המונולוג האחרון של משה דיין: אנטיתזה ל"דיין: המשפחה הראשונה"

38 שנים לאחר מותו סבורים ישראלים ופלסטינים שהכירו את דיין בסביבה שבה השפיע יותר מכל ישראלי אחר – השטחים שנכבשו ב-1967 - שדיין היה בעל נוכחות יוצאת דופן שהשאירה את חותמה לדורות. לטוב ולרע

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה דיין
עיצב ברוחו את תבנית השליטה בעם אחר, מימיה הראשונים. משה דייןקרדיט: פריץ כהן / לע"מ

הוא היה אהוד, היה בו ברק אישי, הוא ידע להתנצל כשצריך והוא גרר אחריו שק של סקנדלים. האם פועלת היום בזירה הציבורית דמות שיכולה להזכיר את דמותו המיתולוגית של משה דיין? הסדרה "דיין - המשפחה הראשונה", שיצרה ענת גורן, ואשר עלתה לאחרונה בשידורי יס התמקדה בהיסטוריה המשפחתית, הסנסציונית, של האיש שהפך למיתולוגיה ישראלית, על שלל דימוייה הסותרים, עוד בחייו. 

38 שנים לאחר מותו ישנם ישראלים ופלסטינים, שהכירו את דיין בסביבה שבה השפיע יותר מכל ישראלי אחר –  השטחים שנכבשו ב-1967 - שמשוכנעים שדיין היה הרבה יותר מסנסציה, שהוא היה בעל נוכחות יוצאת דופן שהשאירה את חותמה לדורות. לטוב ולרע. 

***

"יידע הפרט שיש לו מה להפסיד"

דיין עיצב ברוחו את תבנית השליטה בעם אחר, מימיה הראשונים. כך תיאר האלוף (בדימוס) שלמה גזית, מתאם פעולות הממשלה הראשון בשטחים, את ההנחה שעמדה ביסוד מדיניותו – מדיניות שעליה מתבסס מנגנון השליטה הישראלית על הפלסטינים בשטחים עד היום: 

"המדיניות שהתגבשה הייתה מכוונת ליצור מצב שבו יהיה לאוכלוסיה מה להפסיד. מצב שבו הסנקציה האפקטיבית ביותר היא סנקציה של שלילת הטבות... יידע הפרט שיש לו מה להפסיד. אפשר לפוצץ את ביתו, לקחת ממנו את רישיון האוטובוס, לגרשו מן האזור, ולהפך; הוא יכול להתקיים בכבוד, לעשות כסף, לנצל ערבים אחרים ולנסוע באוטובוס". 

אבל הקולוניאליזם הדייני הכיל גם מרכיבים סותרים, של אמפתיה ואחריות כלפי האוכלוסייה הנשלטת, שקשה למצוא היום. הוא היה אוריינטליסט שהוקסם מהאוכלוסייה הכפופה לו וחש מחויב אליה. יעיד על כך תדריך יוצא דופן שנתן למושל חדש שנתמנה לנפת חאן-יונס ברצועה בראשית שנות ה-70. הדברים שאמר כמעט לא יאומנו בנסיבות של היום. הנה הם בקיצורים אחדים, כפי שרשם שלמה גזית:

 "... אתה כמושל תייצג את תושבי חאן יונס כלפינו, ולא להיפך. עליך להבין, ישראל איננה 'מתה' עליהם ואין לה ראש לעסוק בהם, אבל אנחנו הממשלה שלהם, ומכאן שמחובתנו להיאבק כנגד הממשלה שלנו, זו שבירושלים, על מנת להשיג כל מה שיידרש להם.

"התנאי, שיהיה לך לב לכל זה. אם אין לך לב, אין לך מה להתחיל בתפקיד. אתה תיאלץ להילחם בצה"ל ותייצג את האינטרס של הפרט הערבי בנפה... למי בצה"ל זה אכפת? לך, לך זה צריך להיות אכפת... ".  

***

היחיד שראה היה בעל עין אחת

ברוח זו השתדל שר הביטחון דיין למנות לתפקידי מושלים בשטחי האימפריה הישראלית החדשה, אנשים איכותיים, שאיתר בעיקר בקרב ההתיישבות העובדת. אחד מהם היה איני עבאדי, מקיבוץ דגניה, שדיין מינה כמושל עזה בראשית שנות ה-70 ומאז פעלו זה לצד זה ביישום מדיניותו כלפי תושבי השטחים. הידידות ביניהם התחילה בהקמת פרויקטים אזרחיים גרנדיוזיים ברצועה ונמשכה עד מותו של דיין באוקטובר 1981.

בשיחה עם "פרות קדושות" אומר עבאדי כי לערביי עזה ולמכובדיה היה יחס של יראת כבוד כלפי דיין, למרות שלא היה מסוגל לנהל שיחה של ממש בערבית. הוא היה נוכח כל הזמן בשטח והיה שותף מלא בניהול פרויקטים אזרחיים גדולים ברצועה, בכלל זה בניסיון יוצא הדופן, שלא זכה לאישור ממשלה לפינוי מחנות הפליטים.

עבאדי: "יראת הכבוד לדיין מערביי רצועת עזה נבעה קודם כל מהכריזמה שלו - הוא ידע, כבדואי, ללכת איתם. הוא היה טופח להם על הכתפיים. בהופעה שלו הייתה הערצה של הנכבדים ברצועה. גם בגלל ההתנהגות שלו. בגלל הפשטות שלו. בגלל היכולת שלו לרדת בתוך מחנה הפליטים אל אחרון החלכאים והנדכאים ואל הילדים".

ד"ר מובארק עוואד היה ממובילי תנועת המרי הבלתי-אלים של הפלסטינים באינתיפאדה הראשונה וגורש על ידי ישראל ב-1988. בשיחה עם "פרות קדושות" הוא מספר: "...עליך להבין היטב את המנטליות הפלסטינית המצפה לשמוע מן הישראלים התנצלות. צורך לשמוע:  'אנו מצטערים שהרסנו לכם את התרבות, שלקחנו את בתיכם, שהפכנו אתכם לפליטים.... 

"היחיד שראה והבין את זה בישראל היה זה עם העין האחת, משה דיין. הייתה לנו בעיה, בכפר אחד, חייל הרג אדם. משה דיין בא, ללא נשק, בלי ג'יפ ושום דבר, ואמר: "אני מצטער על מות בנכם. עכשיו אני צמא, בואו נשתה משהו. והם שתו ואכלו ולא הייתה עוד מחשבה על נקמה. האב הסתפק בכך...".

***
האיוולת בשיח על מחדל יום הכיפורים

עבאדי: "אהבתי את דיין אהבת נפש, אבל גם לא האמנתי לו עד הסוף. בסוף ימיו, כשהוא שכב בתל-השומר, הייתי בא מדגניה לבקר אותו בכל יום רביעי. הייתי יושב בקצה המיטה ומחזיק לו את הברך.

"ערב מותו הוא אמר לי, "איני, אני רוצה לומר לך משהו על מחדל יום הכיפורים.... את המהלך שעשה סאדאת בסיני לא ניתן היה למנוע". הוא הסביר, שהטענה שאם היינו שומעים למודיע הזה ולאדם ההוא והיינו מגייסים בזמן - לא הייתה פורצת המלחמה, זו שטות גמורה".

הוא המשיך, "שלוש הארמיות המצריות היו צבא קבע. כולם היו חיילים. לא מורים, לא בעלי מלאכה, לא מהנדסים.... במשך שנתיים וחצי של ההתשה האנשים היו מגויסים חודש בצבא - חודש בבית, 172 ימי מילואים כל איש. לאורך התעלה, בחזית המזרחית, המשק היה גמור. המלחמה פרצה באוקטובר 73'. בשלוש השנים האלה המשק לא התאושש. 

'מה רצית שנעשה? לגייס את כל צה"ל? כמה אפשר, שבוע, שבועיים, שלושה... ומה אחרי זה? חוזרים הביתה, כי הפועל צריך לעבוד במפעל והמהנדס צריך לעבוד והמורה חייב לחזור לבית הספר, אחרת אתה ממשיך את ההתשה...'

'סאדאת היה מחכה שבועיים, כי הוא יודע שאין לך אוויר ליותר משבועיים, והיה דוחה את הפלישה בשבועיים, כי הצבא שלו, על קו התעלה, צריך רק שני דברים: שש-בש, לגרז ולבדוק מים מזוקקים בבטריות ולאכול פול...'

אהוד ברק
על חטאיו והצלחותיו, יזכר כמו דיין? אהוד ברקצילום: מוטי מילרוד

מצרים מצליחה להחזיק צבא סדיר ענק כזה ואנחנו לא יכולים...

עבאדי: "כדי להחזיק את הצבא הזה נמצאה בת ברית מטומטמת, שנקראת ברית המועצות, שכדי לקיים צבאות כאלה הרעיבה את עמה שלא היו לו גרביים, ולא היו לו סיגריות. זה אחד הדברים שהביאו להתמוטטות ברית המועצות." 

אפשר להגיד שהדברים הללו היו צוואתו הפוליטית של דיין? למה הוא לא בחר להציגם בפומבי?

עבאדי: "אני לא יודע... הוא אמר לי ככה: 'אני רוצה שתדע, שהסיפור שמלחמת יום הכיפורים היא תוצאה של אי-גיוס - זאת איוולת.'" 

***
אף אחד לא שאל איפה מיכל הדלק שידליק את התעלה

עבאדי: "אני קיבלתי את מה שדיין אמר לי, ותאמין לי שאני מכיר את המחדלים שלו; בעניין הארכיאולוגיה, בענייני המשפחה, בעניין הנשים, הכל אני יודע. אבל מאז אשפוזו ראיתי איך שהוא הלך והתכווץ. עד שהוא נעלם לגמרי..."

אתה חושב ברטרוספקט שנעשה לדיין עוול היסטורי בהקשר לאחריות למלחמת יום הכיפורים?

עבאדי: "בזה אין לי ספק מפני שכל אלה שמפנים אצבע מאשימה כלפי דיין או כלפי אלי זעירא (ראש אמ"ן ב-1973) וכל האחרים, היו צריכים להגיד ככה: 'אני חלק מהאסון הזה וגם אתה.' 

0:00
-- : --

"אבל הם מנקים את עצמו וזה לא הגון. אני טוען שכל מי שהיה בוגר ערב מלחמת יום הכיפורים, בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, כל מי שהייתה לו בת קול, אשם בסיפור הזה. כי כולנו, בלי יוצא מהכלל, נפלנו לדבר הנורא הזה להיות חלק מן האופוריה. ומה שגולדה אמרה לסאדאת - זה מה שאנחנו אמרנו לה להגיד."
כשאתה אומר "אנחנו" אתה מתכוון לצמרת הביטחונית?

עבאדי:  "אני רואה את עצמי נושא באחריות הזאת מפני שאני, כמו כל יתר חברי, בשיחות בינינו אמרנו את המשפט הבא: 'אנחנו או מעצמה ראשונה או מעצמה שנייה.' הצנועים בינינו אמרו: 'מעצמה שנייה', כי אמרו: 'ברור שארצות הברית היא מעצמה ראשונה, אבל ברית המועצות? ראינו איך שהפלנו את החארות האלה כמו זבובים עם המיג 21.'  

"היינו פשוט בטירוף. כל המדינה הייתה בטירוף. תראה לי אחד, אני אסתפק באחד, שקם ואמר: 'חברים, אתם מטורפים! אנחנו לא מעצמה שנייה ואנחנו לא מעצמה שלישית. תפסיקו כבר! אנחנו בסך-הכל מה שאנחנו באמת.' 

מלבד החבר שלך, רבינוביץ', שטיפס על מגדל התצפית על גדת התעלה לפני המלחמה...

עבאדי: "כשהוא עלה למגדל של ה-40 מטר הוא אמר לי: 'תגיד, אתה רואה את מה שאני רואה?' 

'מה אתה רואה?' אני שואל.

הוא אומר: 'שחור משחור. תסתכל מגדת התעלה עד האופק הכל שחור.' 

אני אומר לו: 'למה אתה מתכוון?'

הוא אומר: 'תסתכל, יש פה שתי דיביזיות. מה יהיה אם הם יעברו?' הלא רוחב התעלה שם 80 מטר.'

אמרתי לו: 'אתה לא נורמאלי. התעלה היא מכשול מים בלתי עביר.' 

הוא אמר לי: 'שמעתי שיש להם טנקים אמפיביים.'

אמרתי לו: 'אז מה... אם הם ינסו נדליק את התעלה.'

יזהר, תקשיב, אמרתי לו את זה והאמנתי בכך באמונה שלמה. ואת זה אמרתי גם לחיילים שלי ולחברים שלי, 'אנחנו נדליק את התעלה!' אבל פעם אחת לא שאלתי את עצמי, וגם רבינוביץ' לא שאל, 'אבל איפה מיכל הדלק שידליק את התעלה?' 
"אף אחד לא שאל. זאת האופוריה."

ולא היה מיכל כזה?

עבאדי: לא היה דבר כזה. אחרת למה לא הדלקנו את התעלה?

***
גדול מרבין?

דיין מת בשנת 1981 כשהוא בן 66. אם היה חי היום הוא היה צריך להיות בן 104, מבוגר בשנתיים מאשתו הראשונה רות, תבדל"א, שעד היום, למרות כל הסקנדלים המשפחתיים שגרם, טוענת לגדולתו של מי שהיה בעלה בדברי ימי תקומת ישראל. ביקשתי מעבאדי לנסות להגדיר את מקומו של דיין בפנתיאון המנהיגים שלנו.
עבאדי:  "תראה, כשאומרים 'משנתו של רבין' אני לא יודע למה מתכוונים. אם יגידו 'משנתו של דיין' -  יש משנה, גם אם שנויה במחלוקת. 

"במותו ידעתי שאבד מנהיג. תראה, אתה יכול לומר עליו מה שאתה רוצה, ואפשר שחלק גדול מהדברים שתאמר עליו ותקטרג עליו יהיו נכונים. אבל הוא היה איש עם חזון. זה שהחזון שלו היה משתנה מעת לעת, אולי זה חלק מהגדולה שלו. קרה לו מה שקרה לבגין; 'אף שעל! ארץ ישראל השלמה...'. אלה היו אנשים שהיתה להם יכולת להרחיק ראות. דיין, אלון, בגין,  שהיו אויבים בנפש, היו בעלי חזון. ואני זוכר אותו בתור שכזה."

זוהי תמצית מתוך הפרק "המונולוג האחרון של משה דיין", שמופיע במלואו בפודקאסט/בלוג  פרות קדושות – מיתוסים ישראליים

יזהר באר

יזהר באר | פרות קדושות – מיתוסים ישראליים

הייתי עיתונאי, בכל העיר ובהארץ,  אח"כ ניהלתי את הארגונים בצלם וקשב. עכשיו באמצעות הפודקאסט/בלוג פרות קדושות - מיתוסים ישראליים, אני עוסק בזרמי המעמקים של התודעה הישראלית ובסיפורים שהיא מספרת לעצמה. בניסיון לפענח את האמת החמקמקה אני משתדל לאמץ את עצתו של ריימון ארון לפרשנים למיניהם: לא לגנות, לא להלעיג כי אם להבין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ