איתמר זהר
ג'ין פיטני בשנות ה-60
ג'ין פיטני בשנות ה-60קרדיט: Jack Gauntt
איתמר זהר

שני מוזיקאים בריטיים ששמם רוג'ר - רוג'ר קוק ורוג'ר גרינוויי - כתבו את השיר Something's Gotten Hold Of My Heart. צמד בריטי, "דייוויד אנד ג'ונתן", הקליט אותו ראשון ב-1967. אבל דווקא ביצוע אחר לשיר, בביצועו של זמר אמריקאי, הוא שהצליח מאוד, ודווקא בבריטניה יותר מאשר בארה"ב. זו היתה הגרסה של ג'ין פיטני.

הביצוע המקורי

פיטני הכיר את תחושת הפספוס החמוצה כשכתב שירים שהתפרסמו בביצועם של אחרים. כך קרה לו למשל עם Hello Mary Lou. במקרה הזה, הגרסה של דייוויד אנד וג'ונתן היתה מוצלחת, אבל פיטני נתן לה את הייחוד שלו, את טביעת האצבע. השיר שלו נשמע אישי יותר, מלודרמטי אבל בהחלט לא קיטשי.

גבר ששר בקול גבוה עדיין מעורר רתיעה, בדרך כלל בקרב הומופובים ומאצ'ואים. הם כביכול לא "רגילים" לשמוע את זה. אבל שנות השישים, במיוחד בפופ האמריקאי, היו זמרים רבים שהרשו לעצמם לשיר כך בלי לחשוש שיאבדו קהל. להיפך. הם משכו כך עוד אוזניים סקרניות שלפני כן לא היו מוכנות להקשיב.

Something's Gotten Hold Of My Heart עבר גלגולים באוסטרליה. ניק קייב ו"הבד סידס" הקליטו אותו והוא נכנס אל אלבומם השלישי, Kicking Against the Pricks, שיצא ב-1986. האלבום, מפסגות יצירתו הענפה של קייב, כלל כולו גרסאות כיסוי. כדרכו של קייב, הסאונד וההפקה הלכו אל האופל, התפלשו בו בלי לחשוש מהחשיכה והפכו את סיפור האהבה בשיר למורכב ומאתגר יותר.  

ואז בא מארק אלמונד. הבחירה שלו להזמין את פיטני להקליט עמו את השיר הזה, כדואט, היתה הברקה. אלמונד היה מהזמרים הראשונים שהעזו לצאת מחוץ לארון. פיטני, לעומת זאת, לא היה הומו, אבל רבים מהקהילה הלהט"בית העריצו אותו וראו בו גיי אייקון. הביצוע המשותף יצא ב-1989 והפך להיט גדול בבריטניה וגם במדינות אחרות והחזיר לפיטני את זוהרו שהועם בעשור לפני כן. בארה"ב הוא לא יצא כסינגל מכיוון שחברת התקליטים חששה שאנשים שיאזינו לשיר יחשבו שהוא ואלמונד הם זוג. אין לתאר. כמה שמרנים אפשר להיות?! חוסר הבנה מוחלט של יופיה של המוזיקה ושל חוויה קאמפית, מוחצת וצבעונית.

פיטני נולד בשם ג'ין פרנסיס אלן פיטני ב-1940. הוא התגורר כל חייו בקונטיקט ומת ב-2006 בגיל 66 בזמן סיבוב הופעות בוויילס. תחילת דרכו המוזיקלית מזכירה את זו של ווילי נלסון. כמוהו, גם הוא ניסה בצעירותו לשכנע את חברות התקליטים כי ביכולתו לשיר, אבל הן הביעו ספק בכך והסכימו רק לתת את שיריו לזמרים אחרים. בסופו של דבר, הן פיטני והן נלסון התגברו על המכשולים, שברו את המחסומים ואת הדעות הקדומות בכל הקשור ליכולת הזימרה שלהם.

איתמר זהר | |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ