בעיית הראייה של האנושות מחמירה. האם בקרוב כבר לא נראה את הטבע?

יותר ויותר אנשים נעים במרחב כשהם מתרגמים את המציאות באמצעות מסכי הטלפונים הניידים שלהם, והתוצאה היא שאנחנו מנותקים ממה שקורה סביבנו

יגאל באום
יגאל באום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הטבע משתקף במסכי הטלפונים הניידים
מתמקדים בסלולרי. אין ספק שהטבע אינו יכול להתחרות בגירויים ובסיפוק שאנחנו שואבים מהמכשירים הניידים שלנוקרדיט: בלומברג
יגאל באום
יגאל באום

אחת מתופעות הלוואי בעולם הטכנולוגי שבו אנחנו חיים קשורה בראייה שלנו, או נכון יותר לפגיעה בה. ההשפעות השליליות של הסתכלות מאומצת לאורך זמן במסכים מוגדרות CSV - Computer Vision Syndrome, תסמונת ראיית המחשב. שם זה מתאר את כל התופעות החדשות של פגיעה בראייה.

תסמונת זו קשורה למאמץ שנדרש מהעין לפענוח אותיות קטנות מאוד, שגודלן פחות ממילימטר וחצי בממוצע. האותיות האלה מוצגות על גבי מסכים שאינם סטטיים, כלומר גבולות האותיות נקבעים על ידי אור ופיקסלים ולא באמצעות דיו על נייר.

הבעיה העיקרית היא שהעין מתאמצת להתמקד שוב ושוב. ישנן בעיות רבות אחרות, כמו קריאה תוך כדי הליכה, מאמץ ממושך של אנשים שעבודתם נעשית מול מחשב וקריאה בחושך בעת שכיבה בתנוחה אחת זמן רב.

זהירות! אנשים מסתכלים בטלפונים שלהם
תסמונת ראיית המחשב. הבעיות נוצרות בגלל קריאה בזמן הליכה, שכיבה בתנוחה אחת ועבודה ממושכת מול מסךצילום: בלומברג

הקריאה ממסכי המחשב ומהטלפון הנייד גורמת לשרירי העין להתעייף, לכן איגוד האופטומטריסטים האמריקאי (AOA) המליץ על . הכוונה היא שאחת ל-20 דקות של עבודה מאומצת מול מחשב, או של קריאה בטלפון הנייד, יש להרים את העיניים מהמסך ולהביט במשהו שנמצא במרחק 20 רגל (בערך שישה מטר) במשך 20 שניות.

בעיה אחרת היא שאנחנו מפסיקים לזהות את הטבע שסביבנו בגלל ההתמקדות במסכים. התופעה החדשה יחסית מתוארת ב. בין היתר, הכתבה מספרת על העיתונאי והעורך גבריאל פופקין, שחי לא רחוק מהעיר וושינגטון. בשנת 2012 הבין שהוא אינו מודע לטבע כלל, מה שהטריד אותו מאוד. לכן החליט לעשות מעשה - ללמוד אילו עצים גדלים בסביבתו. זה הצליח כל כך, עד שהיום הוא עורך סיורים ברחבי העיר לזיהוי עצים כדי לשתף אחרים בחוויית ההיכרות המחודשת עם הסביבה.

יותר ויותר אנשים נעים במרחב כשהם מתרגמים את המציאות באמצעות מסכי הטלפונים הניידים שלהם. לתופעה זו יש השלכות רבות הנלמדות ונחקרות כל העת, אולם השינויים מהירים ודרמטיים מכדי שמחקרים שנעשים בזמן אמת יוכלו לספק תשובות. יחד עם זאת, המשמעויות של השינויים האלה הן החוויות שאנחנו חווים כל העת.

אין ספק שהטבע שסביבנו אינו יכול להתחרות בכמות הגירויים והסיפוק שאנחנו שואבים מהמכשירים הניידים שלנו. זוהי מערכת מתוחכמת ביותר שנוצרה אך ורק בשביל לגרום לנו להעמיק בה ללא הרף. כרגע המערכת הזו מתמקדת בחושי הראייה והשמיעה: עבור חוש הראייה אפשר למצוא סרטונים שגורמים סיפוק (Satisfying Videos), שבהם אפשר לראות אנשים לשים סליים, או חותכים צורות צבעוניות מגושי חול קינטי. סרטונים לחוש השמיעה נקראים , וכדי ליהנות מהם מומלץ להשתמש באוזניות: יש בהם פעילויות כמו לחישה, אכילה ולעיסת מסטיק שמועברות באיכות צליל מדהימה, ומיליוני אנשים כבר התמכרו.

תופעות אלה אינן קיימות בטבע באופן נגיש ומרוכז כל כך, והן גורמות לנו להתמגנט למכשירים הניידים ולמסכים. נכון שגם בעבר מחקרים רבים הזהירו מהבעייתיות של ההתמכרות לטלוויזיה שעלולה לגרום תפיסה לקויה של המציאות, אולם עכשיו אלה תופעות רחבות הרבה יותר מכיוון שהמסך נע אתנו לכל מקום.

מסכים להעברת מידע אינם תופעה שתישאר לנצח. חברות הטכנולוגיה שואפות לנצל את יכולות הגוף, אך הן עושות מאמץ שהפעולות האלה יהיו טבעיות וזורמות. בהייה במסך, הקלדה וקריאה אינן פעולות שמתחברות עם פעילות הגוף השוטפת, אלא אם אנחנו מפסיקים פעילות אחרת, למעט הליכה. לכן, העיסוק האינטנסיבי במכשירים הניידים ישנה צורה, ואנחנו כנראה נשתמש במכשירים שלא יאלצו אותנו לעצור פעולה אחת כדי להתחיל פעולה אחרת.

דוגמה לכך היא גוגל, שהקדימה את זמנה כשהציגה את פרויקט גוגל גלאס בשנת 2012, וכנראה זנחה אותו בשנת 2015. סביר להניח שהחיבור בין העולם המוחשי לעולם הסייברי יתרחש בסופו של דבר. יותר ויותר פיתוחים של עזרים לחיבור בין שני העולמות מגיעים לשוק, וזה קורה בעיקר בכל הקשור לראייה – משקפיים שבהם משולבים מיקרופונים רגישים המסוגלים לפענח את המציאות עבור אלה שמרכיבים אותם. הם יכולים להעביר נתונים בזמן אמת, כולל חיפוש ויזואלי, לאתר אפשרויות לרכישת מוצרים ועוד. המשקפיים האלה פטנים בדרך כלל לצעירים ויש להם . הם נמצאים על הגוף כפריט לבוש, וחשוב מכול - הם משחררים את הגוף ואת הידיים להמשיך לפעול, שזו מטרתם האמיתית של הפיתוחים הללו.

סרגיי ברין מייסד גוגל מרכיב משקפי גוגל גלאס
גוגל גלאס. סרגיי ברין מציג את העתיד כפי שנראה בשנת 2015 ונזנח כמה שנים אחר כךצילום: בלומברג

החיבור שלנו לאינטרנט השתנה בעבר וישתנה עוד בעתיד. בשלב הראשון, שהתקיים עד שנת 2007 בערך, האינטרנט עבר במחשבים נייחים שהוצבו במקום אחד. בשלב השני, שהתחיל אחרי המצאת האייפון, האינטרנט הנייד נישא לכל מקום במכשירים סלולריים.

כרגע אנחנו לקראת השלב השלישי, שבו הגוף עצמו משמש כלי להתחברות לאינטרנט. זה ייעשה באופן טכני בלבד, כלומר נשיאת מכשירים כמו משקפיים ושעון יד כדי לנצל את כל הגוף ולמנוע את הגבלת התנועה והתפעול שקיימת כרגע בגלל העיסוק במסכים.

השלב הרביעי הוא ה, כלומר שילוב של מחשבים וביולוגיה (הגוף שלנו). אנו עוד רחוקים מליישם אותו מכיוון שאין מספיק מחקר והעסוקים בתחום עדיין נמצאים בתהליכי לימוד וניסוי, אך אין ספק שההתקדמות בכיוון זה מואצת, שהטכנולוגיה נמצאת בתהליך התקדמות ושהיא בלתי ניתנת לעצירה.

יגאל באום

יגאל באום | |מחוץ לרשת

מומחה לשיווק, מעצב תקשורת חזותית, בוגר בצלאל, חוקר תקשורת ומחלוצי האינטרנט הראשונים בישראל, לומד לתואר שני בתקשורת מחקרית, מורה ומרצה בתחום.

חוקר את הרשת יותר מ-20 שנה ומלווה את התפתחותה: ההתפתחות הטכנולוגית מהירה עד כדי כך שהיא מציבה את האנושות בפני אתגרים מורכבים מאי פעם, אלא שבני האדם נוהגים להתייחס לטכנולוגיה כפי שדג מתייחס למים.

הבלוג יציג נקודת מבט ביקורתית לאור המצב הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ