטיות הישראלי מיושן עד כאב

ב-1981 הוא נחשב לפורץ דרך אך אז לא היו אינטרנט, מחשבים אישיים וטלפונים ניידים. לא רק אזרחים סובלים מהפער הזה, גם המשק ותעשיית ההייטק. כולם תוהים מה מותר ומה אסור להם כשלרשותם חוק מעידן האבן. בלוג חדש

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה טיוטת הנחיות לגבי שימוש ברחפנים במרחב הציבורי. לעתים אני תוהה אילו נושאים הרשות בוחרת לסקור בהנחיותיה, מפני שלא הם הנושאים המטרידים ביותר לפי ניסיוני, אבל אני יודע שכוונותיה רצויות תמיד ואנשיה המצוינים לשים את החומרים הפרימיטיביים שמעמיד לרשותם המשפט הישראלי לכדי יצירה מתקדמת ככל הניתן.

אלא שלאחרונה אינני מצליח להימנע מתחושה מטרידה שהרשות סובלת מתסמונת יהודה הלוי במהופך - לבה במערב והיא בסוף המזרח. "אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב", שאל הלוי וזו גם מצוקתה של הרשות. חוק הגנת הפרטיות הישראלי מ-1981 אינו ערב לחכה כלל ועיקר. אני מבין אותה. הוא חוק בלה הקורס תחת נטל הזמן. אשר על כן הרשות נושאת את עיניה לאמות-המידה האירופאיות המתקדמות להגנה על מידע אישי. אלה מגולמות ב-GDPR, התקנות הכלליות להגנה על מידע.

אולי עדיף שהאירופאים ישללו מישראל את המעמד
Getty Images IL / ThinkStockphot
להמשך הפוסט