דעותיו של מוריסי מקוממות, זה לא אומר שצריך לפסול את אלבומו החדש - חדר ניתוח - הארץ

דעותיו של מוריסי מקוממות, זה לא אומר שצריך לפסול את אלבומו החדש

התבטאויותיו של הזמר בגנות ההגירה לבריטניה ותמיכתו בימין הבריטי מעוררות זעם רב בממלכה. למרות זאת, אלבומו החדש ראוי להאזנה. הוא לא אלבום גדול אבל יש בו הרבה רגעים יפים וכנים

איתמר זהר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מוריסי
איתמר זהר

לכבוד יום הולדתו ה-60 ארגן מוריסי לעצמו מתנה קטנה - האלבום "California Son" ובו ביצועים מחודשים שלו לשירים של אחרים. שמו של האלבום אינו מקרי. כרגיל אצל מוריסי הוא מבקש להתריס. הזמר שנולד ב-1959 במנצ'סטר מתגורר בשנים האחרונות בלוס אנג'לס. שם הוא מרגיש בבית. בריטניה, לתפישתו, השתנתה ללא הכר.

בראיונות שהעניק לרשתות בארה"ב לרגל צאת האלבום וסיבוב ההופעות בברודוויי, אמר מוריסי כי בבריטניה יש יותר מדי מהגרים וכי הוא תומך בימין הפוליטי. הוא הכחיש שהוא גזען. בעקבות אמירותיו הוסרו מתחנות רכבת בליברפול כרזות המקדמות את האלבום. הזמר בילי בראג יצא נגדו בראיון ל"גרדיאן". אגב, באותו עיתון קיבל California Son כוכב אחד בלבד. מוריסי טען שהעיתון מנהל נגדו "קמפיין שנאה" וקרא למעריציו לא לקנות אותו. לטענתו, ברדיו הבריטי ממעטים להשמיע אותו בגלל עמדותיו.

דעותיו המקוממות של מוריסי ידועות זה זמן רב. זה עצוב בעיקר עבור המעריצים הוותיקים שזוכרים אותו קורא במשך שנים לקבלת האחר והשונה. על אף היותו מיזנטרופ, הוא דאג להתייחס אל האחר בכבוד ובהערכה בשיריו. לאן כל זה נעלם?

למרות זאת, אי אפשר לפסול את המוזיקה שלו רק בגלל דעותיו. הביקורת בגרדיאן מחמירה ונראית לא אובייקטיבית. לא, California Son הוא לא אלבום גדול וספק אם ייזכר כחשוב בקריירה של מוריסי, אבל יש בו הרבה מאוד רגעים יפים וכנים. הוא בחר לחדש שירים אהובים, לא בהכרח להיטים, שעליהם גדל, שליוו אותו, שהיו ועודם חלק מחייו. שום ביצוע שלו אינו משתווה או עולה על המקור, אבל כל שיר ושיר חושף רגש וכנות. את זה יש למוריסי בשפע. תמיד היה. 

האלבום נפתח בביצוע ל-"Morning Starship" של ג'ובריאת, שמת ב-1986 בהיותו בן 36. ג'ובריאת היה אחד מהזמרים הראשונים שלא הסתירו את נטייתם המינית, מוחצן בהרבה ממוריסי. התיאטרליות שלו וסגנון הגלאם רוק כביכול רחוקים ממוריסי אבל המחווה שלו יפה. היא מרגשת לא פחות מזו שעשה לרוי אורביסון עם השיר "It's Over".

מוריסי חידש באלבום עוד מספר שירים של זמרים שמתו בטרם עת: "Lenny's Tune" של טים הארדין, "Days of Decision" של פיל אוקס ו"Wedding Bell Blues" של לורה ניירו. הם שונים ממנו בין השאר משום שנולדו בארה"ב וספגו את המוזיקה שלה, אך יש ביניהם קווים מקבילים: העגמומיות והמורבידיות ריחפו מעליהם ומעל יצירתם, כפי שריחפו מעל קולו של מוריסי.

אין באלבום הזה חידוש לשום זמר, זמרת או להקה מבריטניה. ייתכן כי זו הסיבה שבממלכה נוטים לסלוד ממנו. מוריסי מצדו יכול לשיר להם את השיר הסוגר את האלבום - "Some Say I Got Devil" - של הזמרת מלאני סאפקה, שהיתה ידועה גם בשמה הפרטי בלבד.

איתמר זהר |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ