אני דו-פרצופי וחי חיים מפוצלים מילדות. איך אפשר להיגמל מזה?

אני איש נחמד באמצע החיים שמקפיד להיות בסדר עם כולם, ומשתדל, אפילו יותר מדי, להימנע מעימותים. אבל בתוכי אני חי חיים סודיים שכוללים בגידה בבת הזוג, ריכולים על חברים ונקמות

חקירות פנים
עמוס פריבס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קריקטורה לדו-פרצופיות
"עולם של שחור ולבן הוא עולם שפחות מסובך ויותר מרגש לחיות בו"קרדיט: PrettyVectors / iStockphoto via Getty Images IL
חקירות פנים
עמוס פריבס

אני גבר באמצע החיים, בן אדם נחמד שמקפיד להיות בסדר עם כולם ומשתדל מאוד, אפילו יותר מדי, להימנע מעימותים. בהרבה מקרים זה אומר שאני סובל או מפסיד דברים, אבל זאת לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שכדי לשמור על הרמוניה, אני מסתיר הרבה דברים מהאנשים שאני נמצא איתם ביחסים. כדי לפצות על חסכים בקשר הזוגי, אני חי חיים סודיים מחוץ לו. גם עם חברים קרובים אני לא אומר כל מה שאני חושב, משמיע להם מה שהם רוצים לשמוע אבל אז מרכל עליהם מאחורי הגב או מתנקם בהם בדרכים אחרות.

זה דפוס שמלווה אותי שנים. בילדות לא היו לי אף פעם עימותים עם ההורים ולא רבנו על דברים שחברים שלי רבו עליהם עם ההורים שלהם. הבית היה תמיד הרמוני, אבל במקביל התחלתי יצרתי לעצמי מעין ערוץ שבעצם מלווה אותי עד היום. מה לעשות כדי להיגמל מהדפוס הדו-פרצופי הזה? האם זה משהו שאפשר לשנות? 

מ'

מ׳ היקר,

חיים מפוצלים הם בחירה כואבת. כמו הרבה אסטרטגיות התמודדות שגויות היא מספקת הרגעה לטווח קצר, אבל בטווח הארוך משמרת ואפילו מחמירה את המתח וקשיים שעימם מנסים להתמודד. סביר להניח שלבת הזוג שלך ולחברייך היה קל יותר לפגוש את התכנים הפנימיים שאתה מתבייש לחשוף בפניהם, מאשר לגלות הבנה כלפי המעשים נקמניים שאתה מבצע בסתר או כלפי הבחירה לנהל רומן.

זה לא מקרי שאדיפוס, נרקיסוס ועוד גיבורים מהמיתולוגיה היוונית מככבים בספרים של פסיכואנליטיקאים. פתרונות נפשיים בעייתיים מייצרים פעמים רבות דינמיקה דומה לזו של טרגדיה יוונית. הניסיון לברוח מהקולות שרודפים אותו, מוביל את הגיבור הטראגי לגורל שחוזים לו אותם קולות. הפחד מהנבואה שמרחפת מעליו מוביל אותו להגשים את כל מה שממנו הוא מבקש להימלט. באותו אופן הובילה אותך התחושה שיש בך חלקים שקשה לקבל, לבחירות שבאמת קשה לקבל ואתה נאלץ כעת, כמו בילדותך, להסתיר תחושות לא נעימות או מעשים שנויים במחלוקת. לא פעם גורמת לנו ההיאחזות בפתרונות שגיבשנו בגיל צעיר לשחזר שוב ושוב את אותן סצנות מוכרות וכאובות.

האנליטיקאית מלאני קליין טוענת שעמדה רגשית מפוצלת מאפיינת את ראשית חיינו וכי עולמו הרגשי של התינוק מאוכלס בדימויים פרימיטיביים וקיצוניים של דמויות מאיימות ומכאיבות לצד דמויות מגוננות ושופעות. קליין מתארת איך לאורך ההתבגרות הופכת החוויה הרגשית ליציבה יותר, כשהילד מגבש תפישה מורכבת יותר של עצמו ושל האחרים, ומבין שלאותו אדם יכולים להיות צדדים טובים ורעים. אולם, אם הילד גדל בתחושה שמקומות יצריים או תוקפניים לא יכולים להתקיים לצד ובמקביל למקומות רכים ופגיעים יותר, הוא ימשיך להיאחז בתמונת עולם מפוצלת שאין בה מקום לאמביוולנטיות, גמישות או דמויות מורכבות.

בספרה הידוע ״הדרמה של הילד המחונן״ קושרת אליס מילר בין רעיונותיה של קליין לבין הקושי של הורים מסוימים להתמודד עם רגעים טעונים שמאתגרים את ההרמוניה בבית. היא מראה איך ילדים שניחנים ברגישות סביבתית גבוהה (הספר נכתב לפני שהמלה מחונן החלה להיות מזוהה באופן בלעדי ומקומם עם כישרון במדעים מדויקים - ע.פ), מאמצים דפוסי התנהגות נוחים, צפויים ויציבים כדי לזכות באהבתו של ההורה, ומצטטת מטופל שלה שסיפר שהרגיש כילד כאילו נגזר עליו לחיות בבית זכוכית: לטפח מרחב נפשי אידיאלי נקי ושקוף עבור הוריו ולקבור חלקים מהחיוניות והעצמיות שלו במרתף.

עם השנים, מוסיפה מילר, יהפוך גם הילד עצמו זר לכעסים האינפנטיליים והמיניות הילדית שקבר במרתפי בית הזכוכית, ויחווה אותם ככוחות מאיימים ולא מובנים שרוחשים בו מתחת לפני השטח. אדם כזה, היא אומרת, יצליח בבגרותו לבטא אהבה רק במסגרת קשרים ״אידאליים״ מוגבלים ויאמץ תמרונים הגנתיים מכאיבים של פיצול או הרחקה למול התוקפנות והיצריות שלו. קיומו הרגשי יישאר רדוף בידי רוחות הרפאים מהמרתף, ושלוותו תופר שוב ושוב בידי נוכחות פנימית זרה ומערערת שהוא לא מבין עד הסוף ומפחד לחשוף בפני אחרים ובפני עצמו. 

הפיתוי לפצל נוכח כל הזמן ברקע, עולם של שחור ולבן הוא עולם פחות מסובך ויותר מרגש לחיות בו. ברגעים קשים נסוגים מבוגרים רבים לראיית עולם ילדית ומפצלת שמסמנת שעירים לעזאזל, דמויות שפלות וגיבורים עתירי תהילה. מדורי הדעות של כל העיתונים בחודשים הקרובים צפויים לספק לכך שפע של דוגמאות רלוונטיות. להבדיל, גם העיסוק התרבותי הנרחב בגיבורי על, רוצחי שרשרת, מרגלים, ועוד דמויות שמטפחות במקביל מספר זהויות, קשור למשיכה הראשונית שלנו לפיצול הילדותי ולנחמה ולנוחות שהוא מציע. הערוץ המקביל שהתחלת לבסס כילד ואתה משמר כמבוגר הוא הרגל מארגן ומרגיע שקשה לשנות. תמיד תחווה פיתוי להסתיר, לשמור על מרחק בטוח בין הטוב לרע, להפריד ולמשול. אבל אם אתה מבקש לעצמך חיים מלאים יותר ואפשרות ליצור יחסים קרובים באמת, כדאי לנסות לאתגר את הדפוס הזה.

תיאורי המקרים של מילר וקליין, כמו גם של פסיכולוגים אחרים, מראים איך טיפול פסיכולוגי מאפשר לפגוש חלקים מעצמנו שדחקנו הצדה, להטמיע אותם בהדרגה בתוך הזהות שלנו ולשרטט מחדש את גבולות העצמי. הכיוון ברור ודומה לזה של כל סרט גיבורי על בהיסטוריה: צריך לקחת בעלות על הכוחות המתפרצים, לקרב את הזהויות המפוצלות, לקשור בין חלקי האישיות השונים ובסוף ללמוד לפעול בעולם בפנים גלויות, בלי מסכות. קשר טיפולי יכול לעזור לך לטפח מערכות יחסים שמקומות רכים וקשים מתקיימים בהן במקביל, אבל גם ידרוש ממך להתעמת עם הבחירות שמקבעות אותך בעמדה המפוצלת ועם הנטייה להמשיך לבחור בחירות מהסוג הזה.   

כדי לנסות ולתת קצת צדה לדרך, אפרד ממך בשיר "אם תרצו" של חזי לסקלי המחונן. לסקלי מתאר בדרכו הממזרית איך כוחות שפועלים מתחת לפני השטח מחבלים שוב ושוב במאמציו של מי שמנסה להיאחז בשלמות או בדימויים גרנדיוזיים ונותר "מרוקן ואבוד", ואיך הוויתור על דימויים אידיליים לטובת השתקעות בחיים וחיפוש אחר מקום שיכול להכיל ערוצים מקבילים של קודש וחול, טוב ורע ועוד צדדים שקיימים בנו, יכולים להעניק גמול יקר ערך.

אם תרצו ספגטי בולונז,
תקבלו את כל הספגטי בולונז שבעולם.
אם תרצו את כל הספגטי בולונז שבעולם,
תקבלו בקושי מעטפה עם פתק:
״משלוח הבולונז אבד בדרך
ממרסיי לחיפה;
אולי טבע בים
אולי נחטף בידי אוזבקים משולחי רסן
אולי התפוצץ בטעות״.

אם תרצו אהבה,
תקבלו בקושי מעטפה ריקה, בלי כתובת,
בלי כלום.
אחרי הבכי והשינה תבינו
שאפשר
להשתמש במעטפה הריקה,
לשים בה משהו:
אולי שבר זכוכית
אולי טבעת שהתעקמה
אולי קווצת שיער. משהו.

אם תבקשו מעטפה ריקה,
תקבלו אהבה,
את כל האהבה שבעולם.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של חקירות פנים? כתבו לנו

חקירות פנים

עמוס פריבס | |חקירות פנים

אנו חיים בתקופה מורכבת. תהפוכות בכלכלה, במבנה המשפחה, בטכנולוגיה וביחסים בינאישיים מייצרים בעיות רגשיות חדשות ופתרונות חדשים שלפעמים מכאיבים לנו לא פחות מהבעיות עצמן.

"חקירות פנים" הוא בלוג שחושב יחד אתכם על התלבטויות, על השקפה רעננה שתעשה להן טוב או על שאלות מביכות שאפשר לשאול רק באנונימיות. פסיכולוג קליני מומחה מחכה לשאלות שתשלחו למייל: hakirot.psychology@gmail.com

התשובות ניתנות באדיבות ובכנות אך הן אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ