בוקר הקטיפה של פורטיס כמעט משתווה למקור - חדר ניתוח - הבלוג של איתמר זהר - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוקר הקטיפה של פורטיס כמעט משתווה למקור

"Some Velvet Morning" של הייזלווד וסינטרה נשמע, כמו שירים אחרים שלהם, כשיר מושלם שאין סיבה לחדש אותו. פורטיס יצר לו גרסה משכנעת

תגובות
רמי פורטיס בהופעה בבארבי בדצמבר האחרון
מגד גוזני

אלבומו של רמי פורטיס, "סיפורים מהקופסא", שבסתיו יצוינו 30 שנה לצאתו, כולל תשעה שירים מצוינים שכתב ועוד שיר מוצלח לא פחות שחידש. זהו כמובן "בבוקר של קטיפה", חידוש לשיר "Some Velvet Morning" שכתב לי הייזלווד ויצא ב-1967 כדואט שלו ושל ננסי סינטרה, שותפתו למבחר דואטים נצחיים, בהם "Summer Wine" שיצא שנה לפני כן וחודש בעברית בשם "יין קיץ" בפי דני ליטני וחוה אלברשטיין.

את "בבוקר של קטיפה" תירגם יפה סמי בירנבך, שהיה שותפו של פורטיס בלהקת "מינימל קומפקט". ההפקה של ברי סחרוף, שהיה חבר גם הוא בלהקה והפיק את כל האלבום, נותרה נאמנה למקור. זה היתרון הבולט שלה: כל כך קשה ליצור גרסה מחודשת מוצלחת, על אחת כמה גרסה בעברית לשיר באנגלית. פעמים רבות הניסיון להפיק צליל אחר לחלוטין, כדי לבדל ביניהן ולחדש, הוא שגורם לגרסה המחודשת להישאר כקוריוז צורם.

פורטיס, ששר כאן עם קולות הרקע של סאלי לדרמן, עושה זאת מתוך אהבה והערכה להייזלווד ולסינטרה, לקולותיהם ולצליליהם שעטפו את שירם. הלהיט המקורי יצא כשפורטיס היה בראשית נעוריו. אולי הוא רצה להביע בגרסה שלו מחווה לזמרי הפופ האלה שיצרו מוזיקה שונה כל כך מזו שהלך אליה, בראשית דרכו המוזיקלית, אבל התקרב אליה יותר ויותר ככל שעברו השנים והוא עצמו נצמד למיינסטרים, זנח את השוליים.

לי הייזלווד וננסי סינטרה ב-1968
ABC Television

הייזלווד היה מוזיקאי כל כך ייחודי - בקול, בהגשה, בנוכחות ובמלודיה - אבל נדמה כי תמיד נאלץ להישאר בצד, כמעט מאחורי הקלעים, לפנות את המקום ואת הבמה לזמרים וזמרות יפים ונוצצים ממנו, כי זה מה שבתעשיית המוזיקה מחפשים, כמו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.

שיתוף הפעולה שלו עם ננסי סינטרה היה מוצלח ואף נפלא, אבל התחושה היא ששניהם עשו זאת מתוך פשרה. היא כדי לקבל את ההערכה, כזמרת ראויה ולא רק "הבת של". הוא כדי להגיע כך אל המאזינים שאולי נרתעו מקולו העמוק והשונה. "Some Velvet Morning" הוא שיר שלו, לא רק משום שכתב אותו. הוא הזמר הראשי בו. ננסי סינטרה היא הזמרת המשנית. אף על פי כן השיר יצא קודם כל באלבומיה, בכל הנוגע לקרדיטים חל היפוך. 

לא רק הניגוד בין הקולות שלהם משכנע, אלא גם התפאורה המוזיקלית כולה, מערבונית, קולנועית ובו בזמן ספרותית. זהו דיאלוג שבו כל אחד שר את דבריו, בלי לדעת אם האחר מקשיב לו. אולי הוא רחוק. אולי הוא אינו קיים. האם זה חלום? ומה עושה כאן דמות מהמיתולוגיה היוונית? האם זה חשוב? לא, ממש לא. כי זה יפה ו... חלומי.

פורטיס, כמו הייזלווד, נחשב במשך שנים לזמר בעל קול ומראה אחר. בניגוד לו, הוא הצליח בימי חייו לקבל את הכבוד הראוי לו. אלה שהיו רגילים לשמוע את פורטיס זועם וכועס באלבומו הראשון "פלונטר" הופתעו כנראה לגלות את הצד הרך שלו. הקול של לדרמן, שהיתה אז נערה, הוסיף עוד יותר רכות לביצוע. זה היה מתוק, כמעט כמו בגרסת המקור, אך לרגע לא מתקתק ודביק. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#