טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין שמוליק קראוס ליוני רכטר: שיר אחד, שני ביצועים הפוכים

וגם: הדומה והשונה בשני דואטים ששמוליק קראוס שר בהם

תגובות
שמוליק קראוס
אורנה איתמר

הסביבה לא היתה ידידותית במיוחד ל"ידידותי לסביבה", אלבומו של שמוליק קראוס שיצא ב-1994. היו בו כמה שירים שהושמעו ברדיו, בתדירות זו או אחרת. אחרים, כמו "את ברשות עצמך", אפילו לא נהנו מהתענוג הזה. גרסה חדשה של השיר, שיצאה באחרונה בביצוע יוני רכטר, היא הזדמנות לחזור אל המקור.

את השיר, שכתב יענקל'ה רוטבליט, הלחין בגרסה המקורית קראוס, לצלילי הפקה מוזיקלית של אילן וירצברג. הפתיחה היא של הגיטרות, לרגע נדמה כי הן חגיגיות, מאירות את היום, והרי זה יום מיוחד. בקולו החזק, הגברי והדוקרני של קראוס ניכר שהוא מבקש לשחרר אותה לחופשי, שתלך כבר לדרכה, שתהיה עצמאית, עם "טעם החירות המשכרת".

בדיעבד, אי אפשר שלא לקשר את השיר, כמו שירים רבים אחרים שלו, לסיפור האישי של קראוס, ליחסיו המורכבים עם נשים מסוימות. אלא שזה יעשה עוול הן לשיר והן לו, שכבר אינו בחיים, יצמצם את הכל לכדי גרגיר של רכילות המבטלת את העושר המוזיקלי והמילולי.

רכטר, שהלחין את השיר, בהפקה מוזיקלית שלו ושל אלון לוטרינגר, הוסיף את ו' החיבור לשם השיר, אבל היא תמיד היתה שם, בפנים, היישר בהתחלה. בנימה האופיינית לו, הכל אטי יותר, לא קרוב מדי כביכול. הוא מתבונן, בוחן, לא רוצה להתערב בנעשה מיד. נדרש זמן לשם כך. קולו שקט בהרבה משל קראוס. בפיו אפשר לדמיין אב הנפרד מבתו העולה לכיתה א' או מתגייסת לצבא. בניגוד לביצוע של קראוס, הוא אינו מזדרז לשחרר אותה לחופשי, אלא רוצה לשמור אותה עוד קצת לעצמו, כאב, לגונן עליה, להיות בטוח שדבר לא יאונה לה.

כך או כך, בשני הביצועים, הן של קראוס והן של רכטר, זהו מבט של גבר על אשה, גבר שכותב, גבר שמלחין, גבר ששר. הוא חושב בשמה, בלי להשמיע את קולה.

***

באלבום "ידידותי לסביבה" יש דואט יפהפה של קראוס עם מזי כהן, "תני לי". גם אותו כתב רוטבליט והלחין קראוס. המלים כמעט גולשות אל הקיטש, אבל הן תמיד נעצרות דקה לפני כן. הניגודיות בין הקולות - שלה צלול, שלו עכור - מוצלחת וכך גם חלוקת הקצב, הרצון של כל אחד מהם, מבקש לאהוב ב"שפה שאין בה מלים".

שתי המלים, "תני לי" ו"תן לי", מזכירות מיד את הדואט המפורסם ביותר של קראוס. זהו כמובן "שוב" ששר עם ג'וזי כץ, אז בת זוגו. זה היה ב"חגיגת הזמר" ב-1976. דפנה עבר הדני כתבה את המלים, קראוס הלחין. כפי שנכתב לעיל, אי אפשר שלא לקשר את השיר - שחידשו לאחר מכן חוה אלברשטיין ואריק סיני - לסיפור האישי של קראוס, במקרה זה עם כץ שביצעה איתו את הדואט.

עם זאת, אם רוצים להעמיק במוזיקה אין ברירה אלא לנתק זאת מהם. זהו דואט אפילו יפה יותר מזה שביצע קראוס עם כהן, לא רק משום ששילוב הקולות שלו ושל כץ הוא לא פחות ממושלם. זהו שיר מפוכח - של אנשים שנפרדו וחזרו. אף שהם עומדים זה לצד זו הם לא ממהרים לחזור זה אל זרועות זו. אין אידיליה. ממש לא. יש מתח, היסוס, חשדנות. כאן לבקשה "תני לי" ו"תן לי" יש משמעות אחרת - להתרגל אלייך או אליך שוב, להכיר מחדש, לגשש לפני שמחליטים לשוב אל זרועות האהבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות