כחול-לבן חייבת ללכלך ידיים בביצת השמאל

קרבות האגו וכל הקקופוניה בין העבודה-גשר למחנה הדמוקרטי הם על "הזכות" להיות מפ"ם למפא"י. מי שמגדירים עצמם "טוענים לכתר" צריכים לעשות מעשה נתניהו ו"לתחזק" את הגוש שלהם

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרץ וגנץ יחד עם יצחק הרצוג בהר הרצל, בנובמבר
עמיר פרץ, יצחק הרצוג ובני גנץ בהר הרצל, בנובמברצילום: ראובן קסטרו
עידו דמבין
עידו דמבין

לנגד עינינו נרקמת והולכת פארסה אדירה שהשמאל הישראלי עוד עלול לבכות עליה לדורות. בזמן שעוד ועוד ישראלים, בעיקר משמאל, מאותתים בסקרים כי יצביעו לכחול-לבן בניסיון להביא לקץ שלטון הימין בפעם השלישית, הפוליטיקאים של השמאל שרויים עמוק בקרבות העבר.

בעוד שבכחול-לבן משתדלים למלא פיהם מים, העבודה-גשר ומה שנותר מהמחנה הדמוקרטי מנהלות מלחמת אגו שכל קשר בינה לבחירות - מקרי בהחלט. עמיר פרץ, שסירב לשלב ידיים עם המחנה הדמוקרטי בספטמבר ובחר לחבור לאורלי לוי-אבקסיס, ממשיך לסרב לכך גם לקראת מארס. הוא דן עם ניצן הורוביץ (באמצעות איציק שמולי) ואז הגיח לפתע עם הצעה מגוחכת לאיחוד כל גוש המרכז-שמאל למעין מגה-זורד מקולקל.

שמולי והורוביץ בתל אביב, אתמול
שמולי והורוביץ בתל אביב, אתמולצילום: תומר אפלבאום

פרץ הלוא יודע שאין סיכוי שמשה יעלון ויועז הנדל יישבו עם תמר זנדברג ועיסאווי פריג'. הוא גם מבין שאין בכך היגיון אלקטורלי משום שאיחוד גדול יבריח את את מצביעי הימין הרך מחד, ואת מצביעי השמאל העמוק מאידך. אבל פרץ גם מבין שדי בספין זול כדי להוריד מגבו את חטוטרת הכישלון העצום שאורב לשמאל מעבר לפינה. הכוונה כמובן לאפשרות שהעבודה-גשר, המחנה הדמוקרטי או שתיהן לא יעברו את אחוז החסימה ויבזבזו עשרות או מאות אלפי קולות לגוש. אחרת, פרץ לא היה כותב בפייסבוק שעכשיו "הכדור במגרש של כחול-לבן". שיהיה את מי להאשים מחרתיים.

ומה במחנה הדמוקרטי? יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ, בוחר לסגור דילים שיביאו את חברי הכנסת על סיפוקם ועל הדרך מרפד את הרשימה ביאיר גולן, איש "ישראל דמוקרטית" (המפלגה שהקים אהוד ברק), המכין בשקט שקט את הקרקע להתמודדות על ראשות מרצ. ומי נשארה בחוץ? היחידה שנלחמה על המשך קיומו של המחנה הדמוקרטי, על חיבור עם העבודה-גשר או אפילו על גרסת לייט של "מרצ מתוגברת", זו סתיו שפיר. היא היחידה שאמרה בגלוי את המלה "איחוד" והיא גם היחידה שנטלה סיכון פוליטי כלשהו, כשעזבה את העבודה ממרומי המקום השלישי ברשימתה.

שפיר בת"א, בספטמבר. לא חלה התקדמות בין מרצ לבינה
שפיר בת"א, בספטמבר. לא חלה התקדמות בין מרצ לבינהצילום: מיכאל גל

ועל שום מה כל הקקופוניה הזו בעבודה-גשר ובמחנה הדמוקרטי? על כוח אלקטורלי שמצטבר לחמישה מנדטים (אם אחת אינה עוברת את אחוז החסימה) ל-11 מנדטים במקרה הטוב. כלומר, כל הקקופוניה היא על "הזכות" להיות מפ"ם ולמפא"י של כחול-לבן. ראשי כחול-לבן חייבים להתערב במלחמת האגו בשמאל מתוך הבנה שבלי איחוד - ישנה סכנה אמיתית לאובדן קולות לגוש. הם יכולים עדיין ליזום את שריון לוי-אבקסיס ולחזק את הרשימה הגברית והאשכנזית שלהם. הם יכולים להבטיח ייצוג לשמולי ורויטל סוויד בעשירייה הראשונה. הם יכולים להבטיח שריון לשפיר, כדי לאפשר לעבודה-גשר ולמחנה הדמוקרטי לרוץ גם בלעדיה, ולו בצורת בלוק טכני שיתפצל מיד אחרי הבחירות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה את כל זה. הוא קרא לראשי הימין להתאחד, שלח את מיטב שליחיו להכשיר את הלבבות, אפילו שריין ברשימת הליכוד את אלי בן דהן מהבית היהודי בבחירות אפריל. הגיע הזמן שבני גנץ וחבריות לקוקפיט, המגדירים עצמם כטוענים לכתר, ילכלכו את ידיהם ויפסיקו את הקשקשת ברשת ואת ההתבוססות בשלולית האידאולוגית הקטנה של השמאל. הפיצולים המיותרים וקרבות האגו הללו עוד ייגמרו בממשלת חסינות וסיפוח. זו בדיוק גם הטענה של שפיר. "פוליטיקאים שימשיכו להתנהג כמו עסקנים - לא יקבלו מנדט מהציבור", אמרה בחודש שעבר. אם המחנה הדמוקרטי ירוץ בלעדיה, אם העבודה-גשר לא תחתור לאיחוד, ואם כחול-לבן לא תתערב בנעשה - כולם יקיצו ב-3 במארס לבוקר של סיוט מסוג זה ממש.

עידו דמבין

עידו דמבין | |פרויקט מנהטן

עורך דין, כותב ופעיל חברתי עם תשוקה עזה לפוליטיקה ישראלית, אירופאית ואמריקאית. רומנטיקן חסר תקנה, אופטימיסט חסר ייאוש, נוסטלגי חסר מושג. נסעתי לניו יורק כדי ללמוד לתואר שני באוניברסיטת קולומביה. כשסיימתי, נשארתי בשביל לעבוד בקידום מדינת ישראל. ליבי במזרח ועוד אשובה אליו, ובינתיים אנוכי בסוף מערב. כלומר, ב-Upper West Side. וכמובן, בן זוג אוהב לאשה מדהימה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ