50 שנה אחרי, מה הפך את Easy Rider לסרט פולחן?

חרף תקציב דל, עלילה נטולת הפי אנד, תסריט שאולתר תוך כדי צילומים וסלוגן לא מזמין בעליל - הפך "אדם בעקבות גורלו" לאחת ההצלחות הגדולות והמפתיעות בתולדות הקולנוע העצמאי האמריקאי

איתמר זהר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"אדם בעקבות גורלו"
"אדם בעקבות גורלו". פתיחות לסרטי אינדי כחלק ממרד דורי
איתמר זהר

כש"אדם בעקבות גורלו" יצא לאקרנים החודש לפני 50 שנה, איש מהמעורבים בהפקתו לא האמין כנראה שהוא ייהפך לסרט פולחן. התקציב היה דל (רק מאות אלפי דולרים), התסריט אולתר ברובו תוך כדי הצילומים והבמאי דניס הופר לא ביים סרט לפני כן. יתרה מכך, בניגוד לרוב הסרטים ההוליוודיים- אז והיום - לא היה בו הפי אנד. גיבוריו מתו ללא חמלה. הסיסמה שליוותה את הסרט, כחלק מקידום המכירות, גם היא היתה פסימית: "אדם יצא לחפש את אמריקה ולא מצא אותה בשום מקום".

אז איך בכל זאת "אדם בעקבות גורלו", Easy Rider באנגלית, הצליח כל כך והכניס 60 מיליון דולר? נראה כי התזמון של יציאתו שיחק לטובתו. שנתיים אחרי אירועי "קיץ של אהבה" וחודש לפני פסטיבל וודסטוק, הצעירים האמריקאים חיפשו דמויות להזדהות עמן. בדומה לגיבורים, הם רצו לצאת למסע גם אם אין לו יעד ברור, גם אם לא יגיע לשום מקום. על אופנועים גדולים שסימלו את רוח החופש ועם הרבה סמים. זו היתה ההזדמנות שלהם למרוד בממסד או לפחות לשחק בכאילו. המרד הזה בא לידי ביטוי גם בפתיחות הגוברת של הקהל האמריקאי כלפי סרטים עצמאיים. לכל אלה נוסף גם פסקול ברוח הזמן. אלה שהקשיבו לו האמינו, כמו להקת Steppenwolf, שנולדו להיות פראיים.

הופר, שגם שיחק ב"אדם בעקבות גורלו" לצד פיטר פונדה וג'ק ניקולסון, עבד לצדם בסרט The Trip שיצא שנתיים לפני כן. רוג'ר קורמן, במאי בי מוביז  שעבד תמיד בשולי התעשייה, ביים את הסרט ההוא. ניקולסון כתב את התסריט. פונדה והופר כיכבו. אותו קורמן, שהיה אמור להפיק את "אדם בעקבות גורלו", שימש בסופו של דבר רק כיועץ ליוצריו.

בוב רפאלסון, שהיה בין מפיקי הסרט, פנה אחר כך לבימוי סרטים מוערכים כמו "רסיסי חיים" (Five Easy Pieces) בכיכובו של ניקולסון. את ההשקעה ב"אדם בעקבות גורלו" עשה יחד עם ברט שניידר אחרי שהרוויח לא מעט כסף מתוכנית טלוויזיה בכיכובה של להקת "המאנקיז". קשה לומר שרפאלסון ושניידר סמכו על הופר חסר הניסיון. הם החתימו אותו על חוזה שלפיו אם הצילומים יתארכו ולו יום אחד מעבר לזמן שהוקצב - הוא יידרש לפנות את כסא הבמאי.

הצלחת "אדם בעקבות גורלו" עוררה בהופר רצון לביים שוב. הוא עשה זאת ב-The Last Movie שיצא ב-1971 וגם כיכב בו. זהו סרט שהתבסס על סיפור שהגה פונדה וצולם על ידי לאסלו קובאץ' שעמד מאחורי העדשה ב"אדם בעקבות גורלו" וב"רסיסי חיים". אולפני יוניברסל השקיעו מיליון דולר בהפקה, סכום גדול באותו הזמן, אלא שהפעם, הקהל העדיף לא ללכת בעקבות גורלו. הוא העדיף להישאר מול הטלוויזיה או ללכת לקולנוע עבור סרטים אחרים.

איתמר זהר | |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:

תגובות