הפקת אופנה באברבנאל: כי לחוסר טעם אין גבולות - סימני חיים - הבלוג של עידו אפרתי - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפקת אופנה באברבנאל: כי לחוסר טעם אין גבולות

"החלטנו לא לוותר על המסרים", אומרים בהפקה של "אברבנאל - זה לא סוף העולם". פגועי הנפש, נשארים כמובן מחוץ לתמונה. תגובת משרד הבריאות: "מברכים על כל יוזמה שמוציאה את היחס למוסד מגבולות הז'אנר המקובלים"

תגובות

עד לפני כמה שעות לא היה לי מושג מי זה אפי אליסי. אני לא יודע אם זה מידע אלמנטרי ואני אמור להתבייש, אבל עכשיו אני יודע מיהו בזכות האתר שייסד בו נכתב שהוא "כותב, מעצב ועורך אופנה". זה ההישג הגדול, בעצם היחיד, של הפקת האופנה שצולמה בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל" בבת ים – יחסי ציבור לאליסי או למגזין המקוון שלו Efifo שמגדיר את עצמו כ"בית של האופנה בישראל". אבל אם כבר בית, למה באברבנאל? לא בטוח שאליסי הוא מעצב דגול אבל כישרון לבחור לוקיישנים עם אפקט WOW להפקות אופנה – יש לו. למתחרים הוא משאיר רק לוקיישנים נחותים כמו בית הלוחם, כלא נווה תרצה, והמחלקה להמטו-אונקולוגיה בבית חולים הדסה. אין מה להשוות לבית חולים שהשקיע שנים בטיפוח המוניטין השלילי שלו. והנה, עכשיו הוא קוצר פירות.

בדברי ההסבר להפקת האופנה נכתב באותיות שמאלץ לבנה: "הימים היו ימי תום ספירת העומר. בהרצאות של 'דו שיח' של 'אנוש' – העמותה לבריאות הנפש, שמענו מצעירים בעיקר את השם 'אברבנאל'. הם נכנסו לשם חולים וחזרו לחיים. במערכת עלה רעיון לצלם הפקת אופנה לבנה לחג שבועות בתוך 'אברבנאל'. פרפרזה לחלוק הקשירות הלבן. פנינו להנהלת 'אברבנאל'. הבקשה אושרה והועברה למשרד הבריאות שאישר את הצילומים רגע לפני החג.

"החלטנו לא לוותר על המסרים: להאיר את פגועי הנפש בישראל, ה'שקופים' החיים בתוכנו, באור חיובי שיש בו עתיד ותקווה. החיים באברבנאל לא פשוטים, ובין כל החולים מצאנו צוות שמאמין במסרים שלנו ומקדיש את חייו לטפל באדם האחר והשונה. את הצילומים קיימנו במחלקה הפתוחה (בקבלה, בחדר הכביסה, באגף הגברים, בחדר הבדיקות, במסדרון), בחצר ובמחלקה הסגורה".   

"לא לוותר על המסרים" - זו החלטה אמיצה ולא מתפשרת של המערכת - אפשר רק לדמיין את הלחצים שהופעלו כאן - בהחלט מסוג ההחלטות שמקבלים רק בתום ספירת העומר. השאלה על אילו מסרים בדיוק מדובר ומי ביקש מהם לוותר. מדובר במסרים חתרניים ממש: לתמוך בממסד הרפואי תמיכה גורפת ונטולת ביקורת.

מעולם לא התיימרתי להבין באופנה, אבל יחסי ציבור שקופים או נצלניים הם חלק בלתי נפרד מסביבת העבודה הטבעית שלי. כשרואים את התוצרים של הפקת האופנה אפשר לקבוע בוודאות: בקלות ניתן היה לוותר על ההצדקה הערכית המעושה. הניסיון לצקת מניע ערכי להפקה לא משכנע. זו עסקת החבילה שבה מרוויחים כל המעורבים, חוץ מהמטופלים במוסד, שכנראה פונו לחצר בזמן הצילומים. בכל זאת, מדובר במשיגינעס. יש גבול למה שציבור יכול לשאת בהפקת אופנה. אפשר כמעט לשמוע בדמיון את הוגה הרעיון יושב באותה ישיבת מערכת ואומר: "בואו ניתן תפאורת אוירה של בית משוגעים אבל בלי המשוגעים. אבל לא נוותר על המסרים, כן?".

טוב, אבל חוץ מהציבור הזניח של המטופלים, סליחה, "פגועי הנפש" - כפי שצוין בהסבר במרכאות של מי שלא יודע איך לקרוא לחבר'ה האלה ופוחד להעליב - שאיכשהו נשארו שקופים גם הפעם, יש הרבה מרוויחים. אז למה סתם להעיק.   

האתר Efifo ("המשמש במה איכותית לדור החדש של האופנה בישראל", כבר אמרנו?) קיבל היתר ממשרד הבריאות לצלם בלוקיישן שהוא פצצת מימן במונחי רייטינג עבור האתר, בעיקר בזכות השם "אברבנאל" ולא בזכות המקום עצמו. בית החולים קיבל מעטפת מפרגנת וחצי-סרט תדמית עם טאץ' אופנתי של "הדור החדש" שמשאיר הרבה מקום לפרשנות חיובית. ההפקה דאגה להשאיר כל סממן שלילי של האשפוז הפסיכיאטרי, מחוץ לפריים. למשרד הבריאות בוודאי לא הייתה סיבה לסרב. כולם חברו יחד לשבור את הסטיגמה השלילית של אברבנאל, אבל לא של המטופלים בו.

כשמסתכלים על הצילומים מבינים שניתן היה לבצע את ההפקה הזו בכל מוסד רפואי אחר או מרפאה. אולי גם בכל מקום עם מיטת טיפולים וספסל. ללא השימוש החוזר במילה "אברבנאל", אין דרך לנחש שמדובר במקום ההוא, שאת שמו אנשים אומרים בלחישה, אבל בתדמית שלו מבקשים המעצבים להתבשם. וכאן אברבנאל הוא לא יותר מתפאורת אווירה שמביאה רייטינג. 

כ-4,000 מטופלים נקשרים מדי שנה בבתי החולים פסיכיאטריים בישראל – כמעט אחד מכל ארבעה מטופלים. פי שלושה עד תשעה ביחס למדינות אירופה. אבל את זה אי אפשר לצלם אם רוצים את אישור המוסד, ולכן אפשר להסתפק במיטה, ספסל, דרך כניסה למחלקה ובאמירה הסתמית, "הם נכנסו לשם חולים וחזרו לחיים".

"ההפקה הזו נולדה ממקום מאד טוב" אומר לי בשיחה אפי אליסי. "אני לא יכול לחשוף את סיפור חיי המלא, אבל הוא הרבה יותר גדול, ולכן כואב לי שאני לא יכול לענות לכל המקטרגים. זה בסדר שלא כל אחד יסכים לדבר הזה. כמו כל דבר באמנות יש אנשים שיאהבו ויש שישנאו. יכולתי לבחור בגהה או שלוותא אבל בכוונה בחרתי באברבנאל כי זה שם שיש בו סמל".

יעקב ליצמן
מרק ישראל סלם

הוא מסביר שהמטרה של ההפקה לא הייתה להראות את הדברים הדרמטיים כמו מיטות קשירה וחדרי בידוד ("למרות שצילמנו גם בחדר מגורים אחד במחלקה הסגורה"). "ההפקה נולדה במקור כרעיון שעלה לי לצלם הפקת אופנה לבנה, ובמקום לעשות את זה בסגנון 'ים השיבולים' דווקא למצוא את נקודות האור. אני חושב שמי שעושה שימוש במטופלים הוא זה שעושה שימוש ציני. בכל מקרה אסרו עלינו לצלם מטופלים. באברבנאל מאד התחברו לרעיון, כי הם יודעים מאיפה אני מגיע ומה שביקשתי - קיבלתי. מראש לא ביקשתי לצלם חדרי בידוד ומיטות קשירה. הבקשה עברה במייל באופן פרטי. המיל עבר למשרד הבריאות והוא אישר את הצילומים". 

לפני כמה שנים טובות, בקדנציה הקודמת שלו אמר שר הבריאות יעקב ליצמן אחרי ביקור באברבנאל: "בתי חולים כאלה לא ראויים אפילו למגורי בעלי חיים". מנכ"ל לשעבר של משרד הבריאות סיפר פעם שפילל שרעידת אדמה תחריב את המקום כדי לבנות אותו מחדש. עד כדי כך היה אז המצב גרוע. צריך להיות הוגנים ולציין שמאז השתנה המצב בבית החולים לטובה; נפתחו בו מחלקות חדשות וטופלו חלק מהתשתיות, הוחלפה ההנהלה והוא נמצא כיום במגמת שיפור אחרי תקופה ארוכה של הזנחה וכאוס פנים-ארגוני. עבור חלק מהחולים הוא אולי לא סוף העולם, אבל מה שאפשר לומר בוודאות שהוא לא גן עדן. כל המטופלים היו מעדיפים להימנע מאשפוז בבית החולים כמעט בכל מחיר. ובמקרה הזה ייתכן שגם מסיבות אופנתיות.

מאייל בסון דובר משרד הבריאות שאישר את הבקשה נמסר: "אברבנאל הוא מותג שלילי שסובל מתדמית ומיחסי ציבור שלילים באופן אובייקטיבי. אנחנו יוזמים לא מעט שיתופי פעולה ולכן אנחנו מברכים על כל יוזמה שמוציאה את היחס למוסד מגבולות הז'אנר המקובלים, אל עולמות אחרים כמו אופנה וקולנוע. כמובן שהאישור ניתן בכפוף לנהלים של שמירה על חיסיון רפואי ופרטיות מטופלים". 

עינב בן-חור, מנהל השירות הסוציאלי בבית החולים: "אנחנו מייצרים הרבה פרויקטים שהמטרה שלהם היא לעורר שיח בבריאות הנפש. אנחנו מודעים למורכבות שישנה בכל פרויקט כזה, וכל הפרויקט נעשה תוך שמירה על האינטרסים של המטופלים וכבודם". 

בית חולים פסיכאטרי בארץ
רמי שלוש

המיזם נפתח בשיר "אופליה" של יונתן גפן בביצוע של דני ליטני. שיר העוסק באופליה מתמודדת הנפש – איך לא - מנקודת המבט של האחר, ולא שלה עצמה. בהסבר מתחת לשיר נכתב: "המילים והשיר הזה הם פסקול חיים של אנשים שאתם לא מכירים. הם שקופים, לא מדברים עליהם, מתביישים בהם, מרחיקים אותם מהחברה, ממקומות עבודה, והם חיים בבדידות ובעוני". נכון, וזה באמת לא יפה. מזל שיש הפקות אופנה כאלה כדי לתקן את המצב המעוות. טוב שלא ויתרתם על המסרים, אחרת זו הייתה סתם הפקת אופנה משעממת בבית חולים. וזה – כן סוף העולם.

***

בזמן ש...

בזמן שאתם מתרכזים בהפקת האופנה באברבנאל, אתם מפספסים את סרטון התדמית של בית החולים "גהה" בכיכובו של שמואל וילוז'ני. קיץ לוהט בקולנוע הפסיכיאטרי הישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#