פול סיימון חוזר אל שירים שכתב בעבר בעיבודים חדשים - חדר ניתוח - הבלוג של איתמר זהר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פול סיימון חוזר אל שירים שכתב בעבר בעיבודים חדשים

האלבום In the Blue Light כולל שירים של סיימון מאלבומים שהוציא במשך השנים וממשיך את אווירת הסיכומים בה נמצא הזמר בן ה-77

תגובות
פול סיימון
Vincent West/רויטרס

פול סיימון יוציא ביום שישי אלבום חדש, "In The Blue Light". זהו אלבום האולפן ה-14 של הזמר שיהיה בחודש הבא בן 77. אין בו שירים חדשים, רק עיבודים מחודשים. למרות זאת כדאי להקשיב לו. אחרי הכל, זה פול סיימון.

הרוח השורה על האלבום החדש אינה אמורה להפתיע. הזמר הוותיק מצוי בתקופה של סיכומים. בפברואר האחרון הודיע שייצא לסיבוב הופעות אחרון בהחלט ברחבי העולם. כחלק מאותו סיבוב פרידה הוא יופיע בהמשך החודש בניו יורק.

עשרה שירים יש באלבום החדש. סיימון בחר בהם, לדבריו, משום שהיו "כמעט מדויקים, או מוזרים דיים עד כדי כך שהקהל התעלם מהם כשיצאו לראשונה". השיר הישן ביותר באלבום הוא גם זה שפותח אותו: One Man's Ceiling Is Another Man's Floor היה חלק מאלבום הסולו השלישי של סיימון, There Goes Rhymin' Simon, שיצא ב-1973. השיר הטרי ביותר באלבום הוא גם זה שנועל אותו: "Questions for the Angels" הופיע לראשונה תחילה באלבום הסולו ה-12 של סיימון, "So Beautiful or So What", מ-2011.

באלבום החדש יש גם עיבוד מחודש לשיר René and Georgette Magritte with Their Dog After the War. הוא יצא לראשונה באלבומו השישי, "Hearts and Bones", מ-1983.

הגרסה המקורית של Rene and Georgette Magritte With Their Dog After the War

קשה לומר על השיר הזה שאינו מדויק, או שהיה מוזר בעיני הקהל, שבחר בשל כך להתעלם ממנו. הוא אמנם לא היה להיט, כמו "Mother and Child Reunion" מהאלבום השני, שנשא את שמו ויצא ב-1972, ובוודאי לא כמו "You Can Call Me Al" מהאלבום השביעי "גרייסלנד" מ-1986, אבל הוא בהחלט היה ונותר מוערך מאוד. סיימון עוקב בו אחר דמותו של הצייר הבלגי רנה מגריט, אשתו ז'ורז'ט וכלבם. הוא התעמק בהם בעודו בדירתה של הזמרת ג'ואן באאז, ממתין לה שתבוא כבר לחזרה. השיר הזה הוא מחווה של אמן לאמן, כל אחד בתחום אחר. סיימון מתבונן בדמותו של הצייר שנולד בסוף המאה ה-19 ויוצר על פיה ציור מוזיקלי.

השיר בביצוע החדש

הגרסה החדשה לא שונה מאוד מקודמתה. האנסמבל הקאמרי yMusic, המלווה את כל עיבודי האלבום, מנגן גם בה. לפיכך רוחה קלאסית יותר, כמו הוקלטה בכנסייה, צוירה מחדש בקווים עוד יותר עדינים. המוזיקה שרנה וז'ורז'ט מגריט השתוקקו לשמוע, בערגה ובציפייה, כבר אינה אסורה. הנה היא, כאן, רכה ויפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#