ענבל פרלמוטר הביאה לרוק הנשי הישראלי דברים שהוא לא הכיר - חדר ניתוח - הבלוג של איתמר זהר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ענבל פרלמוטר הביאה לרוק הנשי הישראלי דברים שהוא לא הכיר

19 שנה אחרי מותה בטרם עת חסרונה מורגש במוזיקה המקומית

תגובות

ענבל פרלמוטר, שבשבת יצוינו 19 שנה למותה בטרם עת, הביאה אל הרוק הנשי הישראלי דברים שהוא כמעט לא הכיר עד אז: אומץ, כוח ועוצמה, במוזיקה ובמלים.

ענבל פרלמוטר
חן מיקא

עד אז לא היה כמעט דבר כזה רוק נשי ישראלי, וגם אם הוא כן הוא התקשה להגיע למיינסטרים. קורין אלאל עשתה כל מאמץ, עשור לפני פרלמוטר, בין השאר בהופעה בקדם אירוויזיון. זה היה בשנות ה-80, ואף על פי ששירים שלה כן הושמעו ברדיו, היתה תחושה שהיא פועלת כמעט לבדה, ברוק הנשי הישראלי שמעוניין להגיע גם לקהל רחב יותר ולא להישאר מרצון בשוליים של הקסטות.

לפרלמוטר זה כביכול היה קל יותר. גם משום שהחלה את דרכה בראשית שנות ה-90, בתקופה שבה פרחו להקות רוק ישראליות, וגם משום שנדמה היה כי הקהל עצמו היה בשל יותר, פתוח, כמובן באופן יחסי, גם לשירים שלא כותבים ושרים גברים. אלה היו הרגעים האחרונים באמת של הרוק החילוני בארץ וכמה שהם היו יפים וטהורים.

אלבום הבכורה של "המכשפות", הלהקה שבה שרה וניגנה פרלמוטר וחברותיה הנוספות היו יעל כהן ויפעת נץ, יצא בשנת 1994. לא רק שמו, "עד העונג הבא", כשם אחד השירים בו, היה נפלא ומתריס. כל הווייתו היתה כרוכה בתחושת שחרור, נשית ואישית, שלא היתה באמת משוחררת עד הסוף.

וזה עוד דבר שבגללו הוא כל כך משכנע. הרי אי אפשר באמת להשתחרר, מכל הכבלים והשלשלאות שאליהם אנחנו מחוברים מילדות, מהדעות הקדומות, שלנו על אנשים אחרים ועלינו, ושל אנשים אחרים עלינו ועל עצמם.

פרלמוטר לא היססה לכתוב ולשיר על פחדים ועל מעצורים. התשוקות הגדולות ביותר הרי נשארות עמוק בפנים, בתוך הראש והלב, מרעידות את הגוף אבל לא מעזות לצאת החוצה. מי אמר שאי אפשר לנסות לחלץ אותן? ברמזים, בשירים שהם יותר מכתב סתרים, זוהי דרישה מהמאזינים להשקיע קצת מחשבה כדי לפענח ולחשוב, לנסות להבין טוב יותר, קרוב יותר, את עצמם ואת הסובבים אותם.

הדי המוזיקה של אלאל, שנכחה באולפן ההקלטות והיתה שותפה לעיבודים ולהפקה, נשמעים בשירי "המכשפות" למרחקים. כך גם השפעות של להקות רוק נשיות מחו"ל, הבולטת שבהן היא "הברידרז". אלה להקות, כמו "המכשפות", שהגיטרות והתופים לא היו בשבילן סתם קישוט, אלא קול בפני עצמו, המזנק ונעצר באותה פתאומיות, בן רגע, ללא הכנה מוקדמת.

אבל מעל הכל בולטת התעוזה של פרלמוטר, בקול פגיע ונוסק שאין דומה, בנסיעה המהירה, נגד כיוון התנועה, בלי להתחשב בתכתיבי החברה, כמו בשיר היפה הזה שמאז מותה נשמע נבואי.

היא שרה בו על ניסיונות לעקוף את הפחד שלה, מפני כל כך הרבה מהמורות שנקרו בדרך - אנשים בורים, אנסים, בחורות, יחסים, חלומות, יקיצה וכמובן בדידות.

היא מודה, עד כמה חשה תקועה, לכן העדיפה להסתתר. כמה טוב שהיא לא באמת עשתה זאת בשירים המצוינים שכתבה, שרה והלחינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#