הפסקול והסרט שפרצו את הדרך לשחורים בהוליווד‎ - חדר ניתוח - הבלוג של איתמר זהר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

הארץ מחבר אותך לכל מה שחשוב: מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסקול והסרט שפרצו את הדרך לשחורים בהוליווד‎

אייזק הייז כתב את המוזיקה לסרט "שאפט" שיצא ב-1971. כעבור שנה הוא היה המוזיקאי השחור הראשון שזכה באוסקר

תגובות
ריצ'רד ראונדטרי ב"שאפט", 1971
John D. Kisch / Getty Images

בימים אלה עובדים בהוליווד על גרסת המשך לסרט "שאפט" שיצא בשנת 2000. הסרט ההוא, בבימויו של ג'ון סינגלטון ובכיכובו של סמואל ל' ג'קסון, היה רימייק לסרט שיצא לאקרנים בשנת 1971 ונחשב לציון דרך בתולדות הקולנוע השחור בארצות הברית. 

"שאפט" המקורי, שביים גורדון פארקס, היה חלק מז'אנר הבלאקספלוטיישן - סרטים ששחורים הפיקו בעצמם וליהקו בהם שחקנים ושחקניות שחורים כתגובת נגד לאולפנים הגדולים בהוליווד שהתעלמו מהם ומכישוריהם.

אלה היו סרטים דלי תקציב, אלימים לא פעם, נוטים לריאליזם, אבל לא נטולי הומור. יוצריהם ביקשו להזכיר לקהל, שהיה ברובו שחור, שגם להם יש מקום על המסך והם יופיעו עליו, אפילו אם אחרים לא ירצו לראות אותם.

"שאפט" המקורי נהפך להצלחה קופתית מפתיעה. התקציב היה חצי מיליון דולר בלבד, ההכנסות הגיעו לכ-13 מיליון דולר ועם הזמן גם מבקרים למדו להעריך אותו. ריצ'רד ראונדטרי גילם בו את דמותו של בלש שחור, ג'ון שאפט, הנקרא לעצור את הפשע הפוצע שכונות ורחובות בעיר ניו יורק. ראונדטרי, שכיכב בשני סרטי המשך, ב-1972 וב-1973, הופיע גם ברימייק מ-2000 וגם עתיד להגיח לסרט החדש, שייקרא "בנו של שאפט", יביים טים סטורי וייצא בקיץ 2019.

המוזיקה היתה שחקנית לא פחות משמעותית בסרט. הזמר והמוזיקאי האדיר אייזק הייז, שכתב אותה, עשה היסטוריה בטקס פרסי האוסקר שהתקיים ב-1972. הוא היה המוזיקאי השחור הראשון שזכה באוסקר, על שיר הנושא.

הפסקול שיצר, והיה מועמד גם הוא לפרס, עדיין מסחרר גם כיום. מהמדרגות האחוריות של בניינים אפורים בוקעים ממנו בלוז מלנכולי וג'ז חרישי לצד Fאנק חושני ונמרח. הפסקול הזה השפיע על זמרים ומלחינים רבים, לבנים ושחורים, וקטעים ושירים ממנו שימשו תפאורה מוזיקלית מכובדת בסרטים רבים.

ובצדק. זהו מסע בנבכי עיר סבוכה וחונקת, מלאת פיתויים ורשע. יש מרדפים, אבל הם לא העיקר כאן. שיר הנושא הנפלא מהלל את הבלש, שנהפך לסמל מין מפתיע, ומרעיף עליו שפע של הומור, מזכיר כל הזמן שזהו רק סרט, לא העולם האמיתי.הFאנק בשיר כל כך מוחץ, עד שהוא נעצר פתאום, בלי הכנה מוקדמת, כמו כדי להעיר את כל אלה שמקשיבים לו, מרחפים בהנאה, להגיד להם, "קדימה, קומו, יש עוד כל כך הרבה עבודה לעשות כדי להפוך את העולם הזה לטוב וצודק יותר". 
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות