כמו שבנק לא יוריד עמלות, פייסבוק לא תיצור "סביבה הומנית" ברשת

התמכרות למסכים וחדירה לפרטיות הם שני נושאים שעומדים במוקד ההתנגדות לשימוש המוגבר שלנו בסמארטפונים וברשתות החברתיות. אלא שהפתרונות שמציעים תאגידי המדיה משרתים בעיקר עצמם

יגאל באום
יגאל באום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילוסטרציה ישיבה מול מסך
"התמכרות לרשתות החברתיות אינה שונה באופן עקרוני מהתמכרות להימורים, לפחות בטכניקה של החוויה"קרדיט: © Oliver Berg/dpa/Corbis
יגאל באום
יגאל באום

משמעות המלה Backlash במילון אוקספורד היא: "תגובה שלילית וחריפה של קבוצת אנשים גדולה, במיוחד אל מול התפתחות חברתית או פוליטית". אחד הנושאים שבהם נעשה שימוש במלה הזו באופן תדיר בעת האחרונה הוא ההתנגדות לתאגידי ענק כמו פייסבוק וגוגל, ההתמכרות לרשתות החברתיות, פייק ניוז, ניצול לרעה של פרטי משתמשים, חדירה לפרטיות ועוד. או במלים אחרות: התנגדות לכל הרעות החולות שנובעות מהשימוש המוגבר בטכנולוגיות תקשורת, בעיקר באמצעות הסמארטפון שלנו.

ההתנגדות לרשתות החברתיות, כפי שהיא מובעת בתקשורת לפחות, סובבת סביב שני נושאים מרכזיים: ההתמכרות למסכים והחדירה לפרטיות המשתמשים (שהיא בעצם תוצאה של ההתמכרות). השיח על ההתמכרות נסוב סביב עיצוב המסכים והדרך שבה הם מעודדים את ההתמכרות בדרך כלל באמצעות ממשקי משתמש מתוחכמים. בנוסף, קיימת גם ביקורת על הדרך בה הרשתות החברתיות מושכות אנשים לפעילות אינסופית בתוכן על ידי מניפולציות רגשיות כגון: קבלת משובים חיוביים, צלילים, ניקוד, דרוג, בניית פרופילים, כתיבת תגובות והודעות, ועיסוק אובססיבי בעולם שהוא "כמו משחקי" (Gamification).

בנוסף, הרשתות עושות שימוש במניפולציות מתחום ההימורים. מאמר בעיתון הבריטי "גרדיאן" שפורסם החודש מסביר כי התמכרות לרשתות החברתיות אינה שונה באופן עקרוני מהתמכרות להימורים, לפחות בטכניקה של החוויה. כך למשל, הציפייה למשוב על פוסט או תמונה מושוות להמתנה של מהמר לתוצאות ההגרלה. היא לעולם לא מספקת אותו, בין אם זכה או לא, מכיוון שהוא איננו מכור לתוצאה אלא לריגוש שבתהליך. לפי המאמר, גם אלה שמפרסמים פוסט עושים זאת רק בגלל התגובות והאינטראקציה, כלומר בגלל המשוב והציפייה לו.

כתבת רשת PBS על ההתמכרות למסכים

נושא אחר, מעניין כשלעצמו, הוא שינוי ממד הזמן. לפי המאמר, זהו אלמנט מרכזי אצל מכורים, בין אם מדובר בהימורים, סמים או פורנו ברשת. המכורים האלה חולקים רעיון משותף אחד - איבוד תחושת הזמן או זרימת הזמן באופן שונה. במלים אחרות, המתמכרים מעוניינים לשנות את תפישת הזמן ובכך את תפישת המציאות שלהם כדי להימלט ממנה או להקטין את השפעתה.

במאמר אחר ששמו "מדוע עמק הסיליקון לא יכול לתקן את עצמו", מופנית ביקורת ישירה כלפי תאגידי המדיה ולעתים אל בכירי התעשייה עצמם (מארק צוקרברג מפייסבוק, ג'ק דורסי מטוויטר ואחרים), בדרישה שיקחו אחריות על המוצרים שלהם וייצרו סביבות דיגיטליות "בריאות" יותר. ביקורות אלו נסובות סביב מושגים הקשורים בבריאות, איכות חיים, סביבה נקייה וכו', וקוראות להפסקת המניפולציות באמצעות מסכים ומכשירים דיגיטליים שונים.

לדעת המבקרים, המכונים במאמר "הומניסטים טכנולוגיים", הכלים הטכנולוגיים והאנושיות הם שני דברים מופרדים. מדובר אמנם בשני אלמנטים שנפגשים, אך הם אינם אמורים או יכולים להתמזג. לשיטתם, העיצוב ההומניסטי של חלוצי העיצוב הארגונומי (סטיב ג'ובס למשל) הוליד מוצרים שהפכו עם הזמן ללא הומניים מספיק ויצרו מצבים של דה-הומניזציה למשתמשים. יש ליצור, לדעתם, סביבות טכנולוגיות אנושיות יותר.

הרצאת TED מדוע מסכים אינם תורמים לאושר שלנו

הביקורות האלה זוכות לאוזן קשבת אצל צוקרברג וידידיו. אחד הפתרונות שמנכ"ל פייסבוק הודיע כי בכוונתו לאמץ הוא העלאת "זמן האיכות" של המשתמשים, או בכינויו האחר: "זמן המנוצל כהלכה". צוקרברג טוען שעל הגולשים לנצל את הזמן באופן איכותי יותר וכי הדבר יתבטא בכך שהם ייצרו יותר קשרים "בעלי משמעות" עם אנשים אחרים או עם "החברים" הרבים שלהם. צוקרברג אמנם מודה ששינוי באלגוריתם יגרום לפגיעה של 5% בשהות הגולשים בפייסבוק, אך ציין כי הוא מוכן "לשלם את המחיר" ובלבד שלגולשים של פייסבוק תהיה חוויה משמעותית, מעצימה ומופלאה.

באופן אינסטינקטיבי, אני סקפטי ביותר לגבי פתרונות שפייסבוק מציעה לנוכח הביקורות השונות. צוקרברג יודע למה הוא מבצע את המהלך הדי פשוט הזה בעיקרו: הערך של האינטראקציות עם אנשים אחרים גדול באופן משמעותי עבור תאגידי המדיה מערכה של כל אינטראקציה אחרת. כך שגם אם כמות האינטראקציות יורדות, האיכות שלהן וה"שווי" שלהן לפייסבוק - עולה גם עולה. בדומה לבנקים שלעולם לא יורידו עמלות ויפגעו במטה לחמן, כך גם חברות המדיה. 

עצם הביקורת על פייסבוק או טוויטר וציפייה מהן לפעול למען המשתמשים ולרווחתם, או להפוך את הרשתות למקום "נקי'" או "בריא" - הוא נאיבי במקרה הטוב ובמקרה הרע מצביע על חוסר הבנה מוחלט של העולם הדיגיטלי בו אנו חיים. הדבר היחיד שמניע את תאגידי המדיה הוא כוח, וכפועל יוצא מכך - השתלטות על כל התשתיות הדיגיטליות וצמתי האינטראקציות ברשת. זה מה שיאפשר להם להגדיל עוד יותר את הרווחים ובמקביל להשיג שליטה מוחלטת על כל המידע שעובר ברשת. לפיכך, כל הצעה או פתרון שמגיע מתאגידי ענק אלה תמיד ישרת את הצרכים שלהם. הצפייה מתאגידי המדיה לפעול נגד האינטרסים שלהם משקף חוסר הבנה של המערכת הקפיטליסטית האמריקאית, הפועלת פחות או יותר לפי אותם עקרונות מסוף המאה ה-19.

הדרישה להומניזציה מוגברת בטכנולוגיה קשור (אם כי לא באופן ישיר) גם לביקורות נוספות, המגיעות מהאגף השמרני או הניאו-ליברלי. אלה רואות במשתמשים כמי שאחראים לפעילות שלהם בסמארטפונים בכלל וברשתות החברתיות בפרט. אם רק ירצו, הרי הם יכולים להפחית את השימוש. זוהי עמדה מנותקת לחלוטין מהמציאות במקרה הטוב ומתנשאת במקרה הרע, הואיל והרשתות החברתיות כיום הן זירה דיגיטלית מקבילה לזירה החברתית האמיתית וקשורה אליה בקשרים בלתי ניתנים להתרה. אפליקציות שונות מעבירות את כל ההתנהלות החברתית לרשת, בדגש על יותר ויותר, ענייני כסף, חינוך, משרדי ממשלה ועוד. הטלת האחריות על הסובייקט אינה מציאותית, ממש כמו הציפייה שצוקרברג וידידיו יבצעו שינויים במערכות חובקות הכל שלהם.

יגאל באום

יגאל באום | |מחוץ לרשת

מומחה לשיווק, מעצב תקשורת חזותית, בוגר בצלאל, חוקר תקשורת ומחלוצי האינטרנט הראשונים בישראל, לומד לתואר שני בתקשורת מחקרית, מורה ומרצה בתחום.

חוקר את הרשת יותר מ-20 שנה ומלווה את התפתחותה: ההתפתחות הטכנולוגית מהירה עד כדי כך שהיא מציבה את האנושות בפני אתגרים מורכבים מאי פעם, אלא שבני האדם נוהגים להתייחס לטכנולוגיה כפי שדג מתייחס למים.

הבלוג יציג נקודת מבט ביקורתית לאור המצב הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ