ההיפוכונדריה ממררת לי את החיים, מה עושים? - חקירות פנים - הבלוג של עמוס פריבס - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיפוכונדריה ממררת לי את החיים, מה עושים?

החיים שלי דבש: יש לי זוגיות ארוכה וילדים, אני עובד ומרוויח יפה. יש לי כל מה שצריך, אבל הפחדים הבריאותיים והתחושה שמשהו לא בסדר הופכים הכל לסיוט

תגובות
יהורם גאון ב"קרובים קרובים"
צילום מסך

אני סובל כבר שנים מחרדות קשות סביב ענייני בריאות. מבחוץ הכל מצוין, אני עובד ומרוויח יפה, זוגיות ארוכה עם ילדים, כל מה שצריך, אבל אני צריך כל הזמן להתמודד עם פחדים ותחושה שמשהו לא בסדר. הבנתי באינטרנט שטיפול תרופתי יכול לעזור אבל אני חושש ממנו וגם לא יודע אם טיפול פסיכולוגי מתאים לי. החיים שלי הם פשוט סיוט בגלל זה, אני חושב המון על מחלות ודואג כל הזמן. מה אפשר לעשות? יש בכלל תרופה להיפוכונדריה?

ע'

 

ע׳ היקר,

היפוכונדריה נשענת לכאורה על היגיון שקשה להתווכח איתו. היכולת של הרפואה המודרנית לאבחן ולטפל במצבים מסוכנים בשלבים מוקדמים מספקת הצדקה רציונלית למעקב אחרי שינויים בגופנו. אבל העסק נהיה מעניין כשמגלים שלמרות החיפוש העיקש אחר סימני מחלה, ההיפוכונדר בכלל לא ממהר להיבדק על ידי רופא ובפעמים הנדירות שזה כן קורה, הוא מוצא כמעט מיד עניין חדש לדאוג לגביו. זה נראה כאילו הוא מתעקש להמשיך לפחד, שהוא התמכר לחרדה.

אם נדייק, אז ההתמכרות של ההיפוכונדר היא לתחושה של "אולי קטסטרופה". לחיים על סף משבר. הוא תיכף מתרושש, עוד מעט יגלו אצלו גידול, אבל במקביל הוא לא פועל באופן מעשי למול האפשרויות האלה - לא חוסך, לא נבדק, מתקשה להתמיד באורח חיים בריא. זה תמיד איום ונורא אבל גם לא באמת, כמו שפסיכולוג שאני מכיר נוהג לומר, "המצב חמור אבל לא רציני".

באופן פרדוקסלי, העיסוק המתמיד של ההיפוכונדר במחלות הוא חלק מניסיון להכחיש תחושות של פגיעות וחולשה. אם פתאום יבוא רופא ויגיד לו שהפעם באמת מצאו משהו, הוא יביט בו מופתע כאילו נחשף בפעם הראשונה לאפשרות של חולי, הרי ידוע שהוא בסך הכל היפוכנדר. כמו חרדים שמטפחים יראת שמיים ורואים בה איכות נפשית חשובה, ההיפוכונדר מקפיד לנהל כל הזמן דיאלוג עם אפשרות של אסון מתקרב, מקווה שאם יקפיד לחיות בזהירות ובערבון מוגבל, הפחד ישאיר אותו מוגן. לכן קשה לו כל כך לוותר עליו .

רגעים שרק היפוכונדרים מבינים

הפסיכואנליטיקאי ברנד ניסן טוען שהיפוכונדריה קשורה לפחד מלחיות יותר מאשר לפחד מלמות. שהקושי ליהנות מהחיים עד הסוף ולסמוך על עצמו ועל העולם ניצב בבסיס הפחדים של ההיפוכונדר. יותר מהכל, אומר נילסן, חושש ההיפוכונדר להרגיש חזק וקשור לאחרים,  מפחד להתאכזב ולהיות מופתע על ידי משבר ולכן הוא מטשטש מקומות חזקים ובטוחים במחשבה שכך יגן עליהם ועל עצמו. כמוך, היפוכנדרים רבים הם אנשים מתפקדים ומצליחים שמטפחים במקביל ערוץ עיקש של חרדה מתמדת. כמו טרגדיה יוונית שמזהירה את הצופים מהמחשבה שניתן לנצח את הגורל ואת הזמן, עולמו הפנימי של ההיפוכונדר מזהיר אותו כל הזמן שהמציאות היא לא משהו יציב שניתן לסמוך עליו.     

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט קושר בין היפוכונדריה לפגיעות מן העבר. הוא מסביר שכשאנו לא מצליחים לעבד רגשית טראומה גופנית או נפשית, היא ממשיכה לחיות לא מעוכלת ובלתי נתפשת בתוכנו ומשתחזרת בפחדים שלנו. רגעים של קרע במציאות, של מחלה או אסון במשפחה שנחוו באופן חלקי ממשיכם לחיות בתוכנו כאפשרות מוחשית וקרובה. באופן אירוני, אומר ויניקוט, אנחנו פעמים רבות מפחדים שיקרה משהו שמבחינה נפשית כבר קרה לנו ולא הצלחנו לחוות אותו באופן מלא בעת שהתרחש. לפי אחת המסורות ביהדות, צריך להשאיר בבית חדש פינה לא צבועה לזכר חורבן הבית. הפינה החשופה משמשת כתזכורת לאסונות העבר ומסמלת את התקווה לתיקון משיחי שלהם.

אנשים מסוימים מנהלים את חייהם באופן דומה. כדי להתמודד עם האשמה והפחדים שנלווים לגדילה ולהתפתחות הם מתחזקים לצד האזורים המוצלחים בחייהם, פינות חסרות או פגומות. מקומות פגועים שמטרתם לשמר את הקשר עם כאבי העבר ועם הפנטזיה שהתיקון הגדול שלהם עוד יגיע. חלק מנהלים קריירה מצליחה לצד מערכת יחסים לא מתפקדת, אחרים מציגים כישרונות מרשימים לצד חוסר ארגון ילדותי, אולם ההיפוכונדר משתמש בפטנט הזה באופן קיצוני. הוא לא מסתפק בפינה לא צבועה או ב״שמורת טבע״ של פגיעות וקושי, אלא מרעיד את הבית כולו. לצד חייו המוצלחים הוא חווה כל הזמן טלטלה קיומית, חרדת מוות משתקת שהוא מתעקש להמשיך להחזיק בה. הוא לא נותן לעצמו להרגיש בבית אפילו בגופו שלו, חוקר אותו בפחד ועוינות, ממשש צובט ומכאיב ללא הרף.  

דונלד ויניקוט
ויקיפדיה

אז מה עושים? איך מפסיקים לשלם את המס החרדתי המתמיד? הדבר הכי חשוב זה להעז לנסות להיפטר מהחרדה. לצאת החוצה ממרחב הביניים הזה ולהיות בריא או חולה אבל לא גם וגם. חשוב להיבדק סוף סוף ולקבל תשובות רפואיות לגבי כל הסוגיות שמטרידות אותך אבל אם הכל תקין, לא לעבור הלאה אלא לנסות לטפל בחרדה ההיפוכונדרית עצמה. באופן לא מפתיע היחס של ההיפוכונדר להיפוכונדרייה דומה ליחסו לשאר הדברים, לרגעים היא מטריפה את דעתו ומחייבת טיפול דחוף אבל בו זמנית הוא נאחז בה, חושש לגעת במה שמתחתיה ומשאיר עצמו ללא עזרה. גם בפנייה שלך אליי אתה נע בין לחפש טיפול לבין להתייאש ולהשאיר את זה ככה.

ודווקא יש הרבה דברים שיכולים לעזור. אימון  מדיטטיבי - קוגניטיבי מסייע להתמודד עם הנטייה להפנות קשב מוגזם לשינויים ותחושת גופניות ומלמד כיצד להפסיק לפרש באופן הרה אסון שינויים גופניים נורמליים. אפשר וכדאי לשלב אימון שכזה עם טיפול רגשי שיעזור להבין את הסיבות לשמר מקומות של קושי בחיים. אפשרות נוספת היא טיפול תרופתי בנוגדי חרדה (ציפרלקס ודומיו) שיכול להועיל גם הוא. זה משהו שאפשר לחשוב עליו יחד עם מטפל. נקווה שהמכתב שלך הוא צעד ראשון בלאתגר את החיים עם חשש מתמיד ולא עוד פלירטוט אינטרנטי. היפוכונדרים ידועים כגולשים אדוקים בכל פורום רפואי אפשרי ונוטים להיכנס ללחצים אדירים מכל פוסט חצי אנונימי שקושר בין הזעה לסרטן בלי באמת לעשות משהו. מקווה שלא רק סיפקתי לך חומר קריאה לפני השינה אלא דחיפה להתחיל לשנות משהו.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של חקירות פנים? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#