ממחזמר פורץ דרך להמנון של קהילת הלהט"ב

ג'רי הרמן, שמת בחודש שעבר בגיל 88, כתב את I Am What I Am ל"כלוב העליזים", המחזמר הראשון בברוודווי שבמרכזו שני זוג הומואים. אחר כך הקליטו אותו רבים

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך הפקה בלונדון של המחזמר "כלוב העליזים"
מתוך הפקה בלונדון של המחזמר "כלוב העליזים"קרדיט: monkswellmanor
איתמר זהר

ג'רי הרמן, שמת בחודש שעבר בגיל 88, התפרסם בזכות המחזמר "הלו דולי" שעלה ב-1964 בברודוויי וזכה בעשרה פרסי טוני - הישג שיא באותם ימים. אבל שני עשורים אחר כך, ב-1983, רשם הרמן הישג גדול נוסף. "כלוב העליזים" פרי עטו היה למחזמר הראשון בברודוויי שבמרכזו שני בני זוג הומואים.

זה לא היה דבר של מה בכך בעשור שמרני והומופובי כל-כך בארה"ב, בימים שבהם האיידס כונה בכלי התקשורת "מחלת ההומוסקסואלים" והומואים רבים מתו בעקבות סיבוכים של נגיף ה-HIV. הרמן, שבעצמו נדבק בנגיף והתרים מיליוני דולרים למאבק למגר את המחלה, היה פורץ דרך. היו שמתחו עליו ביקורת אז וטענו שכלוב העליזים זהיר מדי, אך הוא התעקש שאין מדובר באופרת סבון. "יום אחד כשהם יהיו זקנים ושערם יאפיר הם יבינו על מה המחזמר ויודו לי", אמר על קהילת הלהט"ב, שהטילה ספק באיכויות המחזמר.

הרמן צדק. כלוב העליזים זכה בין השאר בפרסי טוני למחזמר הטוב ביותר ולמוזיקה הטובה ביותר. השיר הבולט בו, I Am What I Am, שביצע ג'ורג' הרן, נהפך להמנון של קהילת הלהט"ב. כעבור זמן קצר הוציאה גלוריה גיינור גרסה משלה. אחרי ששירה I Will Survive מ-1978 נהפך לאחד המזוהים ביותר עם הקהילה הגאה, בא השיר הזה והצטרף אליו. גם שירלי בסי לא המתינה זמן רב והיו עוד שהקליטו את I Am What I Am. אפילו פיה זאדורה.

מלות השיר נחרצות. הן משמשות, מתחילתן ועד סיומן, זריקת עידוד לכל אחד החש מוחלש, לאו דווקא בשל נטייתו המינית. "אני מי שאני, לא צריך שבחים על כך, לא זקוק לרחמים". וגם: "אני אמיתי, אני ראוי, אני חזק, אני שייך". וגם: "אנחנו חיים רק פעם אחת, לכן זה הזמן לצאת מהארון". היה זה מסר משכנע שעבד אז ועובד גם כיום. הרמן לא חשש לצאת מהארון בתקופה שבה רבים כל-כך הסתירו את נטייתם מחשש שינודו ולא ימצאו מקום עבודה. לא מפתיע לפיכך שהשיר הפך להמנון של קהילה שלמה.

ג'רי הרמן, 2010
ג'רי הרמן, 2010צילום: Manuel Balce Ceneta/אי־פי

איתמר זהר | |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ