האם אפשר בכלל לעצור את תאגידי האינטרנט? - מחוץ לרשת - הבלוג של יגאל באום - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם אפשר בכלל לעצור את תאגידי האינטרנט?

בעקבות השיח כנגד חברות הענק, עולה השאלה: יש בכלל דרך להגביל את תאגידי האינטרנט? ויותר מכך, האם למישהו בשלטון יש עניין כזה?

תגובות
מארק צוקרברג משתתף בוועידה של פייסבוק בשיקגו בשנה שעברה
נאם יי-הו / אי-פי

לאחרונה מתרבות כתבות הביקורת על תאגידי האינטרנט הענקיים בישראל, כשדה-מרקר מוביל את הקו הזה, אולם הביקורת נשמעת גם מכיוונים נוספים, בארץ ובחו"ל. בבסיס הביקורת הזאת המופנית כנגד התאגידים עומדות טענות שניתן לתמצת לנקודות הבאות:

- הביקורת על איסוף חומר פרטי ונתונים אישיים על המשתמשים ועל אופן השימוש שלהם ברשת.
- ה"השתלטות" על כל הפלטפורמות והשירותים האינטרנטיים.
- הפעלת כוח על מפרסמים על מנת לכפות התנהגות ספציפית ברשת, והשתלטות על עולם הפרסום באינטרנט בכלל.
- הפעלת מערכות של צינזור מידע ומניפולציות על הצגת תוכן בדרך כלל על ידי אלגוריתמים.
- התחמקות מתשלום מיסים.

הביקורת מציגה את תאגידי האינטרנט העצומים ככוחות שיש צורך להגבילם, או להפעיל עליהם רגולציה כזאת או אחרת על מנת שכוחן יוחלש או לכל הפחות ירוסן. עד עתה, הפעלת סנקציות במדינות שונות כמו אנגליה, צרפת או גרמניה הביאה לתביעות ענק נגד החברות שהסתיימו בקנסות כספיים, אך לא בהרבה מעבר לכך. עונשים כספיים כנשק נגד התאגידים האלה כמוהו כירי ברובה אוויר על טנק. האפקט שלהם כמעט בלתי מורגש.

פעילים חברתיים מפגינים נגד אפל באחת מחנויותיה בפריז
ת'יבול קאמו / אי-פי

אבל איך בכלל מגבילים את כוחם של התאגידים האלה? פייסבוק, גוגל, אמזון, אפל ושאר התאגידים שולטים לחלוטין בכל פלטפורמות האינטרנט. השליטה בפלטפורמות התקשורת איננה דבר חדש, היא היתה מאז ומעולם תמיד בידי גופי ענק חזקים. פלטפורמות תקשורת הן מורכבות ויקרות ותמיד היו בשליטה של היו כולן היו מאז ומעולם מסחריות - בתי הדפוס, העיתונים, הרדיו, הטלוויזיה - ובכולם שלטו ושולטים תאגידי ענק. תשומת הלב שמעוררות חברות האינטרנט נובע מהעובדה שהן יצרו אחיזה בפלטפורמה רב מערכתית בעלת מערכי מולטימדיה מכמה טכנולוגיות שהתרכזו לתוך מערך אחד שמחבר את כולן – המחשב שהוא למעשה נייד עכשיו (בטלפון), מכשיר זה מרכז בתוכו את העיתון, הטלוויזיה, הרדיו והקולנוע יחדיו, כך שלמעשה שליטה במכשיר הנייד היא שליטה טוטאלית בכל ערוצי התקשורת במרוכז – וזאת העובדה והסיבה האמיתית המטרידה מאוד את ערוצי התקשורת המסורתיים.

בתוך המכשיר הנייד שלנו אנחנו יכולים היום לקבל את כל תצורות המדיה האפשריות וכולן חייבות לעשות שימוש מאסיבי בתאגידי הענק השולטים ברשת על מנת להפיץ את עצמם. כך לדוגמא, תחנת רדיו (מסחרית או לא) חייבת להחזיק במערכות קשר עם המאזינים, לשם כך עליה להחזיק דף בפייסבוק, ערוץ תקשורת בטוויטר, עליה לתחזק אפליקציה שאותה תמכור בחנות האפליקציות של גוגל או אפל, עליה להחזיק באתר שבו כל קבצי הפודקאסט שלה נמצאים, האתר שלה יהיה חייב לעלות בתוצאות החיפוש של גוגל כדי שימצאו אותו ועוד ועוד. כל הקיום שלה תלוי כמעט לחלוטין בתאגידים האלה. במילים אחרות, לא משנה עד כמה גוף תקשורתי (שאינו חלק מהתאגידים השולטים) הוא חזק, או בעל ממון, או כוח הוא לעולם יהיה תלוי בפלטפורמות התאגידיות האלה השולטות ברשת.

משתמש באפליקציית פייסבוק בנייד
כריס רטקלי, / בלומברג

השליטה הזאת היא טוטאלית, וגופי התקשורת המסורתיים שנמצאים בשליטה של תאגידים אף הם נמצאים במצב בו ההפצה שלהם בסופו של דבר תלויה לחלוטין בתאגידי האינטרנט, כמובן שמבחינתן המצב הוא בעייתי ביותר (כשערוצי ההפצה שלך אינם בשליטתך).

במידה מסוימת, הרשת כפי שאנחנו מכירים אותה עכשיו היא למעשה התאגידים עצמם – בכל פעם שאתם מתחברים לרשת, או עושים שימוש בשירות זה או אחר, אתם משתמשים בשרות תאגידי. אפשר לנסח זאת אחרת, כמעט שאין שימוש באינטרנט היום שאיננו קשור לתאגידים, בקשה לצנזר או להכיל רגולציה על גופים אלה כנראה שכלל לא אפשרית במבנה הרשת הנוכחי, אך גם אם הדבר היה אפשרי מבחינה טכנית – האם הדבר בכלל אפשרי מבחינה פוליטית/חוקתית? הבקשה להכיל רגולציה למעשה מופנית אל המדינה, אבל אל מי בדיוק? אחד הסקטורים הנהנים ביותר ואולי המרוויחים ביותר מרשת האינטרנט התאגידית הם הפוליטיקאים עצמם, לראשונה הם קיבלו קשר ישיר לציבור כאשר הם למעשה עוקפים את שומרי הסף המסורתיים של התקשורת הממוסדת, נסו להיזכר מתי נתניהו נתן ראיון לתקשורת הממוסדת בישראל?

נתניהו וטראמפ למשל, מנצלים עד הסוף את הרשתות התאגידיות על מנת להגיע ישירות לקהלים שלהם ולהעביר את המסרים שלהם, אבל לא רק הם, פוליטיקאים רבים גילו שהם יכולים להבנות מסלולים ישירים לציבור, הם מעלים סרטוני תדמית של פועלם, מגייסים תמיכה ומציגים את עמדתם באופן ישיר. אם כן נשאלת השאלה – איזו סיבה בעולם יש לפוליטיקאים להכיל רגולציה על תאגידי האינטרנט?

לאחרונה מתפרסמות ידיעות כי רשות המיסים הגיעה להחלטה כי תתחיל למסות את חברות הענק הללו על הפעילות המקומית שלהן בישראל, גם במדינות אחרות באירופה קיימת דינמיקה כזאת של מיסוי החברות הללו, אך דומה שגם פעילות זו של מיסוי, או אפילו קנסות על עבירות על חוקי מונופלים וכו' לא באמת יעצרו את התאגידים אלה, שעונשים כספיים לא יכולים לעצור אותם.

כיוון שכל התשתית האינטרנט התאגידית היום היא האינטרנט עצמו, הרי שכל המנגנונים משולבים אלה באלה. תאגידי הענק משתפים פעולה במובן הזה שהם חייבים לפעול ביחד, תאגידי המדיה המסורתיים לעומת זאת מוצאים את עצמם חייבים לפעול בתוך המנגנונים האלה ובכך ניטלת מהם היכולת לקבוע את אופי, היקף ומבנה ההפצה שלהן עצמן. כל סטטוס שמועלה בעיתונות הממוסדת המסורתית, אם זה בגרדיאן הבריטי, בניו יורק טיימס, בכלכליסט או בדה מארקר תלוי לחלוטין באלגוריתמים של התאגידים – ובמיוחד של פייסבוק וטוויטר.

כלומר – גם הביקורת המושמעת כלפי התאגידים על ידי התקשורת הממוסדת מופיעה (או מתארחת) על הפלטפורמות שלהם וכפי שנראה גם ללא צינזור, עצם העובדה שהתאגידים מאפשרים את השיח הזה היא ההוכחה הגדולה ביותר כי אין לכך כל השפעה על המצב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות