טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השיר של יום הזיכרון: גלגוליו של השיר "שחמט" מאת חנוך לוין

אלכס כגן, שעבד עם לוין והלחין את השיר, מספר על העבודה לצדו. וגם: מבט על הגרסאות השונות שהוקלטו לשיר

תגובות

בכל שנה, בימים הנוראים האלה, מקבל השיר "שחמט", שכתב חנוך לוין והלחין אלכס כגן, משמעות חזקה ומצמררת עוד יותר.

חנוך לוין
יעקב לוין

השיר, שהופיע לראשונה ב"את ואני והמלחמה הבאה", קברט סאטירי שכתב לוין והועלה בשנת 1968, התפרסם כעבור שנתיים בביצוע של חוה אלברשטיין שנכלל באלבומה "משירי ארץ אהבתי".

ביקשתי מאלכס כגן לספר על העבודה לצד חנוך לוין. "היינו יחד בקורס קשר", הוא נזכר. "לאחר השיעורים ניגנתי לעצמי באקורדיון באיזה חדר במחנה. 'הזמנה למחול' של ובר. מוזיקה תוכניתית. יום אחד, חנוך הופיע ושאל אם הוא יכול להאזין למוזיקה, כמובן שמחתי וסיפרתי לו את סיפור היצירה והשמעתי לו כמה פעמים את המוזיקה.

"מאז היינו נפגשים כל יום, מפטפטים על ענייני מוזיקה וטקסטים וכיצד אפשר לחבר ביניהם. לאחר הקורס, יצא לנו להיות באותו מחנה ובאותו משרד ושם חנוך הביא לי טקסטים ושאל אם אני יודע להלחין, אמרתי לו שאנסה וכעבור כמה ימים הבאתי לו שלושה שירים. הוא האזין להם והיה מאוד מרוצה, במיוחד במשמעות שנתתי לטקסטים באמצעות המוזיקה וכך המשכנו להשתעשע בצבא".

לאחר השחרור, הוא מוסיף, "גילינו ששנינו בעלי נטיות שמאלניות והתחלנו לחבר שירים נגד מלחמת וייטנאם, מופע חודשי שהתקיים בקולנוע מוגרבי. במלחמת 67' נשארתי בחיל קשר וחנוך עבר לשרת בתותחנים. שהותו שם במלחמה גרמה לו כנראה לזעזועים נפשיים קשים ולאחר המלחמה התיישבנו וכתבנו את המחזה 'את ואני והמלחמה הבאה'. אני הלחנתי את רוב השירים וכמה מהם הלחין גם בני נגרי".

לאחר הפקה זו המשיכו השניים לעבוד יחד על מחזות אחרים. אלה הם "קטשופ", "נעורי ורדהל'ה", "פופר", "שיץ", "יעקובי וליידנטל" ו"הפטריוט".

שיתוף הפעולה ביניהם נפסק בעקבות החלטתו של כגן לעבור לגור לגרמניה. הוא עבד שם כמלחין ומנהל מוזיקלי בתיאטראות שונים, בין השאר בדיסלדורף ובשטוטגרט, ובהמשך גם כבמאי תיאטרון ואופרה. עוד לפני כן כתב מוזיקה להצגות שונות בישראל, בהן "סטריפטיז אחרון" ו"תופים בלילה", ולסרטים רבים, למשל "חייל הלילה" ו"על חבל דק". בד בבד הלחין גם שירים, כמו "הרי את מותרת" שביצעה רבקה מיכאלי למלים של דוד אביד, "רוצחת הילדים מארי פראר" ששר בני אמדורסקי למלים שכתב ברטולט ברכט ותירגם דן אלמגור, ו"כוחי הולך ודל" מאת רחל שביצעה אלברשטיין. 

כגן, ששב מאז לישראל, אומר ש"ההלחנה שלו לתיאטרון התבססה בעיקר על מהות הטקסטים, על המלה ואיך אפשר לתת לשיר את המשמעות הכי עמוקה או מצחיקה וכדומה". גישה זו, הוא מוסיף, היתה אהובה מאוד על לוין.

כמעט 50 שנה אחרי שנכתב, השיר "שחמט" עדיין מצליף ומכאיב. הוא גורם לגוף לדמם בכל פעם שמקשיבים לו. התחושה הזאת, על בזבוז חייהם של אנשים צעירים בגלל שיגיונותיהם ושיכרון הכוח של המנהיגים, היא בלתי נסלחת. 

יש בביצוע של אלברשטיין מקאבריות ומורבידיות, בהתאם למלים. הפסנתר הקברטי גורם למלים להיהפך לאפלות עוד יותר. זו תהום שאי אפשר להיחלץ ממנה.

ב-1989, כשני עשורים לאחר אלברשטיין, שר אבי טולדנו גרסה משלו לשיר. זה היה באלבום "אבי טולדנו שר חנוך לוין" שלא קיבל את ההערכה הראויה.

זהו ביצוע יפה, שמציג זווית אחרת. גבר שר, לא אשה. כי לא רק האמהות מבכות על מות ילדיהן בקרב, אלא גם האבות. את השיר מלווה מעין תזמורת המנגנת מארש צבאי. השריקות העצובות ברקע מזכירות את צעדיהם הדוממים של חיילי בדיל במשחק.

עברו עוד שני עשורים וגם יהודה פוליקר הקליט גרסה לשיר. הביצוע שלו, שמופיע באלבומו "מוזיאון החלומות" מ-2014, הוא הקודר ביותר מבחינת ההבעה שלו. אין כבר סרקאזם, רק צער ששום נהר לא יוכל להכיל אותו. 

באותה שנה יצא גם האלבום "שרות חוה אלברשטיין". דניאלה ספקטור חידשה בו את השיר. זה ביצוע יפה ועם זאת קצת מתפנק וילדותי, כמו רבים מהביצועים באותו אלבום. כמו רבים מהשירים שמבצעים זמרים וזמרות עכשוויים. הקול של ספקטור אינו נישא לגבהים, לא מוביל כי אם מובל ובעיקר מתקשה, או אפילו לא מנסה, להביע את עוצמת המלים, הנדרשת במיוחד בשיר מחאה כמו זה. 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות