הבן שר, אביו שכתב את המלים ונפל מעולם לא שמע - חדר ניתוח - הארץ

הבן שר, אביו שכתב את המלים ונפל מעולם לא שמע

אסף שריג הלחין את "כנפיים, אינך שומע" שכתב אביו יוסף שנהרג במלחמת יום כיפור. הוא גם שר אותו באלבום הבכורה של להקתו "איפה הילד"

איתמר זהר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
"איפה הילד" (מימין: אסף שריג)
איתמר זהר

"זמן סוכר" של "איפה הילד" היה אחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר שיצאו כאן בשנות התשעים. סולן הלהקה, חמי רודנר, כתב ושר את רוב השירים. הזכורים ביותר הם "נפלת חזק" ו"מה שעובר עלי", אך העצוב והאישי ביותר מביניהם, הוא זה שמתחבא אחרון - "כנפיים, אינך שומע" - שהולחן בידי הגיטריסט אסף שריג. הוא גם זה ששר אותו.

את המלים ל"כנפיים, אינך שומע" כתב אביו של אסף, יוסף שריג, שמעולם לא שמע את בנו שר. יוסף נפל במלחמת יום כיפור כשבנו עדיין לא עלה לכיתה א'. לפני כן, כתב והלחין שירים וביניהם "אור וירושלים" ששרה לראשונה להקת "הגבעטרון". את השיר הזה, בביצוע הזה, שבו ראה "עיר עוטפת אור", עוד הספיק לשמוע.

לא ברור אם יוסף שריג כתב את "כנפיים, אינך שומע" לבנו או לאדם אחר שהיה קרוב לו. אבל הביצוע של אסף לשיר מקבל משמעות משלו. נדמה כי הוא עצמו שר אותו לאביו, כשיר ערש שהוא גם שיר אשכבה, געגוע ששולח יד לעבר האב ולעולם אינו מצליח להשיג, לאחוז, ללטף, להרגיש, להתייחד עם זכרו בשקט, לבד, בצד.

הכנפיים שייכות למטוס, למעלה, רחוק. לא רק שהוא אינו נשמע, הוא גם אינו נראה. בחוץ, באוויר הקר, אפשר לדמות אותן גם לכנפי פרפר שעובר וחולף כמו היה יום שנגמר ולא ישוב. החזרה על המלים "כנפיים, אינך שומע" מרחפת בקושי, בעצב, מרוחקת גם היא. זו לא התבוסה כי אם הבנה שהדיאלוג הזה הוא בעצם מונולוג. שיחה אישית בין בן לאב. הבן שר את מלותיו של האב, כמו רוצה לומר לו שהוא זוכר אותו, נושא את זכרו. 

המוזיקה שהוצמדה למלותיו של יוסף שריג מספקת להן משמעות חדשה והוציאה אותן מהמגירה הסגורה. אסף מתעקש, בדרכו הצנועה, להנציח את אביו בשיר קטן ואינטימי, בעל כוח גדול. הוא סוגר את האלבום, אבל פותח חלון אל עולם שנסגר בבת אחת. כשהוא עומד על שפת הים, מביט על קרניים אחרונות, אפשר לדמיין את השקיעה מנסה למחוץ אותו, להרחיק ממנו את השמש, את האור. הוא מקבל זאת בהכנעה, אבל לא מרים ידיו. השיר, הקול, המוזיקה - אלה ממשיכים לעוף ולטוס.

איתמר זהר |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ