הזמר הפחות ידוע ב"מועדון ה-27" - חדר ניתוח - הבלוג של איתמר זהר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזמר הפחות ידוע ב"מועדון ה-27"

בחזרה אל "On the Road Again", הלהיט הראשון של Canned Heat, שכתב ושר אלן וילסון

תגובות
אלן וילסון (עם משקפיים) וחברי להקת Canned Heat ב-1969
Michael Ochs Archives / Stringer/ Getty Images

ב"Boogie with Canned Heat", אלבומה השני של להקת Canned Heat שיצא בשנת 1968, היה להיט אחד גדול, הראשון של הלהקה האמריקאית שהוקמה שלוש שנים לפני כן.

את השיר, "On the Road Again", שר אלן וילסון, בדרך כלל הגיטריסט של הלהקה ונגן המפוחית בה. הוא כתב אותו עם מוזיקאי הבלוז פלויד ג'ונס.

50 שנה בדיוק אחרי שיצא כסינגל אפשר להבין מה הפך את השיר ללהיט. קולו הגבוה של וילסון משתלב בו היטב לצד סגנונות מוזיקליים כמו פסיכדלי ובלוז שכביכול קשה לחבר ביניהם. הכביש פנוי, השיר נוסע, אבל הגיטרה כמעט לא זזה. זו המפוחית שנעה מנתיב לנתיב, חסרת שקט כמו ראשו של הנהג.

שירי מסע היו פופולריים מאוד בשנות ה-60 בארצות הברית. כותביהם וזמריהם קראו בהם תיגר על הוריהם, ביקשו חופש ושחרור שרק לאחר מכן גילו עד כמה הם חמקמקים.

ב-1968, השנה שבה יצא לדרך השיר "On the Road Again", יצא בין השאר גם השיר "Born to Be Wild" של להקת Steppenwolf. הלהיט הזה נכלל בפסקול הסרט "אדם בעקבות גורלו" שיצא ב-1969, בבימויו ובכיכובו של פיטר פונדה. "On the Road Again" אמנם אינו מזוהה כמו "Born to be wild" ו"אדם בעקבות גורלו" עם אופנועים, אבל הוא היה יכול בקלות להיכלל בסרט הזה, מבחינת הנושא ורוח הדברים. 

ואולי הוא לא הוכנס לפסקול בגלל אופיו התבוסתני. נולד לחופש, אבל לא מסוגל באמת לזכות בו, להיאבק עליו. נולד לחופש, אבל לא יכול באמת להתנתק מההורים. וילסון שר בו בכניעה ובייאוש. אחרי שהתעייף מלבכות הוא יצא - שוב - לדרך, אל הכביש. הוא חוזר, מטאפורית ומילולית, אל הפעם הראשונה שבה החל במסע - בגשם ובשלג. בלי בת זוג, רק עם חבר מיוחד, דמיוני, החזרה אל המסע היא בעצמה הודאה בכישלון.

ייתכן כי זהו גם שיר ביוגרפי של וילסון, ששר גם את "Going Up the Country"  שהצליח מאוד והיה באלבומה השלישי של הלהקה, "Living the Blues, מ-1968. הוא מת ב-1970, חודש אחרי שיצא אלבומה החמישי של הלהקה, Future Blues. את העתיד של הבלוז הוא כבר לא ראה, אבל להקתו ממשיכה לפעול עד היום. מצאו אותו ללא רוח חיים, על גבעה. לאחר מכן התברר כי שימוש יתר בתרופות הרגעה הרעיל את גופו ואת ראשו המדוכא.

בן 27 בלבד היה כשנכנס שלא בטובתו ל"מועדון ה-27". בניגוד לג'ימי הנדריקס שמת שבועיים אחריו, ג'ניס ג'ופלין שמתה חודש לאחר מכן וג'ים מוריסון שמת אחרי פחות משנה, שמו נשכח כמעט לחלוטין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#