מצפים שאתמסד, אבל מה יכול לשכנע אותי לסקס רק עם אחת? - חקירות פנים - הבלוג של עמוס פריבס - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצפים שאתמסד, אבל מה יכול לשכנע אותי לסקס רק עם אחת?

אני בן 40 ומשוכנע שלרוב הזוגות הנשואים ״יורד החשק״ עד שהם בקושי נמשכים זה לזה. אצלי, אחרי תקופה של קשר אני מתחיל להשתעמם, לפזול החוצה ובסוף מתפתה. אפשר בכלל להיות מונוגמי?

תגובות
"נהוג לחשוב שמי שמנהל רומן, משתוקק להרפתקה״ או חידוש אבל פעמים רבות הוא בעצם מחפש חוויה מרגיעה ומוכרת"
Getty Images IL

אני לא מצליח להישאר בקשר מחייב. אחרי שעוברת תקופה אני משתעמם, מתחיל לפזול החוצה ובסוף מתפתה. בגילי, מצפים ממני להתיישב, אבל בינינו חוץ מהפחד למות ולהזדקן לבד מה עוד יכול להוביל אותך לעשות סקס רק עם אדם אחד? לדעתי זה לא טבעי עבורנו. אני בטוח שלרוב הזוגות הנשואים ״יורד החשק״ והם בקושי נמשכים זה לזה. איך אפשר להיות מונוגמי ולא לוותר על סקס טוב? ובבקשה אל תגידו לי לפלפל את הקשר, אני מצפה מכם ליותר.

ק׳, בן 40 מחיפה

ק׳ היקר, אתה לא לבד. כמו טוני סופראנו, שהסביר לפסיכולוגית שהוא חייב להחזיק מאהבת כי "אשתי מנשקת את הילדים שלי עם הפה שלה", הרבה מאיתנו מתקשים לשלב אינטימיות משפחתית עם ריגושים מיניים. יש סיבה שבאנגלית חולקות המלים family ו-familiar שורש משותף. פעמים רבות דוחק האופי היציב והמוכר של העולם המשפחתי את המיניות למקום שגרתי וצפוי ששוחק את המתח המיני בין בני הזוג. לצד זה, חשוב לזכור שהיצר המיני שלנו הוא לא שטיח או ספה שמתבלה ודוהה עם הזמן והשימוש. לצד הפן הגופני מעורבת במיניות האנושית גם פעולה של דמיון. מאחורי כל אקט מיני יש סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ותהליכים נפשיים מורכבים שאחראים לשחיקה או שימור התשוקה שלנו בתוך קשר.

הזכרת את "המצב הטבעי" של המיניות, אבל האמת היא שאנחנו יודעים מעט מאוד על טבע המיניות האנושית. רוב החוקרים מאמינים שהאב הקדמון של הקופים ובני האדם חי במבנה של ביגמיה, בו לכל זכר דומיננטי יש מספר שותפות מיניות, אבל די מוקדם התפתחו ממנו מבנים מיניים מגוונים שכל אחד מהם ״טבעי״ לא פחות מהאחר. החל מקופי הגיבון, קרובי משפחתנו המונוגמיים, דרך שימפנזים שחיים בקומונות מיניות פרועות ועד לבני האדם שאימצו בתקופות היסטוריות שונות משטרים מיניים שונים.

אז מה הסיפור עם מונוגמיה?

הזואולוג דזמונד מוריס טוען בספרו "הקוף הערום" שקונפליקט מיני הוא הוא המצב הטבעי של בני האדם, ומכיוון שאנחנו קופים שהפכו לטורפים יש לנו נטיות שמתנגשות זו עם זו. יש לנו משיכה טבעית למיניות תחומה ומוגדרת, כזו שמפחיתה חיכוכים ותחרות בין חברי הקבוצה ומקדמת קשרי נאמנות ושיתוף פעולה, לצד שאיפה טבעית לריבוי שותפים ושימוש במיניות לעונג. תמיד יש מתח: המונוגמי צריך להתמודד עם דחפים טבעיים לכיבושים מיניים חדשים והביגמי או הפוליאמורי עם הרצון הטבעי לבלעדיות ורכושנות מינית. אין מיניות שחופשיה מקונפליקט, זה תמיד בא יחד.

את ספרי ההיסטוריה האנושית, כמו גם את הטבע סביבנו, מאכלסים מבנים מיניים מגוונים ולא נראה שיש תשובה פשטנית אחת לגבי מה נכון וטבעי לנו. לכן, גם אין לנו דרך לדעת מה נכון עבורך אבל בהמשך לבקשתך, נציג פה כחומר למחשבה עמדה שלא רואה את הבחירה להתחייב לשותף או שותפה אחת כבחירה פחדנית אלא דווקא ככזאת שדורשת אומץ רב. 

האנליטיקאי סטיבן מיצ'ל טוען בספרו ״האם אהבה יכולה להתמיד״ שבין בני זוג שפיתחו יחסי חברות וממלאים תפקיד משפחתי אחד עבור השני, הופך המתח המיני למסובך ומאיים פעמים רבות. נהוג לחשוב שמי שמנהל רומן משתוקק ל״הרפתקה״ או ״חידוש״, אבל פעמים רבות הוא בעצם מחפש אחרי חוויה מרגיעה ומוכרת. העומס הרגשי והרבדים המורכבים של משיכה ודחייה שנוצרים בקשר קרוב לאורך זמן, מולידים געגוע לסקס נקי מהשלכות רגשיות ומעשיות, לחוויה אירוטית עם גבולות ותפקידים ברורים.

למרות שאף אדם אחר לא יכול באמת להיות ידוע וצפוי לנו באופן מלא, נוח לנו לחשוב שזה המצב כשמדובר במישהו שאנחנו תלויים בו. לכן פעמים רבות אנחנו מאמצים אסטרטגיה מינית של "הפרד ומשול" ומפצלים בין התשוקה המינית לבין קרבה רגשית. מי שמנהל קשרים מיניים מזדמנים מתמודד אולי עם מורכבות רגשית ולוגיסטית, אבל את המיניות עצמה הוא מנהל בצורה פשוטה ותוחם בגבולות ברורים. דווקא הבחירה לשים את כל הביצים או הביציות בסל אחד ולתת לאדם שאנו תלויים בו רגשית וכלכלית, כזה שיש לנו אינטרס לחשוב עליו כצפוי ויציב, להפעיל עלינו עוצמה ארוטית, היא בחירה מסובכת יותר. נדרש הרבה אומץ כדי לאתגר את אשליית הביטחון והמוכרות.

"סליחה עם השאלה" - פוליאמוריה

בנוגע לעצות מעשיות, לפי הצורה המשעשעת בה החמאת למדור ובו זמנית אתגרת אותו, רואים שאתה פלרטטן מיומן, אבל תרשה לנו לוותר על ההזדמנות להרגיש מיוחדים. בסופו של דבר, מאחורי מדורי הייעוץ וכתבות המגזין שמעודדות לפלפל את יום הנישואין יש היגיון דומה לזה שהנחה את התשובה שלנו. חוכמת ההמונים מעודדת את בני הזוג לבטא חלקים מיניים כמוסים בתוכם במסגרת הסביבה הזוגית הבטוחה והמוכרת, למרות האופי הזר ועוכר השלווה של החלקים האלה והפחד מדחייה שנלווה לחשיפה שלהם. הבעיה עם עצות נקודתיות היא שכל אחד נהנה ממשהו אחר, לכן אי אפשר לתת לך הנחיות מדויקות לגבי מה ללבוש, לומר או לעשות.

בגדול, כדי להישאר נאמן ומסופק, תידרש למצוא דרך להיאבק בדחף לרוקן את המרחב הזוגי ממתחים מיניים. זה מאבק קשה כי הציווי להרחיק פנטזיות ארוטיות ממרחב שנוצרת בו אינטימיות עם איכות משפחתית הוא עתיק מאד (וד״ש לאדיפוס), ונשען על כוחות לא נשלטים או מודעים בתוכנו. אבל זה גם מאבק מתגמל, כשמצליחים לשלב תשוקה וקשר רגשי יכולים לזכות בחוויות רומנטיות שיש בהן לצד הנאה והתרגשות גם עוצמה ותחושת סכנה. מיצ'ל ממליץ לכוון למקום בו המחויבות הרגשית לא חונקת את הספונטניות והספונטניות לא מונעת מהמחויבות הרגשית להיווצר. תודה שזה נשמע מקום ששווה להגיע אליו בלי קשר לפחד מלמות לבד.

כפסיכולוג אומרים לי בקריצה פעמים רבות שאני בטח יודע שכולם בוגדים. אבל לצד אנשים שחווים את הדרישה לבלעדיות מינית כקשה ומגבילה, יש רבים שמתמודדים עמה בהצלחה ואפילו נהנים ממנה. לא מעט זוגות מצליחים לפצות על הקושי של קשר ארוך ומחייב לספק חוויות מיניות מסוימות כמו ״כיבוש מיני״ או ״חשיפה מרגשת״ על ידי הישענות על החוויות המיניות האחרות שהוא (ואולי רק הוא) יכול לספק. הבחירה המונוגמית קשה וקונפליקטואלית כמו כל בחירה מינית אחרת, אבל היא אפשרית ויכולה להיות גם מאד מהנה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של חקירות פנים? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#