"זו היתה הפעם הראשונה בטלוויזיה שבה שני גברים התנשקו" - חדר ניתוח - הארץ

"זו היתה הפעם הראשונה בטלוויזיה שבה שני גברים התנשקו"

כשעלתה הסדרה "Tales of the City" היא נחשבה לפורצת דרך. כעת הפיקה נטפליקס גרסה חדשה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מתוך הגרסה החדשה של "Tales of the City"
מתוך הגרסה החדשה של "Tales of the City"קרדיט: Netflix
איתמר זהר

הסדרה "Tales of the City", שבשבוע שעבר עלתה גרסה חדשה שלה בנטפליקס, היתה פורצת דרך באופן שבו הציגה דמויות להט"ביות. היא התבססה על ספר של אמיסטד מופין והתרחשה בסן פרנסיסקו, אבל הגרסה המקורית, שעלתה ב-1993, הופקה בערוץ 4 הבריטי. באה"ב עלתה ההפקה הבריטית רק כעבור שנה בערוץ הציבורי PBS.

"זו היתה הפעם הראשונה שבערוץ טלוויזיה המיועד לקהל הרחב ראו שני גברים מתנשקים", נזכר מופין בראיון שהעניק כעת ל-BBC. הרבה אנשים הזדהו עם דמויות הסדרה, שבישראל זכתה לשם "סיפורי סן פרנסיסקו", אבל מופין לא שוכח את אלה שיצאו נגדה. לדבריו, היו שטענו כי הסדרה מאיימת על ערכי המשפחה, שהיא אנטי דת ופוליטיקאים במדינות שונות בארה"ב קראו לבטל אותה. גם ב-PBS נרתעו והחליטו לשדר שתי גרסאות שלה - אחת מהן מצונזרת.

ההפקה החדשה של נטפליקס היא העיבוד הטלוויזיוני הרביעי עד כה של מה שהחל כסיפור בהמשכים בעיתון "סן פרנסיסקו כרוניקל". לורה ליני ואולימפיה דוקאקיס, ששיחקו בגרסה המקורית, שבו גם להפקה הנוכחית. אלאן פול, שהפיק את הסדרה המקורית וגם את המשכיה, כמו גם את "עמוק באדמה" ו"ווסטוורלד", חזר גם הוא. 

לצד ליני ודוקאקיס, משחקים בגרסה החדשה של "Tales of the City" גם אלן פייג', מאריי בארטלט ואחרים. למופין היה חשוב שילוהקו אליה שחקניות ושחקנים שאינם מתביישים בנטייתם המינית ולא חוששים שגילום דמות להט"בית יפגע בעתידם המקצועי. "יש הרבה שחקנים שיצאו מהארון, אבל לא מספיק", אמר וציין כי ברוח התקופה, הוא והמפיקים הלכו כמה צעדים קדימה עם הגיוון האתני. כשכתב את הסיפורים, בשנות השבעים, הוא הכיר בעיקר אנשים לבנים, הסביר, אבל הזמנים השתנו. 

מתוך הסדרה המקורית

בעלילת הסדרה החדשה חוזרת מארי אן סינגלטון אל סן פרנסיסקו, 20 שנה אחרי שעזבה אותה. היא פוגשת שם את בעלה לשעבר, בריאן הוקינס (בגילומו של פול גרוס) עם בתם המאומצת שונה (פייג'). העיתוי לעליית הסדרה - חודש הגאווה - אינו מקרי. זו גם הזדמנות לשוב אל הסדרה המקורית. בדומה ל-"Queer as Folk", שעלתה תחילה בבריטניה ורק אחר כך הופקה לה גרסה אמריקאית (שודרה בישראל בשם "הכי גאים שיש"), זוהי גם תזכורת לשינויים שהתחוללו בתרבות ובחברה בעשורים האחרונים. הם היו רבים וגדולים, אבל עדיין אין בהם די. הדרך לשוויון נותרה ארוכה ומכבידה.

View this post on Instagram

My guys on Thanksgiving Eve in Lake Oswego.

A post shared by Armistead Maupin (@thearmisteadmaupin) on

איתמר זהר |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ