איתמר זהר
מייקל קיוונוקה בציור על עטיפת אלבומו החדש
מייקל קיוונוקה בציור על עטיפת אלבומו החדשקרדיט: /אי־פי
איתמר זהר

בין שהתכוון לכך ובין שלא, השיר הפותח את Kiwanuka, אלבומו השלישי והחדש של מייקל קיוונוקה, זורק את המאזינים 48 שנה לאחור. אז, ב-1971, יצא אלבומו ה-11 של מרווין גיי What's Going On. השיר שפתח אותו, ושמו הוא כשם האלבום, היה אז ייחודי בסגנונו המוזיקלי. דיבורים נשמעים ברקע, כבר בהתחלה, ויוצרים תחושה של מסיבה שהמאזינים הוזמנו אליה בעל כורחם. הם אינם נפסקים גם כשהשיר ממשיך. זה נהדר ומטריד בו בזמן, וזה בדיוק מה שגיי התכוון שיקרה.

מרווין גיי מת בטרם עת ב-1984, כשנורה למוות בידי אביו. מייקל קיוונוקה עוד לא היה אז בחיים. הוא נולד שלוש שנים אחר כך, הרחק משם, בלונדון, למהגרים מאוגנדה. למרות זאת, השפעתו של גיי ניכרת במוזיקה שלו עוד מאלבומו הראשון, Home Again, שיצא ב-2012. על יצירתו של קיוונוקה השפיעו גם זמרי סול נוספים. אחד מהם הוא ביל ויתרס, שאלבומו האחרון Watching You Watching Me, יצא ב-1985. ויתרס, בן 81, הפסיק להופיע כבר לפני כמה עשורים, אבל קולו והסאונד של אלבומיו עדיין מהדהדים למרחקים כזיכרון חי ופועם.

קיוונוקה משמר היטב את המסורת של שני הגדולים האלה. את הסול הלוהט, היצרי והמשכר שסיחרר את ארה"ב בשנות השבעים. הוא לא מתרפק עליהם ועל המוזיקה שלהם כחקיין בינוני, אלא יוצק לתוכה את הנוכחות שלו, מחזיק היטב, כאוחז בחבל, בין שני קצוות של עשורים שונים. קולו גברי מאוד, בניגוד לזה של גיי, ועם זאת אינו מחוספס. כביכול הוא דומה יותר לקולו של ויתרס.

שני אלבומיו הקודמים של קיוונוקה הצליחו מאוד בבריטניה. השני שבהם, Love & Hate שיצא ב-2016, היה גם מועמד לפרסים רבים בממלכה. בארה"ב, לעומת זאת, קיוונוקה הוא עדיין לא שם מוכר מאוד. השיר Cold Little Heart, הפותח את אלבומו הקודם, שימש כנעימת הפתיחה של הסדרה "'שקרים קטנים גדולים" ברשת HBO  ולמרות זאת הפריצה באמריקה עדיין לא הגיעה.

ספק אם קיוונוקה יעשה זאת עם אלבומו החדש והמצוין, אבל גם בו הוא ממשיך להוכיח את כוחו ויכולתו. בהאזנות אקראיות לשירים הוא עשוי להישמע לפעמים חסר גיוון, חוזר על עצמו או נטול להיטים פוטנציאליים שיתפסו את האוזניים ביד וימשכו אותן להקשיב עוד ועוד. אך אלה שיתעקשו לעשות דבר הנראה ונשמע כיום נדיר יותר ויותר - האזנה רציפה לאלבום מתחילתו עד סופו - ייחשפו לעושר המוזיקלי שלו. מי יודע, אולי עוד כמה עשרות שנים גם הוא, כמו כמה מאלבומיהם של גיי ושל ויתרס, יוגדר כקלאסיקה.

איתמר זהר | |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ