אם השמאל רוצה להיות אלטרנטיבה, כדאי שיעיף מבט לטקסס - פרויקט מנהטן - הבלוג של עידו דמבין - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם השמאל רוצה להיות אלטרנטיבה, כדאי שיעיף מבט לטקסס

הדמוקרט בטו או'רורק לא דופק חשבון לעמדות המקובלות במדינה הרפובליקאית. והנה, באופן מפתיע, הוא מנהל קרב צמוד עם טד קרוז על מושב בסנאט. איך זה קורה ומה השמאל בישראל יכול ללמוד מזה

תגובות
או'רורק בעצרת בחירות בטקסס
Richard W. Rodriguez / AP

בפעם האחרונה שמועמד דמוקרטי זכה בקולותיה של טקסס בבחירות לנשיאות ארה"ב, היה זה ג'נטלמן דרומי מג'ורג'יה שענה לשם ג'ימי קרטר. השנה הייתה 1976. מאז, טקסס נחשבת לאחת המדינות "האדומות" ביותר בארה"ב ומצביעה למועמדים הרפובליקאים בעקביות מעוררת יראה, בין אם קוראים להם רונלד רייגן או ג'ורג' בוש.

בשנים האחרונות נדמה שהדמוגרפיה עשויה לעשות את שלה וגידול באוכלוסייה הלטינית וההיספנית יהפוך את טקסס למדינה שבה הדמוקרטים מסוגלים שוב לנצח. ועדיין, לפני פחות משנתיים, בבחירות לנשיאות 2016, הביס בה דונלד טראמפ את הילרי קלינטון במדינה בפער של כ-9%.

או'רורק על מחאת שחקני הפוטבול

בעוד כחודשיים תערכנה ההצבעה בטקסס לבחירת אחד משני הסנאטורים שלה. הסנאטור טד קרוז, שהתמודד לפני שנתיים בפריימריז של הרפובליקאים, מוביל בכל הסקרים אלא שהפעם נדמה שהניצחון לא מונח בכיסו: ההובלה שלו על או'רורק מסתכמת באחוזים בודדים - בין 1% ל-5%, פחות מטעות הדגימה. יתרה מכך, קרוז גייס רק כמחצית מהכספים שגייס או'רורק ונדמה כי בכל הופעה ציבורית של השניים - בטלוויזיה, ברדיו, באירועי בחירות מקומיים – מעמדו של האחרון מתחזק.

בין אם או'רורק, יליד אל-פאסו בן 45, בוגר אוניברסיטת קולומביה, יצליח לחולל מהפך דרמטי והיסטורי על ידי הדחת אחד מבכירי הרפובליקאים ובין אם לאו, מסע הבחירות שלו יכול וצריך לשמש מורה נבוכים, לא רק לשמאל האמריקאי שמתחבט בימים אלה כיצד לנצח את טראמפ, אלא גם לשמאל הישראלי שמתלבט כבר עשור כיצד לנצח את בנימין נתניהו.

ראשית, או'רורק הוא פוליטיקאי דעתן ועקבי. הוא לא מאמין בשינוי המסרים לפי הקהל, לא מתמרכז ולא מנסה לקרוץ לימין או למה שנתפש כקונצנזוס. הוא גם נותר נאמן לעמדתו כשזו חורגת מהקו המפלגתי אפילו בטקסס (למשל בכל הקשור לענייני הסחר). כך, כשהגיע למחוז בראון (86% הצבעה לטראמפ ב-2016) ונשאל על עמדתו בעניין הפיקוח על מכירת נשק, הצהיר שהוא תומך בהגבלות דרמטיות, כולל בדיקות רקע מקיפות. במחוז פארקר (82% הצבעה לטראמפ) הבהיר שהוא תומך בזכותן של נשים לבצע הפלות.

כשהוזמן לתכניתו של טאקר קרלסון השמרן ברשת פוקס הימנית, עמד בכל ניסיונותיו של המראיין לערער אותו וחזר שוב ושוב על עמדתו לפיה על ארה"ב לאמץ מדיניות ליברלית בעניינם של מהגרים צעירים ולא חוקיים ("חולמים"), מאחר שהם תורמים לחברה ולכלכלה ולא פוגעים בה. כשנשאל על דבקותו בערכים ליברליים ועל החשש שמא מוטב היה לו היה מאמץ עמדה שמרנית יותר בעת שהוא פונה לקהל שנתפש כימני במיוחד, הדגיש או'רורק שאין לו כל כוונה לסגת. המצע שלו הולם את עמדותיו – ואלה מוצקות ולא תלויות בתורם ספציפי או במה שאומר המתמודד שמנגד.

למה בעיירה הקטנה פורט דייויס תומכים באו'רורק

שנית, או'רורק איננו מוותר. לאורך מסע הבחירות שלו הוא ביקר, נאם ופגש מצביעים בכל אחד מ-254 המחוזות בטקסס בת 28.7 מיליון התושבים. הסיבה לכך, לדבריו, היא ההבנה שנאומים, כמו מצע, אולי משכנעים חלק מהמצביעים, אבל הדרך ללבם של הטקסנים עוברת דרך מפגשים אישיים (חלק יותר, חלק פחות) עם הציבור. לדברי או'רורק, הוא הבין את העניין כשצפה מהצד בקרוז, יריבו, מדלג בין כל מחוזות הבחירה באייווה לקראת הפריימריז הרפובליקאי, בשעה שבחלק ניכר מהמחוזות בטקסס מעולם לא פגשו בו. וקרוז, כזכור, הוא הסנאטור המכהן מטעם המדינה.

שלישית, או'רורק סבור שטקסס היא אולי מדינה אדומה אבל היא קודם היא כל מדינה שלא מצביעה. הציבור הטקסני שכן טורח להצביע הוא הציבור הרפובליקאי. הדמוקרטים והעצמאיים פשוט מוותרים מראש, ממש כאילו היו מצביעי שמאל בתל-אביב שמניחים מלכתחילה שהעבודה תזדחל לקואליציה, שביבי יהיה ראש הממשלה לעד ושמוטב לא לטפח ציפיות מאשר להתאכזב.

בבחירות 2016 כ-59% בלבד מבעלי זכות הבחירה בטקסס הצביעו. בבחירות לתפקיד הסנאטור ב-2012 הצביעו פחות מ-50%. ובישראל? אחוז ההצבעה הכללי אמנם עלה לכ-72% בבחירות האחרונות, אך בעוד שבהתנחלויות רבות עמד אחוז ההצבעה על כ-80% (למשל בעלי ואפרת), כמו גם ביישובים חרדים (למשל בני ברק), בתל אביב ובחיפה עמד אחוז ההצבעה על 65% ו-62% בהתאמה. בערים הגדולות שבהן ניצח נתניהו עמד אחוז הבחירה על 65%-70%, אולם בהתחשב בקמפיין הגוועלד "הערבים נוהרים לקלפיות", ברור שמצביעי הימין הם אלה שהתייצבו ברגע האמת מאחורי הנהגתם.

בטו או'רורק. דעתן, נחוש, עומד על שלו
John Glaserq / AP

רביעית, או'רורק בוחר לנהל קמפיין חיובי ומקומי. במלים אחרות, בניגוד לקרוז שקונה זמן אוויר בו הוא מפיץ פרסומות שלועגות ליריבו ומגחיכות אותו ואת שמו הפרטי הלא שגרתי, המועמד הדמוקרטי מתרכז במה שהוא יכול לעשות טוב יותר. בכך, הוא מושיט יד למעבר התהום שמפרידה בין הצדדים ולזכות באהדה גם בקרב ציבור ימני, על אף שזה יודע היטב שמדובר במתנגד עיקש לטראמפ בעל עמדות שמאלניות לעילא. מעבר לזה, או'רורק מדגיש שוב ושוב שכל כספי התרומות שמממנים את המרוץ שלו (בדומה, אגב, לחברות הכנסת סתיו שפיר ושלי יחימוביץ') באים מתורמים מקומיים. אין כסף זר - לא של מדינות ולא של בעלי הון. אין השפעות של מיליונרים ומיליארדרים. אין יד שמפעילה את הבובה בשם אינטרס עלום. 100% אמריקאי.

ובכל זאת, ישנה תכונה אחת שאו'רורק מפגין ושאותה בלתי אפשרי ללמד: מנהיגות. שילוב בלתי ניתן לכימות של כריזמה, רהיטות, אינטליגנציה וניסיון שמגיע גם מהרחוב (או'רורק נעצר פעמיים על עבירות קטנות בגיל צעיר יותר) אבל גם מהיותו כחבר קונגרס מכהן. וכך, בין אם יצליח ובין אם לא, הקמפיין שובר המוסכמות של המועמד האלמוני עד לא מזמן, עוד יילמד ברחבי ארה"ב. אם השמאל הציוני ישכיל לפקוח עיניו, אולי זה יקרה גם בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#