לג'ימי סאמרוויל ומארק אלמונד היה אומץ לומר מה שאחרים לא העזו - חדר ניתוח - הבלוג של איתמר זהר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לג'ימי סאמרוויל ומארק אלמונד היה אומץ לומר מה שאחרים לא העזו

על החידוש היפהפה "I Feel Love/Johnny Remember Me" באלבום הבכורה של "ברונסקי ביט" מ-1984

תגובות
ג'ימי סאמרוויל מופיע בבריסטול ב-2015, מארק אלמונד ב-2013
אנדרו ד. הארלי, ג'ון פורניס / אי-פי

אלבומה הראשון של להקת "ברונסקי ביט", שיצא ב-1984, היה פורץ דרך בפופ הבריטי. הוא התייחס, באופן מפורש ועקיף, לקהילה הלהט"בית, לרצון של חבריה להיות שווי זכויות, לקבל הכרה ממסדית, להפסיק להרגיש דחויים ובזויים.

זה התחיל בשם האלבום, "The Age of Consent", תזכורת כואבת לכך שבאותה שנה באנגליה, לעומת מדינות אחרות באירופה, הומוסקסואליות עדיין נחשבה לעבירה על החוק בשביל אנשים שגילם נמוך מ-21.

זה המשיך בשירים כמו "Smalltown Boy", שראוי לפוסט נפרד גם בזכות הקליפ המהמם והחשוב שלו, שמרגש עד היום - על נער שעוזב את העיירה, נוסע לעיר הגדולה וסופג שם הומופוביה ואלימות - ו"?Why" שבו שר סולן הלהקה, ג'ימי סאמרוויל, באומץ רב "תגיד שאני חולה, תקרא לי חוטא, לעולם לא ארגיש אשם, לעולם לא אוותר".

והיה גם "I Feel Love/Johnny Remember Me", חיבור יפהפה בין שני שירים שכביכול אין ביניהם קשר, מעשורים שונים וסגנונות מוזיקליים הרחוקים זה מזה. מארק אלמונד, עוד דמות מרכזית וחשובה בתרומה של הפופ הבריטי במאבק למען זכויות הלהט"ב, התארח. מפגש פסגה בין שני קולות מפוארים.

השיר "Johnny Remember Me", ששר ג'ון לייטון והפיק ג'ו מיק, יצא ב-1961 ונהפך ללהיט בבריטניה. קולות הרקע של הזמרות משמשות כפה לאשה שכבר מתה. היא היתה אהובתו. היא כבר מבקשת ממנו שיזכור אותה. הוא מבטיח לה, "כן, אני תמיד אזכור, עד יום מותי". אפשר להבין מדוע הומואים, בארון ומחוץ לו, הזדהו עם השיר. כשהקשיבו להם הם חשבו על ג'וני שלהם, שמת, או עזב, והותיר אותם לבד, מתגעגעים כל כך.

השיר "I Feel Love", ששרה דונה סאמר, יצא ב-1977, בימי הזוהר של הדיסקו. הפיקו אותו ג'ורג'ו מורודר ופיט בלוט שהפגישו בין אלקטרוניקה לאר-אנ'-בי לערב בלתי נשכח. המשפט הזה, "אני מרגישה אהבה", הוא כביכול בנאלי, שגרתי, יום יומי. אבל במועדון הריקודים הוא קיבל משמעות נוספת. זה היה המקום להרגיש בו חופשי, לא נרדף בגלל נטייה מינית שבעיני הרוב נחשבה לסטייה. לכן הומואים רבים הזדהו עמו, זכרו חסד נעורים לדונה סאמר, גם אחרי אמירות הומופוביות שהתנצלה עליהן.

"ברונסקי ביט" מיזגה בין שני השירים האלה באופן משכנע. ברור שהיא העדיפה את הכיוון שאליו פנה "I Feel Love". הוא זה שניצב במרכז הגרסה המחודשת. למרות זאת גם ל"Johnny Remember Me" יש בו מקום של כבוד. כשהקצב מואט, לפני שנגמרת המסיבה ונדלקים האורות, הם מבקשים מג'וני שיזכור אותם, את אהבתם.      

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#