בשיחת הווטסאפ הכיתתית יום הלימודים לא נגמר לעולם

מערכת היחסים בווטסאפ בין תלמידים למוריהם הפכה בשנים האחרונות אינטנסיבית במיוחד וכיום מהווה חלק לא רשמי ממערכת ההוראה. האם הפלטפורמה שזמינה לכולם בכל רגע נתון מצביעה לא רק על פערים בתפיסת הזמן, אלא גם על טשטוש גבולות מוחלט בין הצדדים?

יגאל באום
יגאל באום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יגאל באום
יגאל באום

תפיסת הזמן שלנו היא חוויה סובייקטיבית, גם אם יש תפיסה אחת שמוסכמת על כל החברה. בחיי היום יום אנחנו חווים קונפליקטים הקשורים בזמן, מתמודדים עם מצבים בהם הקרובים לנו, בין אם המדובר בבני המשפחה שלנו, עמיתים לעבודה או חברים חווים תפיסת זמן אחרת משלנו. תפיסת הזמן איננה שונה רק מאדם לאדם, אלא גם בין תרבויות חברות שונות וגם בין בני גילים שונים. ילידי תחילת שנות ה-80, למשל, גדלו והתפתחו בעולם שונה מילידי תחילת שנות ה-90, שלא לדבר על ילידי תחילת שנות ה-2000, שכבר בגיל צעיר מאוד נחשפו לסמארטפון – גורם מרכזי בשינויים בתפיסת הזמן.

שינוי קריטי בתפיסת הזמן התרחש בתחילת שנות ה-90 עם הופעתם של המכשירים הניידים הראשונים, שאפשרו לבני אדם להתנתק מ"מקום". מכשיר הטלפון האלחוטי סימן את תחילתו ההשתחררות ממקום, והטלפון הסלולרי שהגיע אחריו שחרר אותנו לחלוטין מתלות זו שאפיינה מכשירים קוויים מחוייבי מיקום פיזי.

לפתע שיחה עם כל מי שהכרנו הפכה להיות בהישג יד – ובכל זמן! היה יכול להיות מעניין לראות בסדרות משנות ה-90, סיינפלד או חברים למשל, את ההתנהגות החברתית, כאשר חלק נכבד מאי ההבנות, העימותים והרגעים הקומיים שתוצאה מחוסר היכולת של הגיבורים לתאם ביניהם.

פערים בתפיסות זמן ניכרים בעיקר בהפרשים בין גילים. אחת התופעות המרתקות בשנים האחרונות היא כניסתה של אפליקציית ווטסאפ לחיינו והשפעתה על מרקם החיים של כולנו. רלוונטית במיוחד היא השפעתה של האפליקציה על יחסי תלמידים ומורים. מערכת היחסים בווטסאפ בין תלמידים למוריהם היא כל כך אינטנסיבית עד שהפכה לחלק ממערכת ההוראה, בכך מהווה האפליקציה מנגנון שלהם לא מוסדר, לא מוכר, לא רשמי ולא מתועד שפועל כמעין בועה.

ההתפתחות הטכנולוגית יוצרת מצבים שהרגולציה איננה מסוגלת להתמודד איתם, זאת כיוון שמדובר בשתי מערכות שתופסות את המציאות אחרת, אלא שנושא הווטסאפ, המורים והתלמידים הוא נוכח ואינטנסיבי כל כך שהוא פשוט יוצר את המציאות הלכה למעשה וקובע בשטח התנהגויות ותפיסות חדשות, אחד הנושאים הוא ההתייחסות לזמן.

המורה הממוצע מוצא את עצמו במצב מורכב, מצד אחד הווטסאפ הוא כלי מופלא להעברת מסרים וייעול מערכת התקשורת עם התלמידים, אך מצד שני הגדרת זמן העבודה של המורה הופכת לנזילה מאוד. מבחינת התלמידים הסמארטפון הוא כלי תקשורת נוכח תמיד, ותפיסת הזמן עבור בני נוער וילדים היא שונה – כיוון שהמכשיר מספק להם תשובות כמעט מיידיות לכל שאלה שמעסיקה אותם - רק טבעי שהקשר שלהם עם אחרים יאופיין באותה מיידיות וזמינות.

מהר מאוד התפתחה דינמיקה בין התלמידים למורים על גבי הפלטפורמה של ווטסאפ, בה המורים הם חלק דומיננטי לא פחות מהתלמידים. המורים קיבלו לידיהם כלי מופלא בו הם יכולים לארגן את תלמידיהם בקבוצות ולשגר אליהם הודעות מסביב לשעון. אין ספק שגישה ישירה זו יכולה לייעל בצורה משמעותית את תהליך ההוראה, אלא שהתפתחות זו היא דו-כיוונית, שכן עכשיו גם התלמידים יכולים לפנות למורים שלהם בכל עת ובכל עניין.

ובהתייחס למשמעות תפיסת הזמן במקרה זה, האם המורים והתלמידים אמורים להיות זמינים אלה לאלה בכל שעה? מה קורה אם מורה פונה לתלמיד בקבוצה בשעה שמונה בערב ומבקש ממנו להביא משהו ליום שלמחרת? מה אמור לעשות מורה אם תלמיד פונה אליו בעשר בלילה ושואל שאלה חשובה לגבי מבחן שאמור להתקיים בבוקר? הנוכחות של שני הצדדים בווטסאפ גורמת לכך שיום הלימודים לא מסתיים אף פעם, והשיחות המנוהלות באפליקציה נעות בין שאלות לימודיות ועד שיחות בעלות גוון חברתי יותר. האם המורים צריכים להיות זמינים לתלמידיהם בכל שעה? ניתן לשער שטשטוש הגבולות של שעות העבודה הוא רק חלק מתופעות הלוואי של האפליקציה.

בעיית טשטוש גבולות הזמן היא רק אחת מתוך רבות. בשונה מתוכנות שליחת הודעות, הזנת ציונים ורשומות פרטי התקשרות שמשמשות את מערכת החינוך בשנים האחרונות - השימוש בווטסאפ איננו מתועד ומתקיים מחוץ למערכת החינוך הרשמית גם אם בזמן יום לימודים שגרתי. הנעשה בווטסאפ לרוב איננו מתועד, לא באופן רשמי לפחות, ולכן משרד החינוך איננו מסוגל כלל לאכוף או לעקוב אחר התנהלות השיחות. מה עשויות להיות ההשלכות של מצב כזה? פרוטוקול ישיבת הוועדה לזכויות הילד בכנסת מפברואר מעביר בצורה מהימנה את חוסר האונים של המערכות השלטוניות בהיערכות ובמתן מענה לשינויים טכנולוגיים המשפיעים על החברה. חוסר האונים נובע בעיקר מאי הבנה של שינויים טכנולוגיים ורצון לפתור את מה שמכנה מרשל מקלוהן כבעיות המחר עם כלי האתמול.

מקרה השימוש בווטסאפ במערכת החינוך הוא רק דוגמא לחוסר היכולת של מערכות רגולטוריות להדביק את קצב ההתקדמות הטכנולוגית. בעוד הדינמיקות החדשות שנוצרות עכשיו עונות על צורך של בני אדם להתפתחות עצמאית - ההשלכות לדינמיקות אלה רחוקות מלהיות ברורות.

יגאל באום

יגאל באום | |מחוץ לרשת

מומחה לשיווק, מעצב תקשורת חזותית, בוגר בצלאל, חוקר תקשורת ומחלוצי האינטרנט הראשונים בישראל, לומד לתואר שני בתקשורת מחקרית, מורה ומרצה בתחום.

חוקר את הרשת יותר מ-20 שנה ומלווה את התפתחותה: ההתפתחות הטכנולוגית מהירה עד כדי כך שהיא מציבה את האנושות בפני אתגרים מורכבים מאי פעם, אלא שבני האדם נוהגים להתייחס לטכנולוגיה כפי שדג מתייחס למים.

הבלוג יציג נקודת מבט ביקורתית לאור המצב הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ