בין רופוס ויינרייט למייקל צ'פמן: חמישה שירים חדשים שאולי פיספסתם השבוע - חדר ניתוח - הבלוג של איתמר זהר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין רופוס ויינרייט למייקל צ'פמן: חמישה שירים חדשים שאולי פיספסתם השבוע

ויינרייט שומר על איפוק בעוד שיר פוליטי, צ'פמן חושב שכבר מאוחר מדי וגם שתי זמרות שכדאי להקשיב להן

תגובות
רופוס ויינרייט
Chris Pizzello/אי־פי

רופוס ויינרייט - "Sword of Damocles":

החרב מונחת על הצוואר כששרים שיר ששמו "Sword of Damocles", בעיקר אחרי שלו ריד הוציא שיר באותו שם באלבום הנהדר שלו מ-1992 "Magic and Loss". למרות זאת ויינרייט לא חשש. הוא כתב אותו זמן מה לפני הבחירות לנשיאות ב-2016 והוציא אותו בעיתוי פוליטי גם כן - לקראת בחירות האמצע בארה"ב - אבל יש לו תוקף ומשמעות גם אחריהן. הזמר שנוטה לא פעם למלודרמטיות ווקאלית שומר כאן על איפוק.

מייקל צ'פמן - "It's Too Late":

זמר הפולק האנגלי, יליד 1941, חושב שכבר מאוחר מדי. הוא כתב על כך שיר חדש מתוך אלבום שייצא בקרוב, "True North". בשיר הזה הוא שר, לדבריו, על חרטה, אבל לא בנוגע לאדם מסוים שהכיר במשך חייו. "זה רק דף קטן במחברת שלי - כך אני רואה את שיריי".

אניה גרברק - "Lazy Predator":

הזמרת הנורווגית לא הלכה בדרכיו של אביה, סקסופוניסט הג'ז יאן גרברק. היא שרה פופ ורוק רכים, חלומיים וסוריאליסטיים, כבר יותר מ-25 שנה. באחרונה יצא אלבום חדש שלה, "The Road Is Just A Surface", ראשון שלה זה 13 שנה.

ג'וזפין פוסטר - "Lord of Love":

אמריקאית שנשמעת כמו זמרת פולק בריטית משנות ה-70. ג'וזפין פוסטר, בעלת השם הקולנועי, היתה זמרת חתונות, לוויות ואופרה. היא גם לימדה פיתוח קול. הגיע הזמן שיקשיבו לקול שלה, באלבומה החדש "Faithful Fairy Harmony" שבו 18 שירים. היא מטיילת בהם בין היסטוריה, שירה, אגדות וחלומות.

"וילאג'רס" - "Sweet Saviour":

כל כך הרבה להקות אינדי יש בעולם הזה. רבות מהן נשמעות אותו הדבר, מנסות לחקות את אותה המוזיקה שנכתבה לפני 10, 20 או 30 שנה. הלהקה האירית "וילאג'רס", שהוקמה בשנת 2008, מעט שונה מרובן. באווירה, בקול, בגישה. גם אם אין במוזיקה שלה שום דבר מקורי, היא לפחות לא מנסה להישמע כזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#