האם בחירה בחיים רוחניים מסתירה כאבי עבר?

אני נהנית לטייל, לפגוש, להכיר כפי שהלב בוחר ולהמשיך לנוע. בחור שסיים קשר רומנטי איתי לאחרונה טען שאני בלתי מושגת ושהבחירות המשונות שלי נובעות מחרדה והדחקה. מה אתה חושב?

חקירות פנים
עמוס פריבס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים30
"פרויד ראה ברוחניות ובדת אמונות ילדותית וחשוכות מהן יש להיגמל"
"פרויד ראה ברוחניות ובדת אמונות ילדותית וחשוכות מהן יש להיגמל"קרדיט: nadia_bormotova / Getty Images/iStockphoto
חקירות פנים
עמוס פריבס

אחרי תהליך ארוך שכלל טיפול פסיכולוגי, קריאה של ספרים וסדנאות, עיצבתי לעצמי אורח חיים ייחודי שממוקד יותר בעבודה רוחנית מאשר בצעידה במסלול הרגיל של עבודה או זוגיות. הסביבה רואה בי שונה וגם משונה, אבל אני מרגישה שאני במקום נכון של הבנה, מיצוי וחיבור עם העולם סביבי. קשה לי להסביר את הדרך שעברתי. אני גם לא מאמינה ב"להסביר". אומר רק שאני נהנית לטייל, לפגוש, להכיר כפי שהלב בוחר ולהמשיך לנוע. 

לאחרונה, אחרי שסיימתי קשר רומנטי קצר, הטיח בי הבחור האשמות רבות. לדבריו, אני בלתי מושגת (מה שנכון) ושכל פסיכולוג יראה שהבחירות שלי נובעות מחרדה והדחקה של פגיעות שחוויתי בעבר. בעקבות השיחה איתו הסתקרנתי לשמוע את דעתך לגבי האפשרות לבחור בחיים רוחניים יותר, כאלה שמתבססים על ניסיון לחיות במצב של אהבה שקטה ולא שיפוטית עם הכל ועם כולם. האם זה נכון שפסיכולוגים יקבעו בהכרח שמדובר בפתולוגיה? 

א׳, בת 66

היי א׳,

בשנים האחרונות נדמה שאנשים משתמשים במונחים מתחום בריאות הנפש בכל מיני הקשרים. חלק מאבחנים את מצביעי נתניהו כבעלי תסביך אב, חלק מזהים בשמאלנים בוחן מציאות לקוי, ואחרים, כמו הבחור עליו סיפרת, יזהו באשה שלא מעוניינת בהם כל מיני סוגים של הדחקות והכחשות. בחדר הטיפול משתמשים בשפה שמטרתה לחשוף מקומות פגועים ומתחים רגשיים סמויים, אבל מחוץ לקליניקה נראה שהיא משמשת פעמים רבות דווקא למטרה הפוכה, כדי לטשטש את הפגיעות של הדובר ולהסוות את התוקפנות שלו.

באופן כללי, לא כדאי להקדיש יותר מדי תשומת לב לניתוחים פסיכולוגיים שנאמרים לנו בשעת פרידה. פעמים רבות הם מנוסחים בידי אנשים שחלקנו עמם רגעים אינטימיים ויודעים ללחוץ לנו על כמה כפתורים, אבל ההקשר והאופן שבו הדבר נעשה, כדי למתוח עלינו ביקורת, הופך אותו לבעייתי מאוד. ובכל זאת, במנותק מקשר רומנטי כזה או אחר, העלית שאלה מעניינת לגבי היחס של פסיכולוגים לבחירות חיים לא שגרתיות, במיוחד כאלה שנשענות על תפישות רוחניות.

בראשית דרכה, גילתה הפסיכואנליזה יחס שלילי וביקורתי מאד כלפי גוונים שונים של רוחניות. כמו רבים מהרופאים והמדענים בני תקופתו, זיגמונד פרויד ראה ברוחניות ובדת אמונות ילדותית וחשוכות, מהן יש להיגמל בעזרת האור המפוקח של התבונה הרציונלית. הוא כתב על "החוויה האוקיאנית" של התינוק (מהמונח הפרוידיאני הזה שאב המורה אושו את שמו) ותיאר את עולמו כמין אוקיינוס שבתוכו האבחנות בין חוויה פנימית למציאות חיצונית, גוף ונפש, עצמי מול אחר - מיטשטשות. פרויד טען שמאחורי החיפוש אחר חוויות מיסטיות של איחוד קוסמי עם הסביבה ניצבת משאלה לשוב לאותו מצב תינוקי לא מובחן ולהתמזג עם הכוח המגונן של דמות הורית כל יכולה. בהמשך לכך, הוא קשר בין דתיות ורוחניות לבין הקושי להתמודד עם מיניות בוגרת והמתחים הרגשיים שנלווים אליה.

קרל גוסטב יונג
קרל גוסטב יונגצילום: Bettmann / CORBIS

אבל, ממשיכי דרכו של פרויד גילו יחס אחר לגמרי כלפי רוחניות. כותבים כמו קרל גוסטב יונג וז'אק לאקאן טענו שיש לנו דחף מולד להיות במגע עם הוויה קיומית רחבה וזיהו דמיון בין הניסיון הדתי לארגן חוויות רגשיות בתבניות בעלות משמעות לבין טיפול פסיכולוגי. האנליטיקאי עמנואל גנט התייחס לבחירות לא שגרתיות, כמו ההחלטה להפוך לנזיר בודהיסטי, כניסיון לממש דחף מולד לחרוג מגבולות העצמי שלנו וביקר את הגישה שרואה בהן ניסיון מבוהל להסתתר מהעולם המבוגר. הוא המשיך וטען שהמיניות הבוגרת היא רק אחת מהצורות הרבות שלובש הדחף שלנו ליצור מגע עם משהו שנמצא מעבר לעצמנו.

בעיני, שתי העמדות הללו מתייחסות לשני מצבים שונים: יש מקרים שבחירה בחיים רוחניים נגזרת מחיפוש אותנטי אחרי חופש, קשר ומשמעות, ויש מקרים שניצבת מאחוריה משאלה להתבצר בעמדה מרוחקת ונמנעת. האנליטיקאי כריסטופר בולאס מראה איך אידאולוגיה יכולה לשמש כהגנה מפני פגיעה רגשית. כמו שממית שבעת התקפה משילה את זנבה, מפקירה אותו לטורף ונמלטת, כך יש אנשים שנסוגים ממקומות מסוימים בעצמם כשהם מרגישים שאותם מקומות מותקפים.

צילום של ז'אק לאקאן
ז'אק לאקאן

בולאס מתאר איך דרך הזדהות עם שורה של רעיונות מופשטים והיאחזות בהם, שומרים אותם אנשים על ״מרחק בטוח״ מחלקים רגישים ופגיעים בתוכם והופכים את חייהם לחוויה שכלתנית ו״לא אישית״. הדפוס הזה יכול לבוא לידי ביטוי בבחירה באורח חיים ״רוחני״ ומנותק שמרחף בחופשיות מעל ליום-יום, אבל באותה מידה הוא יכול לתאר גם את מי שנצמד באדיקות לקיום נורמלי ושגרתי ורואה בו את אופציית החיים הלגיטימית היחידה מבלי להביט ימינה ושמאלה. בשני המקרים יש ניסיון להתכחש לריבוי הקולות הפנימיים והחיצוניים ולצמצמם את החיים למשהו שמתבוננים בו ומתפעלים אותו ולא חווים מקרוב.

הבודהיזם מנסח אבחנה יפה בין אדם שזכה להארה לבין משוגע, לפיה האדם המואר נע בחופשיות בין מצבי תודעה שונים, כאלה שיש בהם הבחנות מקובלות בין עצמי לאחר ובין פנים וחוץ, וכאלה שיש להם איכויות שחורגות מהקטגוריות הללו. המשוגע תקוע בין המצבים הללו וסובל מטשטוש גבולות קבוע ובלתי נשלט. בולאס קושר גם הוא בין היכולת לנוע בחופשיות בין עמדות שונות לבין בריאות נפשית. הוא מתאר את האדם הבריא כמי שיכול לנוע בין מצבים שונים, חלקם מאוזנים יותר וחלקם פחות, ומתאר כיצד נעדר חופש התנועה הזה מאזורים פגועים בנפש שמתאפיינים באיכות נוקשה ולא משתנה.

כמו צמח שגדל בסביבה עם תאורה חלקית ונאלץ למתוח ולעוות את גבעולו כדי להגיע אל האור, פגיעות שחווינו מקבעות אותו בתצורות קשיחות ומוגבלות, דרכן מתאפשר לנו מגע בטוח עם העולם. אדם בריא, טוען בולאס, יחווה עצמו כחופשי לנוע לעבר מקומות אליהם הוא רוצה להגיע ואילו אדם פגוע ירגיש שהוא נדחק בידי כוחות חיצוניים ופנימיים שוב ושוב לאותן עמדות ״בטוחות״ ומוכרות. לפי הגישה הזו, מה שמבחין בין בחירה נפשית בריאה לבין בחירות אחרות קשור פחות למידת ההתאמה בין מה שנבחר לנורמות חברתיות, ויותר לשאלה אם הבחירה התבצעה מתוך חוויה של חופש פנימי ותחושה שהיה אפשר לבחור גם אחרת.

כריסטופר בולאס
כריסטופר בולאסצילום: צילום מסך

אני חושב שעבור רבים מהאנשים שחיים חיים לא שגרתיים, הפסיכולוג נתפש כדמות מאיימת ואפשר להבין למה. ברוב החברות העתיקות אנשים שעסקו בסבל נפשי - שמאנים, נזירים, מורים רוחניים או כמרים - תחזקו בעצמם זהות חברתית חריגה. לאורך ההיסטוריה נתפש הקיום המקביל של אותם מטפלים, בתוך ומחוץ לחברה, כמה שאפשר להם לשמוע ולפגוש תכנים נפשיים מאיימים ולהתמודד עימם.

אבל זה לא המקרה כשמדובר בפסיכולוגים, שרבים מהם מתחזקים אורח חיים נורמטיבי והגיעו למקצוע אחרי שתפקדו בהצלחה במערכות מאוד קונפורמיות, כמו אוניברסיטה ומוסדות ההתמחות. סיפור החיים הזה תרם לדימוי של פסיכולוגים כסוכנים של נורמליות שיכוונו את מטופליהם לבחירות נורמטיביות ויתקשו להבין אמירות ותחושות אחרות. זה לא דימוי מנותק מהמציאות אבל הוא עושה עוול ליונג, גנט ובולאס, ולמטפלים רבים שמחזיקים בתפישת עולם רחבה וגמישה של דרכים מגוונות שבריא לחיות בהן. זה גם דימוי מצער במובנים רבים שכן הוא גורם לאנשים רבים שיכולים ליהנות מטיפול - לחשוש ממנו.

לסיכום, אני חושב שמטפל טוב (ויש הרבה כאלה) היה בודק איתך כל מיני היבטים בבחירות שעשית ואת אירועי חיים שהובילו אליהן, אבל לא מחליט מראש שמדובר בטעות או מחלה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של חקירות פנים? כתבו לנו

עמוס פריבס | חקירות פנים

אנו חיים בתקופה מורכבת. תהפוכות בכלכלה, במבנה המשפחה, בטכנולוגיה וביחסים בינאישיים מייצרים בעיות רגשיות חדשות ופתרונות חדשים שלפעמים מכאיבים לנו לא פחות מהבעיות עצמן.

"חקירות פנים" הוא בלוג שחושב יחד אתכם על התלבטויות, על השקפה רעננה שתעשה להן טוב או על שאלות מביכות שאפשר לשאול רק באנונימיות. פסיכולוג קליני מומחה מחכה לשאלות שתשלחו למייל: hakirot.psychology@gmail.com

התשובות ניתנות באדיבות ובכנות אך הן אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ