"הפרובוקטור של ההומור" רוצה ללמד את עזה מאבק לא אלים

ד"ר מובארק עוואד דוחף במשך עשרות שנים את הפלסטינים לאסטרטגיה אחרת מול ישראל. בשנות השמונים הוא ניסה לדבר אל לבם של בכירי אש"ף, היום הוא רוצה להיכנס לרצועה כדי להגיע לנוער

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מובארק עוואד
מובארק עוואד. "אמרנו לחבורת תוניס שלשלוח ילדים אל מותם לא יחזיר את פלסטין"קרדיט: יזהר באר

ד"ר מובארק עוואד הוא סוג של "מהטמה גנדי פלסטיני", שמבקש ללמד את תושבי רצועת עזה שיטות של מאבק לא אלים. את יכולותיו בתחום הוא כבר הוכיח בתחילת האינתיפאדה הראשונה, אלא שאז מיהרה ישראל להיפטר ממנו. כעת חוזר עוואד אל הזירה שממנה גורש לפני יותר מ-30 שנה ומבקש שוב - תנו לי לנסות לעצור את מעגל האלימות. 

ב-1948, כשהיה עוואד בן 5, נהרג אביו במוסררה מירי צלף בראשו. הוא נקבר על ידי המשפחה בגן הבית ועוואד נשלח לבית יתומים. בגיל 16 הואשם בפעילות קומוניסטית, למרות שלא היה לו מושג מה זה, ואת מאבקו לאי-אלימות החל, לדבריו, "תלוי עם הרגליים למעלה" בבית סוהר ירדני. לימים ריצה עונש מאסר גם בישראל ומשך את תשומת לבו של מפקד כלא רמלה, קצין שב"ס ממוצא דרום-אפריקאי שהכיר היטב את מורשתו של גנדי. אותו קצין נהג להביא את אשתו, פעילת שלום, למפגשים עם עוואד בכלא.

עוואד היה חלק מחבורה של מנהיגים והוגים פלסטיניים שהיו מזוהים עם אש"ף אך גם עצמאיים במידה. כולם בני אותו דור, כולם התבגרו אל תוך הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, לחמו בו, אך גם קיבלו את קיומה של ישראל כעובדה מוגמרת ואת הצורך להתפשר עמה ככורח המציאות, עוד הרבה לפני תהליך אוסלו. שני שמות בולטים בקבוצה זו, למעט עוואד, הם פייסל חוסייני וסרי נוסייבה. אופיה הלא-אלים של האינתיפאדה הראשונה, לפחות בתחילתה, עוצב במידה רבה בהשפעתם. אחר כך כך הם נעצרו וישבו בכלא.

0:00
0:00
קטע מהראיון עם מובארק עוואד

זה יותר מ-40 שנה שעוואד, פסיכולוג במקצועו, מתרוצץ בין פלסטינים ודוחף אותם לאמץ אסטרטגיה של אי-אלימות. יש שיראו במשנתו פילוסופיה מוסרית תמימה במציאות שבה שני הצדדים אוחזים זה בגרונו של זה, אך יש גם מי שמאמינים שמדובר באסטרטגיית פעולה מעשית שעשויה לקדם את קץ הכיבוש. אחרי הכל, כל השיטות האחרות לא ממש עבדו. אני עצמי נתקלתי בו לראשונה בדצמבר 1987, כשסיקרתי מקרוב את שביתות המסחר הנרחבות שפרצו בהשראתו בגדה המערבית. צה"ל ושב"כ עמדו אובדי עצות מולן. גופי הביטחון היטיבו לטפל בטרור, אבל עם גילויי מרי אזרחי סביל, שקיבלו את אהדת התקשורת העולמית ועוררו הדים רבים, התקשו להתמודד.

עוד ב-1983 פרסם עוואד חוברת שכותרתה "120 דרכים לא-אלימות לסילוק הכיבוש". מגוון הרעיונות שהעלה בה נעו מנהיגה דווקא בצד השמאלי של הכביש, הנפת דגלים ונטיעת עצים ועד לשימוש בנשק ההומור. "פעם הגיעו אנשים למרכז שלנו והתלוננו שהחיילים החרימו את הגמלים, החמורים והכבשים שלהם וביקשו את עזרתנו", הוא מספר, "חשבתי שזה רעיון מדליק לבקש מהמשטרה רישיון להפגנה של בעלי חיים. הם נדהמו. אמרתי להם 'כן, אני רוצה להוציא רישיון להפגנה של בעלי החיים שנלקחו'. קצין המשטרה אמר לי שמעולם לא היה להם דבר כזה ואינו יודע מה לעשות. אמרתי לו: 'מצדי, תשאל את ראש הממשלה. אנו רוצים לעשות את זה באופן חוקי'. הם לא ידעו מה לעשות והחליטו לשחרר את כל הבהמות. זה היה מצחיק. קיבלנו אז המון מכתבי תמיכה מישראלים. הם היו יותר מודאגים מהיחס לחיות מאשר היחס לבני האדם".

במקרה אחר, הגיעה לעוואד תלונה על כך שהשלטונות הישראליים עקרו באחד מכפרי הגדה עצי זית בני מאות שנים ונטעו אותם דווקא בפארק ע"ש מרטין לותר קינג בגן הפעמון בירושלים. "שאלנו את הפלאח אם ירצה שנחזיר לו אותם. הוא ענה שלא כי הוא אהב מאוד את קינג. כתבתי על-כך לקורטה סקוט קינג, אלמנתו, וגם ביקרתי אותה באטלנטה. היא חיבקה אותי שוב ושוב ואז אמרה שקיבלה את המכתב שלי וצחקה".

האינתיפאדה הראשונה ברצועת עזה
האינתיפאדה הראשונה ברצועת עזהצילום: אלכס ליבק

הנזקים ההסברתיים שגרם המרי בגדה למדיניות ה"הכל בסדר" של ממשלות ישראל, שכנעו את הדרג הפוליטי כי עוואד הוא פרובוקטור, מסוכן יותר מטרוריסט. ראש הממשלה, יצחק שמיר, שכיהן גם כשר הפנים, ניצל את העובדה שעוואד החזיק גם באזרחות אמריקאית והורה לגרשו לארה"ב. בית המשפט העליון בראשות השופט אהרן ברק אישר את הגירוש בנימוק שפעולותיו "מזיקות לביטחון ולסדר הציבורי".

עיקר המאבק למניעת גירושו של עוואד התרחש מתחת לעץ תות אחד במגרש הרוסים בירושלים, בהובלתו של פרופ' אדי קאופמן, אז מנהל מכון טרומן באוניברסיטה העברית. המוחים הישראליים קיימו שביתת רעב אך כשלו במשימתם - ועוואד הועלה על מטוס. בארה"ב הוא הקים את ארגון Nonviolence International העוסק בקידום אסטרטגיות לא-אלימות לפתרון סכסוכים ברחבי העולם. הוא ופרופ' קאופמן שומרים על חברות קרובה ואף מלמדים במשותף קורסים באוניברסיטאות בעולם.

הרובה של ערפאת

עוואד ונוסייבה (חוסייני מת ב-2001) אינם היחידים בחברה הפלסטינית שדוגלים באימוץ שיטות של מאבק לא אלים. למעשה ישנה שכבה של אינטלקטואלים שגורסת כי אם הפלסטינים יתנו לישראל לספח בשקט את הגדה - ניצחונם מובטח, שכן ישראל לא תוכל לבלוע אוכלוסיה של מיליוני פלסטינים. על כל פנים, לעוואד היתה השפעה גם על אימוץ הקו הלא אלים של הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס (אבו-מאזן). "כמו כל האבואים האחרים גם הוא היה בקורס שהעברתי בתוניס ב-1985", הוא אומר ומתכוון ליתר בכירי אש"ף - יאסר ערפאת (אבו-עמר), חליל אל-וזיר (אבו ג'יהאד), אחמד קריע (אבו-עלא) וסאלח חלף (אבו-איאד).

מה היתה תגובת ערפאת לרעיונות שלך?

"לערפאת היה קשה לוותר על הרובה. במנטליות שלו המהפכה לא יכולה להתחולל בלי הרובה. ערפאת חשב במונחים של קובה, דרום אמריקה, וייטנאם. הוא לא ראה שוני בינו לבין פידל קסטרו. אבו-עלא חשב שאפשר לשאת ולתת עם הישראלים ונטה יותר לכיוון של אי אלימות. גם אבו-מאזן היה חיובי כלפי הרעיונות הללו. אבו-איאד היה מאד עקשן ואבו-ג'יהאד היה מאה אחוז איתי".

סיפרתי לעוואד על דבריו של תא"ל שמואל אטינגר, קצין המודיעין שהביא את המידע שאפשר את חיסולו של אבו-ג'יהאד בתוניס ב-1988, ולפיהם סבר שהוא איש משכמו ומעלה. אטינגר, ששימש בין היתר כסגן מפקד יחידה 504 לגיוס סוכנים, הוסיף בזמנו בראיון ל"רשת 13" כי אם אבו-ג'יהאד היה נשאר בחיים - הוא היה האיש שהיינו עושים איתו שלום. "פשוט ויתרנו על בן אדם בעל פוטנציאל מנהיגותי שהיה גבר. לא כזה נח-נח כמו ערפאת", אמר. "אני מסכים איתו במאה אחוז", אומר עוואד, "החשש שלי היה שהתנקשו בו בגלל התחושה שהוא יכול לתרום להשגת שלום".

אבו-ג'יהאד ב-1986. המשיך לשמור על קשר ועודד את עוואד
אבו-ג'יהאד ב-1986. המשיך לשמור על קשר ועודד את עוואדצילום: John Rice / AP

האם הצלחת להנחיל לחבורת תוניס את רעיונותיך?

"חלק מהם כלל לא השתנה. השאלות שלהם היו, למשל, מה אפשר לעשות עם אי-אלימות מול מפעל ההתנחלויות". 

מה ענית להם?

"שאי אפשר לעשות שום דבר. אפשר רק לנסות לעצור אותם על ידי נטיעת עצי זית, אפשר להילחם בהם בבית המשפט. לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים. הם הרגישו שהדברים צריכים לקרות מהר יותר".

הסמינר השפיע עליהם?

"הרגשתי שנתנו להם אלטרנטיבה. אמרנו להם בקול רם וברור ששליחת ילדים אל מותם לא תחזיר לנו את פלסטין. אמרנו להם: אתם צריכים לחשוב על אפשרויות אחרות".

מישהו מהם אימץ משהו מהקו שהצעת?

יאסר עראפת בישיבת ממשלה ב-2002. ראה עצמו כמו פידל קסטרו
יאסר עראפת בישיבת ממשלה ב-2002. ראה עצמו כמו פידל קסטרוצילום: פבל וולברג

"הבחור שהתנקשו בו".

מדוע אתה אומר זאת?

"אחרי שנפגשנו בתוניס נכנסו אנשי אש"ף למרכז שהקמתי ברמאללה ולקחו את כל המסמכים. אבו-ג'יהאד שלח לי הודעות ועודד אותי להמשיך. אני חושב שהוא הבין זאת. גם הלוחמים הבינו זאת. הם התעייפו והבינו שהנשק שלהם לא יכול לעמוד מול הנשק של ישראל".

איך אתה מתייחס להפגנות יום שישי בגבול עזה? מצד אחד אין שימוש מאסיבי בנשק, אבל מצד שני שולחים בלונים, מטעני נפץ ועפיפוני תבערה, מנסים לחתוך את הגדר.

"הצעירים מרגישים שזה הדבר הנכון לעשות. ברור שלא כולם מאמינים באי אלימות, אבל לצערי אין להם הדרכה מתאימה. הם באמת רוצים לידע את העולם שאין אוכל, אין מים נקיים, אין חשמל".

זו פעילות שאתה מגדיר "לא-אלימה"?

"לא, זו לא!"

אם היו פועלים בשיטות שאתה מלמד, הם היו יכולים להשיג משהו?

הפגנה על גדר המערכת ברצועת עזה, מארס 2019
הפגנה על גדר המערכת ברצועת עזה, מארס 2019צילום: אליהו הרשקוביץ

"אפשר היה להשיג המון. קודם כל, זה היה מעצים אותם ומלמד אותם משמעת עצמית. משמעת זה דבר מאוד חשוב בחיים. בדקו איך אתם רוצים ולהשיג את המטרות שלכם. האם אתם סתם הולכים להפגנה? לשם מה? בגלל התקשורת הבינלאומית? חייבת להיות לכם אסטרטגיה. העניין הוא שאין להם עבודה, אין לימודים, והם אומרים 'בואו נלך לשם' בלי שום תוכנית. אני מקווה שישראל תאפשר לי להיכנס לשם, ואמצא אנשים שיעזרו לי לחנך וללמד את האנשים הללו".

ניסית להיכנס לעזה כדי להדריך?

"ניסיתי, אבל לא קיבלתי היתר כניסה מישראל".

שלחת מכתב לוושינגטון פוסט ולג'רוזלם פוסט שבו אתה קורא לישראלים להצביע עבור מי שיפסיק את ההרג. מה אתה חושב שיקרה ב-25 השנים הבאות?

"אני חושב שיהיו יותר בעיות כי הפלסטינים מתרבים יותר מהישראלים. הישראלים יצטרכו לחשוב על קונספט כלשהו של אפרטהייד, שכן יהיה רוב ערבי. ישראל מקבלת תמיכה משוגעת מאדם משוגע שהוא נשיא ארה"ב וחושבת שהוא הנביא שיציל אותה. לדעתי, הוא יהרוס את ישראל יותר משישראל הורסת את עצמה".

"כדי לאפשר את השלום, הישראלים יצטרכו להתנצל בפנינו. השינוי הגדול בעולם מגיע באמצעות סליחה. אוסטרליה ביקשה סליחה מהילידים שלה, 'סליחה שלקחנו את האדמות שלכם, סליחה ששמנו את ילדיכם בבתי ספר קתוליים, אנחנו מצטערים, איך נוכל לעזור לכם? אותו דבר קרה בניו זילנד ובקנדה".

"סרי נוסייבה ערך מחקר שהפתיע את כולנו: בין כל הפליטים הפלסטינים בעולם הערבי - בירדן, במצרים ובעוד מדינות - פחות מ-20% הביעו רצון לעזוב הכול ולחזור. כך יקרה אם תהיה 'סליחה'. אבל אם אתה מכחיש את קיומי ואם אין לי אפשרות לבוא לכאן, אחכה להזדמנות לחזור מכיוון שהוגליתי מכאן. אם מותר לי - אבוא לביקור".

זוהי תמצית הפרק "הקץ לנשק: מובארק עוואד חוזר ורוצה ללמד את העזתים איך לנהל מאבק לא-אלים", שמופיע במלואו בפודקאסט/בלוג "פרות קדושות – מיתוסים ישראליים"

יזהר באר

יזהר באר | |פרות קדושות – מיתוסים ישראליים

הייתי עיתונאי, בכל העיר ובהארץ,  אח"כ ניהלתי את הארגונים בצלם וקשב. עכשיו באמצעות הפודקאסט/בלוג פרות קדושות - מיתוסים ישראליים, אני עוסק בזרמי המעמקים של התודעה הישראלית ובסיפורים שהיא מספרת לעצמה. בניסיון לפענח את האמת החמקמקה אני משתדל לאמץ את עצתו של ריימון ארון לפרשנים למיניהם: לא לגנות, לא להלעיג כי אם להבין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ