יש לי ילד מועדף. איך לא אצלק את השני? - חקירות פנים - הבלוג של עמוס פריבס - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש לי ילד מועדף. איך לא אצלק את השני?

עם בני בן ה-7.5 יש לי שפה משותפת ואנחנו דומים מאוד. הבן הצעיר יותר, בן 5, דומה יותר לאביו ויש לי המון ויכוחים איתו. אני מפחדת שאגרום נזק בלתי הפיך

תגובות
"התינוק נולד לתוך מערך ציפיות ופנטזיות מוכן מראש"
צילום מסך

יש לי שני בנים בגילאים 7.5 ו-5 שאני אוהבת מאד אבל נוח לי יותר עם הגדול. יש לי איתו שפה משותפת ואנחנו נהנים מדברים דומים. עם הקטן, שדומה יותר לאבא שלו, יש לי המון ויכוחים והתנגשויות. אני מרגישה שאנחנו מאד שונים. נראה לי גם שהצעיר מקנא בקשר שלי עם הגדול ואני מפחדת מאד שהוא יגדל עם צלקות או טראומה וירגיש לא אהוב. איך זה עובד כשיש ילד שיותר כיף לבלות איתו ואחר שפחות?

 

ב' היקרה, 

תודה על הזדמנות לכתוב על נושא שמטריד לא מעט אנשים. הפופולריות המוגזמת של תיאוריות פסיכולוגיות שעוסקות בשנות החיים הראשונות והשינוי ביחס לסמכות ולחינוך, מייצרים שפע של התלבטויות מייסרות להורים בימינו. ההאשמה שאנחנו לא מחוברים מספיק לילדים שלנו היא אחת הקשות שבהן.

יוסף זוכה להכרת אחיו. ציור של לאון פייר בורז'ואה מ-1863
ויקיפדיה

הרצון למנוע מהילדים שלנו קשיים מובן, אבל נראה ששכחנו שלאנשים יש יכולות מולדות להתמודד עם כל מיני סיטואציות לא פשוטות. אין אף משפחה שבה קל להורים להזדהות באותו אופן עם שני הילדים. קין והבל, יעקב ועשו, יוסף ואחיו - עוד בתנ״ך ישנם שפע סיפורים על אחים מועדפים, זו דינמיקה אנושית בסיסית שמלווה בני אדם משחר ההיסטוריה. אף מערך משפחתי אינו סימטרי לחלוטין ולא צריך להיבהל מזה. אם מנהלים את המצב הזה בצורה אחראית הוא לא בהכרח ישאיר בילד או במבוגר צלקות נפשיות נוראיות.

צוות של מרפאה פסיכולוגית בשווייץ כתב ספר בשם "תסריטים נרקיסיסטיים של הורות" ובו מתואר איך נוצרים סוגים שונים של קשרים בין ילדים להורים. החוקרים מסבירים כיצד ההורה מביים מול ובעזרת הילד סצנות מורכבות מהתיאטרון הפנימי שלו, איך הוא משליך על הילד דימוי מסוים ומתמקם מולו באופן שתואם לאותו דימוי. לדוגמה: הורה שמשליך על ילדו פגיעות ורגישות גדולה, יכול להתמקם מולו כהורה קשוב שמתאמץ להתאים עצמו או דווקא כהורה שנחוש לגרום לילד להתקשח ולהפוך ליותר סתגלן. הכל תלוי בדמויות ובעלילות שמאכלסות את עולמו הפנימי של ההורה.

חשוב להבין שכל ילד מעיר בנו משהו אחר. לפעמים אלה חלקים שאנחנו אוהבים בעצמנו, לעתים חלקים קשים יותר או כאלה שנקשרים לייצוגים של ההורה השני ואפילו להורים שלנו. כל דימוי כזה מוביל אותנו להתמקמות הורית אחרת. פעמים רבות מערך ההזדהויות והתגובות המשלימות מסתבך כשנולד אח נוסף והילד הגדול הופך מטרד למול הרצון להתמזג עם התינוק, או שהתינוק נתפש כמכשול למול התשוקה להמשיך לבלות ולהזדהות עם הגדול.

אז מה עושים? יש בדיחה על אדם שנתקע עם פנצ׳ר באמצע הלילה וזקוק למברג. הוא רואה בית בודד במרחק, מתחיל ללכת אליו ומהרהר תוך כדי הליכה איך יגיבו הדיירים לנוכחותו. בכל זאת, כשזר מופיע פתאום באישון ליל - זה לא נעים. כשמתקרב האיש מהוסס אל הדלת, פותחת אותה אשה מבוגרת והוא מיד צועק עליה - "יודעת מה? לכי לעזאזל את והמברג שלך". בדומה לאותו איש, אנחנו פוגשים את הילדים שלנו עמוסים בטקסט פנימי ומטען רגשי שמקשה עלינו לראות מי ניצב מולנו. במקרים רבים, חלק גדול מההתנהגויות הקשות של הילד קשורות לניסיון לתקשר עם ההורה דרך מילוי התפקיד הלא מודע שמוענק לו. ילד שההורה חווה כנודניק או פרוע יאמץ פעמים רבות את הדמות הזו וינדנד או יתפרע כדי להיות במגע עם נפשו של ההורה. כשההורה משחרר, גם בפני הילד נפתחים מרחבים חדשים.

רצח הבל בידי קין. ציורו של ברטולומאו מנפרדי
ויקיפדיה

תינוק נולד לתוך מערך ציפיות ופנטזיות מוכן מראש, ובשלבים הראשונים של מערכת היחסים טבעי שהאינטראקציה עמו תזכיר לנו יחסים עם אנשים משמעותיים אחרים, ותהיה מורכבת בעיקר מניסיונות לנחש מה עובר עליו. אבל במקביל לתהליך הגילוי הזה, חשוב שנלמד לגלות ולהכיר אותו בזכות עצמו. זה לא מקרי שהמלה "אחריות" נגזרת מהשורש א.ח.ר ושגם גרסתה האנגלית responsibility קשורה ליכולת שלנו להגיב בצורה מותאמת למי שמולנו. כדי להתנהל באופן אחראי מול ילדנו אנחנו צריכים ללמוד להניח בצד את הדימויים הפנימיים ולהתחיל לראות מי ניצב מולנו.

הבן שלך רוצה להתקרב אלייך, וזה הבסיס שעליו צריך להישען. ההבדלים ביניכם הם לא בהכרח בעיה. קשר בין הורים וילדים הוא הדדי אבל לא סימטרי ולא חייב להיות מבוסס על זהות ודמיון. היכולת שלנו להכיר את ילדינו ולאפשר להם ללמוד אותנו, גדולה מאד. ההשוואה לבן הגדול גם היא מיותרת, הרי קרבה רגשית היא לא כמו כולסטרול ולא ניתן באמת להשוות או למדוד אותה. ההורים הכי טובים שהכרתי, הצליחו לקיים עם כל ילד קשר ייחודי.

מה שנדרש פה הוא לנהל משא מתן סביב נקודות חיבור אפשריות. זה לא פשוט. יש המון רגעים קטנים של התקרבות והתרחקות במהלכם חשוב להתעקש ולא לוותר. אם תישארי קשובה, תנסי לא להתערבב בשיח פנימי שמשווה את הילד לאביו או מודד באופן שיפוטי את הקשר, תוכלי להוביל בסבלנות מהלכים של התקרבות. במסגרת מהלכים כאלה כדאי לנסות לשתף את הילד בדברים שהם חלק מעולמך (כמו משחק, פעילות ספורט משותפת או אפילו סדרה שרואים יחד) ולראות למה הוא רוצה להצטרף. אני בטוח שבהדרגה תמצאו מקומות ייחודים שיחברו ביניכם ובאמצעותם גם את הדרך שלכם להתקרב.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של חקירות פנים? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#