רק עוד סלפי אחד ותן לי למות

מחקר שבדק מקרי מוות שהתרחשו בעת צילומי סלפי מגלה כי נשים מצלמות עצמן יותר אך גברים נהרגים הרבה יותר. שכבת הגילים בהם מספר המקרים הוא הגדול ביותר: 20-29

יגאל באום
יגאל באום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רק חלק ממקרי המוות מגיעים לתקשורת
רק חלק ממקרי המוות מגיעים לתקשורתקרדיט: AFP
יגאל באום
יגאל באום

מחקר שהתפרסם באחרונה בכתב העת המדעיJournal of Family Medicine and Primary Care בדק את הנושא המוזר של מקרי מוות כתוצאה מצילום סלפי במצבים מסוכנים. צוות חוקרים מהודו מצא כי לאורך שש שנים (אוקטובר 2011-נובמבר 2017) מתו 259 אנשים ברחבי העולם בעת שעשו סלפי. אלא שהמספרים הללו אינם משקפים את התמונה האמיתית שהיא מין הסתם משמעותית ורחבה הרבה יותר. זאת, מכיוון שהוא נבדק במחקר רק באמצעות ידיעות שהתפרסמו בתקשורת, והרי מקרי מוות כתוצאה מסלפי אינם בהכרח מדווחים ככאלה, או שכלל לא מגיעים לתקשורת.

אם בודקים את הנתונים, אין מדובר בתופעה מדאיגה מנקודת מבט עולמית. מה שכן מעניין בהם אינו בהכרח כמות ההרוגים אלא הפילוח שלהם: רוב ההרוגים הם מהודו, במקום השני ניצבת רוסיה ולאחר מכן ארה"ב. רוב ההרוגים (כ-72%) הם גברים ורוב מקרי המוות התרחשו בקבוצת הגילים 20-29. סיבת המוות שדווחה בתקשורת כגבוהה ביותר היא טביעה ולאחר מכן תאונות דרכים (כולל רכבות, אוניות, מעבורות וכו'), מקרי מוות שנגרמו מגלי ים שהתנפצו על החוף או סחפו מצולמים שלא ידעו לשחות. מקרים רבים קשורים גם לנפילה מגובה או לפגיעה מנשק חם. בהקשר הזה זכור המקרה של הישראלי תומר פרנקפורטר שנפל מצוק בפארק יוסמטי השנה בעת שצילם סלפי.

לפי המחקר, נשים מצלמות הרבה יותר תמונות סלפי מגברים ואולם הסיכון שגברים לוקחים בעת הצילום גבוה משמעותית. הודו "מובילה" בטבלת ההרוגים מכיוון שקיים בה המספר הגבוה ביותר בעולם של בני אדם בטווח הגילים שנבדק. בהודו מספר ההרוגים הוא הגבוה ביותר גם ביחס לכמות ההרוגים בסלפי בודד, זאת כיוון שתופעת הצילום הקבוצתי רווחת בה כנראה יותר מאשר במקומות אחרים בעולם.

ובכל זאת, מדובר בתופעה חמורה שהרשויות, במיוחד בהודו, מנסות להילחם בה בדרכים שונות. אחת מהן היא הכרזה על אזורים מסוימים כאזורים שמסוכן לעשות בהם סלפי. ישנם גם מקומות שאנשים צפויים לקנסות אם יעשו כן. אותם צעירים אומללים שמצאו את מותם בעת שניסו לצלם את הסלפי האולטימטיבי, הם רק הסמן הקיצוני, מין הסתם רבים מאוד ברחבי העולם מצלמים תמונות סלפי מסוכנות וימשיכו בכך, אלא שכמו ברוב המקרים התקשורת מגלה לנו רק את מקרי הקיצון.

22 סלפי'ז אחרונים לפני המוות

צילומי סלפי התפתחו במקביל להופעת הסמארטפונים ותפסו תאוצה עם התפתחות הרשתות החברתיות. זוהי תופעה רחבת היקף בכל העולם. העיסוק בסלפי ובצילום עצמי בכלל (לא רק בסטילס אלא גם בווידאו) נפוץ ביותר ותרבות שלמה התפתחה סביבה: החל מאפליקציות שכל מטרתן צילום עצמי כמו "מיוזיקלי" ועד אינסוף הפילטרים שמקורם ב"סנאפצ'ט". לפי מחקרים בתחום, צילום עצמי גם נתפש אחרת אצל נשים וגברים. היחס המגדרי שונה הן בקומפוזיציות הצילום, זוויות הצילום, הנושאים המודגשים וכאמור גם ברמת הסיכון.

הסלפי הוא תופעה הנוגעת לעיסוק הנרקיסיסטי בעצמי ומתקשר לתפישה העצמית שלנו את עצמנו כסובייקט ביחס לסביבה. אין ספק שבתרבות הנוכחית צילום עצמי ללא הרעיון של שיתופו הופך להרבה פחות אטרקטיבי, זאת מכיוון שמאחריו עומדת ההנחה שאינני יכול ליהנות יותר מהחוויה כפי שהיא אלא אם כן היא מונצחת, מתווכת (לעצמי על ידי הצילום) ומופצת, בדיוק כפי שמותג שואב את הערך שלו בעיקר מעצם יכולתו להיות משווק.

לפיכך, אינני יכול יותר לסמוך על חוויה אותנטית טבעית, בעיקר בגלל שאני לא יכול לצפות אותה, כל שכן לצלם אותה. לכן, אני צריך ליצור מעין הפקה שבה שאני השחקן הראשי ומשיג לעצמי קהל באופן יזום על ידי כך שאני אצור רף ציפיות גבוה ובכך אגרום לאנשים ליצור אינטראקציה עם התמונה או הסרטון. כדי לשווק ולגרום לכך שיותר אנשים ירצו לראות את התוכן שלי, אבל יותר מכך - ישתפו ויתייגו אותו, אני צריך ליצור אפקט חזק ככל הניתן. אני חייב לרתום את עצמי לתמונה שיווקית חזקה. סכנה היא בהחלט מקדם מכירות מצוין.

תאונות דרכים מדורגות בצמרת רשימת סיבות המוות
תאונות דרכים מדורגות בצמרת רשימת סיבות המוותצילום: AFP

המכשיר הנייד איננו (רק) טלפון כי אם מחשב להפצה ושיווק של תוכן. כאשר סוכני המכירות הם אנחנו, הסלפי הוא פשוט הגדרה אחרת למוצר שאנחנו משווקים מרצוננו החופשי. עצם הרעיון שאנחנו מחזיקים בכל אינטראקציה חברתית מכשירי הפצה ניידים משנה בהכרח את הדרך שבה אנחנו תופשים את עצמנו ביחס לעולם ולסביבה הקרובה והרחוקה. אותם אנשים שמצלמים עצמם במצבים שמסכנים אותם, אינם יכולים יותר לחוש את האדרנלין והסכנה רק כחוויה אישית, הם חייבים להפוך את החוויה שלהם לחברתית. בכך הם מחזקים את תחושת החוויה ואולי אפילו נותנים לה תוקף.

ובפרפראזה על המשפט הפילוסופי הידוע: אם עץ נופל ביער ואיש אינו שומע זאת, האם הוא השמיע צליל? אם אני נוכח באירוע יוצא דופן ולא עשיתי סלפי ושיתפתי אותו - האם הוא התרחש?

יגאל באום

יגאל באום | |מחוץ לרשת

מומחה לשיווק, מעצב תקשורת חזותית, בוגר בצלאל, חוקר תקשורת ומחלוצי האינטרנט הראשונים בישראל, לומד לתואר שני בתקשורת מחקרית, מורה ומרצה בתחום.

חוקר את הרשת יותר מ-20 שנה ומלווה את התפתחותה: ההתפתחות הטכנולוגית מהירה עד כדי כך שהיא מציבה את האנושות בפני אתגרים מורכבים מאי פעם, אלא שבני האדם נוהגים להתייחס לטכנולוגיה כפי שדג מתייחס למים.

הבלוג יציג נקודת מבט ביקורתית לאור המצב הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ