לשבת בשירותים לבד עם עצמנו? טוב שיש נייד כדי למנוע סיוט כזה - מחוץ לרשת - הארץ

לשבת בשירותים לבד עם עצמנו? טוב שיש נייד כדי למנוע סיוט כזה

ההתמכרות לטלפון הנייד מתבטאת בין היתר בירידה ביחס הביקורתי לתופעה הן מצד מבוגרים והם מצד צעירים. אך האם ניתן להתייחס אליו ולניתוק הפיזי מהסביבה כעוד המצאה שהפכה לטריוויאלית?

יגאל באום
יגאל באום
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
"הנייד משמש לנו מקום מפלט מעצמנו ומספק הפוגה מהטרדות בלתי נגמרות"
יגאל באום
יגאל באום

הייתכן כי הדיון על התמכרות למכשירים ניידים מיצה את עצמו? לפחות לפי הכותרת יוצאת הדופן - "על חירבון בחשיכה, בלי אור, בלי טלפון ובלי הפרעות" - שפורסמה באחרונה במגזין הטכנולוגי-חברתי WIRED, התשובה היא כנראה לא. המאמר בוחן באופן מעמיק את חוסר היכולת שלנו להתנתק מהמכשיר הנייד במהלך חיי היום יום, ולוקח את הביקור בשירותים כמקרה מבחן.

קריאה בשירותים אמנם איננה תופעה חדשה, אך ספק אם היתה מקובלת כל כך כפי שקורה בעידן הדיגיטלי. לפי המאמר, 75% מהאמריקאים המבוגרים ו-96%(!) מבני דור ה-Z עסוקים בנייד שלהם בזמן שהם יושבים על האסלה. באמזון ניתן אפילו להשיג מתלים לנייר טואלט שמתפקדים גם כמחזיקי סמארטפון. כנראה שזו חותמת ההכשר הסופית לנוהג הנפוץ הזה.

מומחים טוענים כי העיסוק בטלפון בשירותים גורמת לכל ה"פעולה" להתארך מעבר לזמן הרצוי וכי הדבר עלול לתרום להתפתחות טחורים ובעיות אחרות במערכת העיכול. בנוסף, הורדת המים גורמת לרסס של חיידקים שאינו מפספס את משטחי הטלפונים הניידים. מחקר בריטי מצא כי 16% ממכשירי הטלפון הנייד מכילים חלקיקים צואתיים וכל זה עוד לפני שדיברנו על המכורים למשחקים שמוותרים על רחיצת הידיים, רק כדי לא להפסיק את המשחק.

לצד השעשוע והחיוכים, המסר של המאמר מורכב ורציני ונוגע לשאלה מדוע אנו לא יכולים להתנתק מהמכשיר אפילו במקום כמו השירותים. אחד ההסברים שניתן לכך הוא שאנחנו נעשה הכל כדי שלא נימצא לבד עם מחשבותינו. שהנייד משמש לנו בעצם מקום מפלט מעצמנו ומספק הפוגה מהטרדות בלתי נגמרות. 

מחקר אחר, שהתפרסם בעיתון "ניו יורק טיימס", בדק את מערכות היחסים של 500 זוגות הורים עם ילדיהם על רקע השימוש בטלפון הנייד. בין היתר נמצא כי לצד הדאגה של ההורים מהתמכרות ילדיהם למכשיר, הרי ש-40% מבני הנוער מוטרדים מהתמכרות הוריהם למכשיר. 26% מההורים התוודו כי הם עסוקים עם הנייד שלהם חמש דקות לפני הליכתם לישון ואף קמים לפחות פעם אחת בלילה לבדוק את המכשיר. שיעור דומה של נשאלים סיפרו כי הם בודקים את המכשיר בטווח של חמש דקות מרגע שהם קמים. אצל בני נוער המספרים גבוהים עוד יותר: 40% נרדמים עם הנייד, 36% בודקים אותו בלילה ו-32% פונים אליו בטווח של עד חמש דקות מרגע ההתעוררות.

נתון מעניין נוסף במאמר הוא הירידה ביחס הביקורתי של מבוגרים וצעירים כאחד להיצמדות למכשיר הנייד. 52% מההורים ציינו כי הם חשים שהם משתמשים יותר מדי בנייד (כמעט כפול מב-2016) בעוד שאצל בני נוער רק 39% הודו שהם חשים כך (ירידה חדה מ-61% לפני כשלוש שנים). כלומר, מתקיים יחס הפוך בין הדורות: מבוגרים חשים שהם בהתמכרות הגוברת, הצעירים חשים פחות. יחד עם זאת, כאשר בודקים את השימוש בפועל במכשיר מגלים כי הוא נמצא בעלייה גם בקרב ההורים. במלים אחרות: צעירים משתמשים בנייד יותר ממבוגרים אלא שהביקורת העצמית שלהם על כך יורדת. כנראה שיש לכך קשר לעובדה שהמבוגרים נצמדים לנייד יותר ויותר ומבקרים את הצעירים על כך פחות ופחות.

ממצא מעניין אחר הוא שכל צד בטוח שהצד השני מכור יותר ממנו, אך הוויכוחים על כך ירדו באופן משמעותי. האמת היא שמדובר בהתפתחות מוכרת. כמעט כל המצאה טכנולוגית הקשורה לתקשורת המונים יצרה בתחילה אנטגוניזם שהתחלף עם הזמן בשוויון נפש עד כדי התעלמות מוחלטת ולבסוף התקבל כחלק טריוויאלי מהחיים. האם הטלפון הנייד דומה להמצאות קודמות? האם אפשר לשפוט אותו באופן דומה? מה שבטוח הוא שבעוד שמבוגרים נשאבו לעולם שלא הכירו לפני כן, הצעירים גדלו לעולם שבו הטלפון הנייד כבר קיים. פערי גילאים מניבים מערכת יחסים שונה עם המכשיר אך אינם משנים התוצאה: חוסר אונים מוחלט אל מול המכשיר וקריסה של כל מחסומי ההתנגדות.

מהן ההשלכות לכך שיש מכשיר השואב את מלוא תשומת לבנו ומנתק אותנו מהסביבה הפיזית המיידית כולל בני האדם אחרים? הסמארטפון הוא עדיין המצאה חדשה (12 שנה) מכפי שתהיה לנו פרספקטיבה, אבל אנחנו כן יכולים לחוש בשינויים והם רבים ועמוקים. ייתכן שהשינוי המשמעותי ביותר אינו קשור כלל למכשיר אלא לכך שהוא משמש בעצם כדלת ליקום מקביל. היקום הזה, שמשלב התנהגות אנושית עם מערכות אלגוריתמים בינאריות שהחלטותיהן נסתרות מעינינו, מניבות תצוגה המותאמת אלינו באופן מופלא, מתגמלת אותנו, מכירה אותנו, מתחנפת אלינו ומציגה לנו מידע באופן סלקטיבי. ההנחה היא שההישאבות לנייד וליקום הדיגיטלי תהפוך לדומיננטית יותר ויותר, והמלה "התמכרות" בהקשר זה תלך ותפחת.

כותב המאמר ב-WIRED מציע לנו לנהוג כמוהו לפחות כשאנחנו הולכים לשירותים: לשבת על האסלה בחשיכה ובמקום להתמכר לטלפון הנייד - להתמכר לשקט ולמחשבות שלנו. בדקו את עצמכם: האם אתם מסוגלים?

יגאל באום
יגאל באום |מחוץ לרשת

מומחה לשיווק, מעצב תקשורת חזותית, בוגר בצלאל, חוקר תקשורת ומחלוצי האינטרנט הראשונים בישראל, לומד לתואר שני בתקשורת מחקרית, מורה ומרצה בתחום.

חוקר את הרשת יותר מ-20 שנה ומלווה את התפתחותה: ההתפתחות הטכנולוגית מהירה עד כדי כך שהיא מציבה את האנושות בפני אתגרים מורכבים מאי פעם, אלא שבני האדם נוהגים להתייחס לטכנולוגיה כפי שדג מתייחס למים.

הבלוג יציג נקודת מבט ביקורתית לאור המצב הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ