הזמר שהשאיר אבק לפינק פלויד, סינטרה וסטרייסנד בפרסי הגראמי

כריסטופר קרוס הפתיע את כולם כשזכה בכל הקטגוריות המרכזיות ב-1981. הוא התקשה אחר כך לשמור על הצלחתו, אך את הישגו איש לא רשם קודם לכן ואיש לא שחזר, עד בילי אייליש

איתמר זהר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כריסטופר קרוס בשנות ה-80
כריסטופר קרוס בשנות ה-80קרדיט: ערוץ היוטיוב Prontent
איתמר זהר

זכייתה של בילי אייליש בכל הפרסים המרכזיים בגראמי בחודש שעבר החזירה לתודעה את כריסטופר קרוס, שזכייתו ב-1981 ברוב הקטגוריות המרכזיות של פרס המוזיקלי החשוב ביותר בארה"ב, עם אלבום הבכורה שלו, היתה מפתיעה ביותר.

אפילו בחברת התקליטים שלו, האחים וורנר, לא נתנו לקרוס סיכוי לצאת מהטקס כשידו על העליונה. לא משום שלא העריכו אותו, אלא מפני שהתמודדו מולו זמרים ולהקות הרבה יותר גדולים. אלבומו, הנושא את שמו ויצא בימים האחרונים של 1979, התמודד בקטגוריית אלבום השנה יחד עם פינק פלויד על The Wall, פרנק סינטרה על Trilogy: Past Present Future, ברברה סטרייסנד על Guilty ובילי ג'ואל על Glass Houses.

אלבומו של הזמר הטקסני בן ה-29 אמנם הצליח מאוד בארה"ב, וכך גם אחד הסינגלים שיצאו ממנו, Sailing, אבל היתה לו פחות תהודה תקשורתית מיריביו על הפרס. אז איך הוא בכל זאת ניצח וחולל את אחת ההפתעות הגדולות ביותר ב-61 שנות גראמי? יהיו שיראו בכך עוד הוכחה לשמרנות של אנשי האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה של ארה"ב, ויהיו שיטענו שהם לא הבינו בזמן אמת את ההשפעה התרבותית והמוזיקלית של The Wall.

בסה"כ היה מועמד קרוס באותה שנה לשישה פרסי גראמי וזכה בחמישה: אלבום השנה, הקלטת השנה, עיבוד השנה, שיר השנה (Sailing) ותגלית השנה - הישג שאיש לפניו לא רשם ואיש לפניו לא שחזר עד אייליש, כמעט 40 שנה אחרי. הפרס היחיד שבו לא זכה, הפקת השנה, הוענק ל... The Wall והיה הפרס היחיד לפינק פלויד באותו ערב.

שנה אחר כך זכה קרוס בגלובוס הזהב ובאוסקר על שיר הנושא לסרט "ארתור". הוא ביצע אותו והיה שותף לכתיבתו (ועל כך בפוסט אחר). אלא שההצלחה המסחררת בגראמי ובאוסקר התבררה כחומה עבור קרוס. ב-1983 הוא הוציא אלבום שני, Another Page, שלא נכשל מסחרית אבל גם לא הפך אותו לכוכב גדול באמת. אחר כך באו עוד אלבומים עם שירים שלא הפכו ללהיטים, וקהלו של קרוס התמעט והלך. אלבומו האחרון עד כה יצא ב-2017. שמו Take Me As I Am.

איתמר זהר | |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
https://www.haaretz.co.il/blogs/itamarzohar

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ