מבעד הצרידות והחספוס, טום וייטס יודע גם לשפוך אהבה

וייטס, שהחודש מלאו לו 70, אף פעם לא נכנע למיינסטרים. קולו הוא קול של אדם המבקש להישאר בלילה, בבדידותו המלנכולית, אך כמה רגש גרונו יודע לתת דווקא בשעות האלה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טום וייטס. קול יוצא דופן
טום וייטס. קול יוצא דופןקרדיט: AP
איתמר זהר

טום וייטס, שהחודש מלאו לו 70, היה מאז ראשית דרכו זמר יוצא דופן. הוא אף פעם לא נכנע למיינסטרים, גם כשנדמה היה שהוא התחיל להתקרב אליו. תמיד שמר על האמת שלו וזה לא מובן מאליו במוזיקה או בכל תחום אחר בתרבות, גם לא בחיים עצמם.

הקול הצרוד המזוהה עם וייטס, קול של בלוז שיכור בלילה אינו עומד להסתיים לעולם, לא היה שם תמיד. באלבומו הראשון Closing Time מ-1973 הוא היה עדין, פאסיבי, נסוג. קול של זמר פולק נוגה המחפש את דרכו, בבוקר או בלילה, בין רחובות העיר, עדיין ללא הזקנקן המתבודד. אין בו את החספוס הגרוני והחיצוני שהחל להתהוות ב-Nighthawks at the Diner, אלבומו השלישי, מ-1975. באמצע שנות השבעים וייטס עוד נשמע לפעמים משועשע, כבדרן היושב ליד פסנתר במועדון הלילה ונדרש להלהיב את הנוכחים - אחרת הבעלים יראו לו את הדרך החוצה.

זו לא הצרידות של ג'ו קוקר או רוד סטיוארט - המוצלחת כשלעצמה - הצרידות של וייטס היא צרידות של אדם המבקש להישאר בלילה, גם אחרי שכולם כבר עזבו את המועדון, כאילו אלה הן השעות היחידות שבהן הוא מצליח להיפתח באמת, לחיות כפי רצונו. נדמה כי גם רבים ממאזיניו ומאזינותיו הרגישו כך. בין ששר על אהבה ובין ששר על תסכול, הוא שימש להם משענת בזמן שאף אחד אחר לא היה מסוגל לעשות זאת. הקברט שלו שיקף את חייהם.

זמרים בעלי קול כזה, לא זמרים במובן המקובל של המלה, לעולם לא יוזמנו לשיר בחתונה. אם כבר בהלוויה, ונתפשים בדרך כלל כמקדמי מלנכוליה. לכאורה מה להם ולאהבה? אבל טום וייטס הוכיח בשירים רבים כמה רגש יש במלותיו ובקולו, כמה אהבה. למשל השיר Jersey Girl מתוך אלבומו Heartattack and Vine שיצא ב-1980. לא, זה לא שיר של ברוס ספרינגסטין אף על פי שזמן קצר אחר כך "הבוס" החל לבצע אותו בהופעותיו ולמרות כל ה"שה לה לה" הזה הסוחף כאקורדיון בשירה בציבור.

את השיר הזה כתב וייטס לזמרת קתלין ברנן, לימים אשתו. היא הצילה אותו, לדבריו, אחרי שלבו נותץ לרסיסים בגלל אהבה שהיתה ונגמרה לזמרת אחרת, מפורסמת יותר, ריקי לי ג'ונס. "האם את לא יודעת שכל חלומותיי התגשמו כשאני הולך ברחוב אתך?" שר וייטס ברומנטיקה מבוישת. המלים מהוססות, הגרון לעומת זאת נותן את כולו.

איתמר זהר | |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ