בלוגים

חקירות פנים / הבלוג של עמוס פריבס

אני משתמש באפליקציית היכרות ונגעל מעצמי - למה בעצם?

עולם ההיכרויות נטש את המימד הפיזי ועבר לרשת, אך כל התחככות עם הפלטפורמות השונות טומנת בחובה תחושת מיאוס עצמי. אפשר גם אחרת, כך מסתבר

אני יודע שכולם משתמשים באפליקציות היכרויות – וגם אני. אני יודע שזה כבר לא מביך ולא סמל סטטוס לכישלון, אבל בכל פעם שאני משתמש בהן אני מרגיש תחושה של גועל עצמי, כאילו שאני אדם דוחה, ואני לא מבין למה. אני רוצה להמשיך להשתמש באפליקציות האלה - אז איך אני נפטר מהתחושה הלא נעימה הזאת?

ל.

טינדר
ROBERT SCHLESINGER / Picture-Al
להמשך הפוסט

ברגעי אמת אני מעולה. דווקא הדברים הקטנים מסבכים אותי

קשה לי להבין איך במקביל לניהול רגוע וטוב של משברים בעבודה או ריבים עם אנשים שחשובים לי, אני נתקעת עם היום-יומי וסובלת ממנו באופן לא פרופורציונלי

היי,

אני שמחה שהמדור אנונימי כי יש לי שאלה שנשמעת מטומטמת, אבל זה עניין שבאמת כואב לי: יש לי מחשבות טורדניות/כפייתיות אבל מסוג שנראה לי שהוא לא שגרתי. ממה שקראתי בנושא אני מבינה שמחשבות אובססיביות מתייחסת בדרך כלל לתכנים קשים ומבהילים. אצלי זה אחרת. אני כל הזמן עסוקה וטרודה בשטויות - למה בן הזוג שלי לא שילם חשבון שעכשיו צריך לשלם עליו ריבית, שיחה חצי מעצבנת עם חברה על מי אחראית לארגן משהו בערב ותגיע עם האוטו, משימות תחזוקה קטנות של עצמי ושל הבית שאני דוחה שוב ושוב ומנקרות לי בראש.

אילוסטרציה טרדה אובססיה
Olga Gorshenina / iStockphoto vi
להמשך הפוסט

היתה לי אמא קרה ועוינת, איך לא אהפוך לאמא כזו בעצמי?

אין לי יותר מדי זכרונות טובים מאמי, אך החוויות שלי ממערכת היחסים הקרירה, נטולת ההבנה והקבלה הזו כבר עושות את דרכן אל בתי

לאחרונה ציינתי את יום השנה למות אמי בשיבה טובה (אמירה טעונה בעיני חברותיה, נוכח ההיקש הסרקסטי כלפיהן שהגיעה גם שעתן בגילן הזהה). אין לי יותר מדי זכרונות טובים ממנה. רציתי לשאול איך אוכל בכוחות עצמי, דרך חקירה ועבודה פנימית, להתגבר על חוויות צוננות ממערכת יחסים קרירה, נטולת הבנה, קבלה או חום שהיתה לי איתה ולחסום העברה שלהן לבתי? התהליך, החסימה הרגשית, כבר כאן לצערי. הן נולדו ביום הולדתה של בתי, אולי כבר לפני...

ד'

מתוך "בנות גילמור". "כשאת קרירה לבתך - את מלהקת אותה לתפקיד שלך"
צילום מסך
להמשך הפוסט

האם אי-התפקוד המיני שלי קשור להיותי הומו מבלי שאני יודע?

אירוע טראומטי שיבש את חיי. אני סובל משפיכה מוקדמת, חרד מלהיכנס למיטה עם נשים וסולד מעירום נשי, וכעת גם תוהה לגבי נטייתי המינית "בעידודה" של אמי. איך מתחילים לפצח מה קורה לי?

היי,

אני בן 26 ובמשך שנים רבות לא חוויתי התלבטויות סביב הזהות המינית. בתיכון ובצבא יצאתי עם לא מעט נשים ולא חוויתי בעיות מיוחדות בתפקוד המיני. עם זאת, מעט אחרי הצבא, בעקבות אירוע טראומטי שקרה בתוך המשפחה, חלה התערערות. הפסקתי למעשה לתפקד מבחינה מינית במיטה, ונוצרה אצלי בעיה של שפיכה מוקדמת מאד שלא הייתה קיימת לפני זה. המחשבה על להיכנס למיטה עם אשה מילאה אותי חרדה ונוצרה בי סלידה מהגוף הנשי העירום. לאחר קיום האקט המיני, שהוא לרוב קצר (ומשפיל) עבורי, אני חש רצון עז שהפרטנרית שלי תתלבש כמה שיותר מהר.

אילוסטרציה זוג במיטה
MatiasEnElMundo / Getty Images/i
להמשך הפוסט

אני זקוק לזמן שלי עם הג'וינטים בערב, זוגתי מתלוננת

לצד התחושה שאני תלוי מדי במריחואנה, אני מרגיש שהיא מאפשרת לי להירגע ולהירדם. זוגתי טוענת שאני הופך לפחות תקשורתי ושאנחנו לא הולכים לישון יחד

היי,

כבר הרבה שנים אני מעשן כל לילה כמה ג'וינטים לפני השינה. בימים עם פחות עבודה, כשאין לי מה לעשות, אז יותר. המנהג הזה מייצר המון מתח מול בת הזוג שלי שמאשימה אותי שכשאני מעשן - אני מתכנס בעצמי ופחות תקשורתי. היא גם מתלוננת שאנחנו לא הולכים לישון ביחד, בגלל שלרוב אני מחכה שהיא תירדם ונשאר לעשן לבד עד מאוחר.

מריחואנה
Cabezonication / iStockphoto via
להמשך הפוסט

מדפדפות ועד גביעי קוטג' חצי אכולים, הכל אני גונבת מהעבודה

הרעיון של גניבה לא מושך אותי ומעולם לא עניינה אותי שום פעילות פלילית. אני לא ממורמרת מהמשכורת ולא מחפשת נקמה. ההיפך, אני מרוצה בעבודה ומוערכת מאד. מה פשר ההרגל הזה?

אשמח לשמוע את דעתך על הרגל קרימינלי עקשן ומוזר שיש לי: אני סוג של גונבת דברים מהעבודה. הבית מלא עטים, דפדפות ועוד דברים שאיכשהו מוצאים את דרכם לתיק. יש ימים שאני אפילו לוקחת קצת גבינות ולחם מהמקרר במשרד ואומרת לעצמי שאין לי כוח לעצור לקנות בדרך הביתה. יש מצב שזה עניין של עצלות או פיזור דעת, אבל אני חושדת שאולי יש שם משהו יותר עמוק. 

הרעיון של גניבה לא מושך אותי. כנערה לא פילחתי קרמבואים מהמכולת ומעולם לא עניינה אותי שום פעילות פלילית. אני גם לא ממורמרת סביב המשכורת או מרגישה מקופחת ורוצה לנקום, להיפך, אני מרוצה בעבודה ומוערכת מאד. פעמים רבות אני בכלל זורקת את מה שלקחתי כי אין לי שימוש בו. אני מתביישת להחזיר כדי שלא יראו. אז מה פשר המשיכה לגביעי קוטג' חצי אכולות וציוד משרדי?

אילוסטרציה גניבה
Aleutie / Getty Images/iStockpho
להמשך הפוסט

לא יכולה להפסיק לחשוב על כסף, איך להקל על עצמי?

אני תמיד מחפשת להשיג עוד ממנו ומתקשה להסתפק במה שיש. כשאני חושבת על זה אני מבינה שהצורך שלי בו בכלל לא קשור לבזבזנות אלא לסוג של ביטחון. איך להפסיק לחשוב על המצב בעו"ש

היי, רציתי לשאול על כסף. אני תמיד מחפשת דרכים להשיג עוד ומתקשה להסתפק במה שיש לי בחשבון. בנוסף, אני מרגישה נורא בכל פעם שהוצאתי, גם אם זה למטרה הכרחית ולא לבזבוזים. כשאני חוקרת את זה עם עצמי, אני מבינה שזה לא בא מתוך רצון שיהיו לי עוד דברים אלא מתוך צורך שבבנק יהיה הרבה, סכום גדול, למקרה שאזדקק לו. אני תמיד במאבק עם עצמי על סוג העבודה שאני רוצה - אחת שמכניסה או אחת שמעניינת. זה מאוד מקשה עלי לחיות את הכאן ועכשיו. אשמח לשמוע איך מפסיקים לחשוב על זה.

ד'

אילוסטרציה כסף
Mykyta Dolmatov / iStockphoto vi
להמשך הפוסט

חייבת להיות על הבמה אבל כולם אומרים לי "תיפטרי מהג'וק הזה"

אני עובדת בניהול משאבי אנוש, מתקדמת, אך התחושה הכללית שלי היא של תקיעות. למדתי משחק ואני מוכנה לקחת כל מה שיבוא, אבל בן הזוג וההורים מתנגדים ומנסים לערער אותי במקום לתמוך

אני בת 34, נשואה בלי ילדים, בעלת תואר שני בניהול משאבי אנוש. בשנים האחרונות אני נעה ממשרה ניהולית אחת לאחרת ואפשר להגיד שמתקדמת לאט אבל באופן יציב. הבעיה היא שההרגשה הכוללת שלי היא דווקא של תקיעות. אני מרגישה שאני רוצה ויכולה הרבה יותר.

בשנות העשרים שלי למדתי משחק, אבל הסביבה לחצה ובסוף הלכתי לכיוון רציני ומסודר. עכשיו אני חושבת שאולי עשיתי טעות, שנועדתי לדברים אחרים. בזמנו אמרו שאני מאוד מוכשרת, וגם היום, תמיד כשאני מעלה הופעה היא תופסת את תשומת הלב של כולם. בקיצור, אני כל הזמן מתלבטת אם לעשות הסבה למשחק.

"מציאות אלטרנטיבית שמתקיימת במקביל לכאן ועכשיו ונמלטים אליה כדי לא לחוות באופן מלא את החיים הממשיים"
yuriyzhuravov / iStockphoto via
להמשך הפוסט

אף אחת לא נראית מספיק טוב בשבילי, אז אני חותך. נמאס לי מזה

אין לי בעיה להכיר בחורות. אני יוצא איתן ואפילו מתלהב ומחזר אבל די מהר ההשוואה ביניהן לבין אחרות משתלטת עלי. התוצאה היא שאני פוגע בהן ומרגיש מגעיל ואדיוט כלפי עצמי. מה עושים?

אני בן 28, עובד בעבודה מעניינת וסך הכל מרוצה מהחיים, אבל יש לי בעיה שמפריעה לי לצאת עם בנות יותר מכמה חודשים. אני נראה טוב ולא ביישן. אין לי בעיה להכיר. כשאני מתחיל לצאת עם מישהי, אני לרוב מתלהב ואפילו מחזר ומשקיע. אבל די מהר מתחילות להציק לי מחשבות: האם היא מספיק "כוסית" בשבילי? אולי אני יכול להשיג מישהי שנראית יותר טוב? מה זה אומר עלי שאני עם מישהי שנראית ככה-ככה?

כשאנחנו יוצאים, אני משווה את זו שאני יוצא איתה לבחורות מסביב ותמיד מוצא כמה שהן יותר כוסיות ממנה. כשאני לבד ברחוב, אני משווה כל בחורה שאני רואה אליה. בשלב הזה ההתלהבות שלי יורדת, אני נהיה מגעיל, הבנות לא מבינות למה אני חותך מהן. אני מרגיש הקלה, אחר כך אני מרגיש אידיוט, מרחם על עצמי שאני לבד ומרגיש אשם כלפי הבחורה שסתם פגעתי בה. אני רוצה לצאת מהמעגל הזה, מה לעשות?

"הנטייה להישען על השתקפויות מחמיאות כדי להרגיע סערה פנימית מובילה אותנו לחרדה וכפייתיות"
Vect0r0vich / iStockphoto via Ge
להמשך הפוסט

זוג שאהבתי רימה אותי. איך חוזרים להאמין בעולם?

אנשים ששיקרו לגבי זהותם הוציאו ממני כספים רבים, בודדו אותי ממשפחתי והיו הנחמה שלי מצרות שבדיעבד אני מבינה שהם אלה שגרמו להן. הכעס, תחושת הניצול והרצון בנקמה אינם מרפים ממני

עברתי במשך כמה שנים מעין הונאה בידי זוג אנשים שהתברר לי מאוחר יותר ששיקרו לגבי זהותם. מלבד הכספים הרבים שהוצאו ממני, הייתי מאוד מעורבת רגשית והרגשתי כאילו הם תחליף למשפחתי, ממנה הם דאגו לבודד אותי. היה לי ברור במשך תקופה ארוכה שהרגשות החיוביים הדדיים. הזוג הזה אף היה הנחמה שלי מצרות שבדיעבד אני מבינה שהם אלה שגרמו להן.

עם הזמן הצטברו יותר ויותר סימני שאלה שנתקלו תחילה בהכחשות רפות מצדם ואח"כ, כשביקשתי תשובות, הם פשוט נעלמו. נשארתי בלי הוכחה לקיומם, אפילו בלי תיעוד להעברות הכספים שביצעתי. בא לי להמשיך הלאה בחיי אבל תחושות הניצול, הכעס, אפילו הנקמה, לא מרפות ממני. נשארתי עם המון שאלות שלא ייענו. איך אפשר לסגור מעגל עם עצמך, כשאין מי שיכיר במה שקרה? איך חוזרים להאמין בעולם?

"חלק מהמיומנות של נוכלים היא לקלוט משאלות כמוסות שקבורות בפנים ולתפעל אותן בצורה עדינה ומתוחכמת"
openeyed11 / iStockphoto via Get
להמשך הפוסט

ההיפוכונדריה ממררת לי את החיים, מה עושים?

החיים שלי דבש: יש לי זוגיות ארוכה וילדים, אני עובד ומרוויח יפה. יש לי כל מה שצריך, אבל הפחדים הבריאותיים והתחושה שמשהו לא בסדר הופכים הכל לסיוט

אני סובל כבר שנים מחרדות קשות סביב ענייני בריאות. מבחוץ הכל מצוין, אני עובד ומרוויח יפה, זוגיות ארוכה עם ילדים, כל מה שצריך, אבל אני צריך כל הזמן להתמודד עם פחדים ותחושה שמשהו לא בסדר. הבנתי באינטרנט שטיפול תרופתי יכול לעזור אבל אני חושש ממנו וגם לא יודע אם טיפול פסיכולוגי מתאים לי. החיים שלי הם פשוט סיוט בגלל זה, אני חושב המון על מחלות ודואג כל הזמן. מה אפשר לעשות? יש בכלל תרופה להיפוכונדריה?

ע'

יהורם גאון ב"קרובים קרובים"
צילום מסך
להמשך הפוסט

הותקפתי, אבל הלכתי הלאה. האם באמת יש טעם לחטט בפצע?

לאירוע אלים וקשה שעברתי יש עדיין השפעות מסוימות על חיי, אבל בגדול אני מתפקדת ועם הזמן אפילו מתחזקת. חברה קרובה חושבת שאני חייבת ללכת לטיפול, אבל האם זה לא רק יפריע להחלמה?

לפני כמה שנים עברתי אירוע אלים וקשה. יש לו עדיין השפעות מסוימות על חיי אבל בגדול אני מצליחה לתפקד ועם הזמן אפילו מתחזקת. כרגע אני סובלת בעיקר מנדודי שינה אבל גם עם זה למדתי לחיות. מישהי קרובה אומרת שאני חייבת ללכת לטיפול, אבל אין לי כוחות או רצון לדבר על מה שקרה ואני מרגישה שזה יכול רק לערער אותי. אני לא מחכה לגלות משהו חדש, לא מרגישה אשמה או כל מיני קלישאות אחרות, אז מה הטעם? הרי כשמחטטים ומגרדים בפצע זה מפריע לו להחלים. האם לא נכון פשוט להניח לזה ולנסות להמשיך הלאה?  

אנונימית

אילוסטרציה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

אני עושה קקי רק בבית. האם להרגל הזה יש משמעויות נסתרות?

נוח ונעים לי לעשות את צרכיי רק בבית. זה בכלל לא נראה לי בעייתי. אבל החברים שלי מציקים לי על הקיבעון הזה וצוחקים על זה שאינני מרגיש נוח במקומות ציבוריים

חברים שלי צוחקים עלי בגלל שאני עושה קקי רק בבית. לי נוח ונעים ככה ונראה לי שבכלל לא בעייתי. אבל הם כל הזמן מציקים סביב הקיבעון הזה ואומרים שיש לו כל מיני משמעויות. רציתי לשאול אם זה תקין לשמור את הצרכים לבית ולא להרגיש נוח במקומות ציבוריים?  

ר' מעכו

"מתכונה שהוצגה באופן חיובי הפכה בשנים האחרונות הביישנות לתכונה ״בעייתית״
Getty Images IL
להמשך הפוסט

יש לי ילד מועדף. איך לא אצלק את השני?

עם בני בן ה-7.5 יש לי שפה משותפת ואנחנו דומים מאוד. הבן הצעיר יותר, בן 5, דומה יותר לאביו ויש לי המון ויכוחים איתו. אני מפחדת שאגרום נזק בלתי הפיך

יש לי שני בנים בגילאים 7.5 ו-5 שאני אוהבת מאד אבל נוח לי יותר עם הגדול. יש לי איתו שפה משותפת ואנחנו נהנים מדברים דומים. עם הקטן, שדומה יותר לאבא שלו, יש לי המון ויכוחים והתנגשויות. אני מרגישה שאנחנו מאד שונים. נראה לי גם שהצעיר מקנא בקשר שלי עם הגדול ואני מפחדת מאד שהוא יגדל עם צלקות או טראומה וירגיש לא אהוב. איך זה עובד כשיש ילד שיותר כיף לבלות איתו ואחר שפחות?

ב'

"התינוק נולד לתוך מערך ציפיות ופנטזיות מוכן מראש"
צילום מסך
להמשך הפוסט

מצפים שאתמסד, אבל מה יכול לשכנע אותי לסקס רק עם אחת?

אני בן 40 ומשוכנע שלרוב הזוגות הנשואים ״יורד החשק״ עד שהם בקושי נמשכים זה לזה. אצלי, אחרי תקופה של קשר אני מתחיל להשתעמם, לפזול החוצה ובסוף מתפתה. אפשר בכלל להיות מונוגמי?

אני לא מצליח להישאר בקשר מחייב. אחרי שעוברת תקופה אני משתעמם, מתחיל לפזול החוצה ובסוף מתפתה. בגילי, מצפים ממני להתיישב, אבל בינינו חוץ מהפחד למות ולהזדקן לבד מה עוד יכול להוביל אותך לעשות סקס רק עם אדם אחד? לדעתי זה לא טבעי עבורנו. אני בטוח שלרוב הזוגות הנשואים ״יורד החשק״ והם בקושי נמשכים זה לזה. איך אפשר להיות מונוגמי ולא לוותר על סקס טוב? ובבקשה אל תגידו לי לפלפל את הקשר, אני מצפה מכם ליותר.

ק׳, בן 40 מחיפה

"נהוג לחשוב שמי שמנהל רומן, משתוקק להרפתקה״ או חידוש אבל פעמים רבות הוא בעצם מחפש חוויה מרגיעה ומוכרת"
Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם הימנעות מעימותים גורמת לי לפספס הזדמנויות?

זוגתי טוענת שאני לא מספיק עומד על שלי ונוהג לוותר כדי שלכולם יהיה נעים. ממש לא בא לי להיות כמוה, אבל אולי אפשר למצוא דרך ביניים שלא תחייב אותי להפוך את האופי שלי. בלוג חדש

כבר תקופה שבת הזוג שלי מציקה לי שאני לא מספיק עומד על שלי ובגלל זה מפספס דברים. האמת היא שאני לא מרגיש ככה, אבל אני כן אדם שמשתדל להימנע מעימותים. גם בעבודה שלי, שיש בה הרבה אגו, ואפילו עם חברים, אני בדרך כלל מוותר כדי שיהיה נעים לכולם. בת הזוג שלי מאד שונה ממני ואני מסביר לה שממש לא בא לי להיות כמוה ולהתעסק כל הזמן במי דופק אותי וכמה. מתאים לי להגיע בסבבה לג׳וינט בסוף היום כשאני בסדר עם כולם. מצד שני, אולי אני מפספס ויש לי מה להרוויח מלהיות פחות ותרן. השאלה שלי היא איך בעצם אפשר לעשות את זה בלי להפוך למישהו שכל הזמן נלחם ומתווכח?

נ., בן 32, עובד בפרסום מתל אביב

הוותרנים הכי גדולים מוצאים את עצמם פעמים רבות בסביבות מלאות במתח וקרבות אגו
Anna_Isaeva / Getty Images IL
להמשך הפוסט