שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מה קרה כשמארק צוקרברג פגש את יובל נח הררי?

מנכ"ל פייסבוק נפגש לשיחה מצולמת עם ההיסטוריון המוערך. הפערים בין תפיסות העולם שלהם מבהירים את סכנות העתיד ברחבי הרשת ומחוצה לה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל נח הררי ומארק צוקרברג
יובל נח הררי ומארק צוקרברג
יגאל באום
יגאל באום

בסוף חודש אפריל לפני מספר שבועות, קיים מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק שיחה מצולמת עם ההיסטוריון, הסופר וההוגה הישראלי יובל נח הררי, זאת כחלק מסדרה של ראיונות שהוא מקיים עם דמויות שונות על עתיד האינטרנט (ניסוח שלו). השיחה עם יובל נח הררי נמשכה לא מעט זמן - כשעה וחצי שבמהלכה ניסו היזם וההיסטוריון לנהל שיחה מושכלת ביניהם, אלא ששיחה של החלפת דעות לא ממש התקיימה שם. זה מה שקורה כאשר שני האנשים הללו אוחזים בנקודת מבט כה שונה על המין האנושי, טכנולוגיה, מוסר ושאלות כבדות משקל אחרות. מהבחינה הטכנית אכן התקיימה שיחה, אלא שמראש היא התנהלה על ידי שתי דמויות שאין ביניהן כל שוויון: צוקרברג מיישם הלכה למעשה את רעיונותיו ותפישותיו והכוח שהוא אוחז בידיו עצום, הררי לעומת זאת יכול רק להסביר והוא בוודאי לא מחויב לאף אחד.

אלא שאם צוקרברג נמצא כל כולו בתוך עולם וירטואלי שהוא מודד אותו על פי נתונים וסטטיסטיקה, הרי שהררי מייצג את העולם ה'אמיתי' האנלוגי ומסביר לצוקרברג שרוכב על הבולדוזר העצום שלו שיש השלכות כאשר אתה נוסע עם מכונה ענקית, גם אם היא וירטואלית במרחבי העולם הממשי. לפרקים היה נדמה שמדובר ממש בדו שיח של חרשים, או אולי היה רק חרש אחד בשיחה – צוקרברג. הררי חזר שוב ושוב על טיעונים כבדי משקל, כמו למשל שיישומים אינטרנטיים יוצרים בפועל עולם שאיננו שוויוני כיוון שהנגישות איננה שווה בכל העולם ונקודת ההתחלה של מגזרים שלמים איננה דומה – וזה רק טיעון אחד. 

הררי ממשיך ומסביר שכפי שלקח 150 שנה לצמצם את הפער העולמי שיצרה המהפכה התעשייתית, על ידי המדינות המפותחות, הרי שעכשיו בעקבות נושא ה-AI הפער יפתח מחדש. הררי מזהה שתי בעיות בהקשר הזה: האחת, חוסר שיווין שייוצר בין כלכלות בעולם והשנייה, אלגוריתמים שיהפכו להיות חשובים יותר מבני אדם. צוקרברג לעומת זאת מבין תחושת שייכות או ביטחון אך ורק מהאספקט האישי, רק התחושה האישית והפרטית של הסובייקט היא הקובעת, לעולם לא נקודת המבט של החברה. לדעתו של צוקרברג אם פרטים מרגישים טוב כסובייקטים בודדים כל אחד כשלעצמו הרי שזה המתכון לחברה בריאה ומתפקדת.

הררי מקשה עליו ואומר לו שתחושה אישית טובה איננה בהכרח אומרת שהיא מוסרית, גם ניאו נאצים יכולים להיות אנשים מאוד נחמדים אם יושבים איתם לכוס קפה – והם בטוחים שהם צודקים ומוסרים ומרגישים טוב מאוד עם עצמם ועם דעותיהם, ניכר שצוקרברג היה קצת המום מהדוגמה הזאת של הררי וכמו בפעמים אחרות במהלך השיחה – הוא לקח נושאים מורכבים של הררי ויצר הפשטה בינארית דיכוטומית על מנת להסביר אותם באופן כמותי, כאילו שלכל דבר יש פתרון טכנולוגי או מספרי.

הררי מדבר לא מעט בראיון על ריכוז מידע על האוכלוסייה במקום אחד וניתוחו, זהו לדעתו דבר מסוכן. הוא מדבר על מדינות טוטליטריות, אבל בעצם מרמז גם לפייסבוק (אבל לא אומר). לטענתו, ריכוז מידע הוא בעייתי בעיקרון. צוקרברג ממשיך לראות את העולם בצורה פשטנית – מדינות טוטליטריות מול מדינות דמוקרטיות (רעים מול טובים), בעוד שהררי מתייחס במובן הרחב יותר של ריכוז מידע על סובייקטים במנגנון אחד.

לאורך כל הראיון גם הררי וגם צוקרברג לא נוגעים בנושא מהותי של התאגיד מול המדינה. הרי אין עוררין על כך שכמויות המידע שנשמר בשרתי פייסבוק על אוכלוסיות הוא עצום, לא מין הנמנע שאולי בפעם הראשונה בהיסטוריה, תאגידים פרטיים מחזיקים ביותר מידע על האוכלוסייה מאשר משטרים של ממשלות במדינות. בשיחה שניהם מעלים טיעונים בנושאים של מעקב וניצול מידע על ידי משטרים, אך אף אחד משניהם לא מציין מה המשמעות של תאגיד פרטי שמחזיק בכל כך הרבה מידע ובעצם לא מחויב לאף אמת מידה, שניהם לא מכניסים את פייסבוק למשוואה הזאת.

גם כאשר צוקרברג מזכיר ניצול לרעה הוא מדבר על סובייקטים בודדים כמו האקרים חורשי מזימות. התנועה שלו לאורך כל השיח היא כלפי הסובייקט הבודד – שהוא האחראי הבלעדי מבחינתו. אמנם פייסבוק קובעת את החוקים, את הכלים, את הסביבה וגם את התוכן שכל גולש נחשף אליו ובהחלט גם מעודדת לפעול בכיוונים מסוימים – אך האחריות היא תמיד של הפרט הבודד.

המעבר כלפי הסובייקט כאחראי היחיד על נסיבות חייו היא נדבך משמעותי בתפיסות עולם ניאו ליברליות, קפיטליסטיות שצוקרברג הוא מין הסתם אולי אחד המיישמים הגדולים בעולם שלהן. בעולם הקפיטליסטי האמריקאי התאגיד לעולם לא טועה כיוון שהוא היישום העליון של החיים החברתיים הנכונים, וצוקרברג הוא הדמות החשובה ביותר בתפיסת התרבות הכלכלית של ארצות הברית – היזם. המילים והמשפטים שצוקרברג בוחר להשתמש בהם מוכיחים לאורך כל השיחה שתפיסת עולמו מורכבת מפתגמים מקסימים ברוח הניו אייג', שלכל בעיה בעולם ובקיום האנושי יש פתרון בדמות החופש לבצע בחירות, ואם רק לכולם תהיה גישה שווה לתוכן ולמידע ופתרונות טכנולוגיים יעילים -  כולנו נהיה מאושרים. כי הרי איך לא? פייסבוק רק רוצה שיהיה לנו טוב.

הררי נלהב כמובן הרבה פחות וטוען שלגרום לכך כי הכול יהיה מבוזר, כולל מתן נגישות לכל המידע ולגרום לדברים להיות יעילים לא אומר שזה הופך את החיים למוסריים יותר. צוקרברג יוצר הקבלה בין יעילות לבין מוסריות (עמדה קפיטליסטית ידועה), הררי מתנגד למשוואה הזאת. לדבריו, אין חוק טבע שאומר שיעילות היא דבר חיובי. לאורך ההיסטוריה - היחס בין הפרט הבודד לכוח השולט תמיד היה כזה שהמידע על הסובייקט היה בסופו של דבר מוגבל, יחד עם זאת - המערכות הדיגיטליות החדשות משנות את שיווי המשקל הזה והן יודעות על הסובייקט יותר מאשר הוא יודע על עצמו.

הררי טוען שיצירת מידע ותוכן שאנשים מייצרים על עצמם הופך לסוג של כוח שחוזר אליהם בדרכים שונות – ולכן עד לאיזה מידה אפשר לקבל בכלל מה שאנשים אומרים או יודעים? מה זה רצון חופשי במובן הזה? הררי מערער על עצם הרעיון הכי חשוב של צוקרברג שהוא רצון חופשי, שניהם תופסים בדיוק ההיפך את הרצון האנושי החופשי.

לסיכום – הררי מדבר בעיקר על בני אדם וצוקרברג בעיקר על חזון יזמי שיש בו בני אדם, כל אחד שרוצה להבין לאן האינטרנט מתקדם מומלץ לו לראות את הראיון הזה.

יגאל באום
יגאל באום |מחוץ לרשת

מומחה לשיווק, מעצב תקשורת חזותית, בוגר בצלאל, חוקר תקשורת ומחלוצי האינטרנט הראשונים בישראל, לומד לתואר שני בתקשורת מחקרית, מורה ומרצה בתחום.

חוקר את הרשת יותר מ-20 שנה ומלווה את התפתחותה: ההתפתחות הטכנולוגית מהירה עד כדי כך שהיא מציבה את האנושות בפני אתגרים מורכבים מאי פעם, אלא שבני האדם נוהגים להתייחס לטכנולוגיה כפי שדג מתייחס למים.

הבלוג יציג נקודת מבט ביקורתית לאור המצב הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ