זה לא היה עוד שיר על אהובה שהותירה את הגבר עזוב ובודד

השיר Honey של בובי גולדסבורו הפך לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של 1968. מאחורי מלים ומוזיקה מתוקה כדבש הוא החביא עצב עמוק עד אינסוף

איתמר זהר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בובי גולדסבורו על עטיפת אלבומו Honey
בובי גולדסבורו על עטיפת אלבומו Honeyקרדיט: Bobby Goldsboro ערוץ היוטיוב של
איתמר זהר

בובי היה כנראה השם הנפוץ ביותר בקרב זמרי פופ אמריקאים בשנות השישים. בובי וי, בובי וינטון, בובי דארין, בובי שרמן, בובי ריידל היו רק כמה מהם. והיה גם בובי גולדסבורו. זמר פופ וקאנטרי שנולד ב-1941 והוציא ב-1968 את השיר Honey. המוזיקה מתוקה כדבש, גם המלים, ובכל זאת מהשיר הזה ניגר עצב עמוק עד אינסוף בעקבות אובדן.

בניגוד לשירים רבים בפופ, לאו דווקא משנות השישים, זה לא היה שיר על אהובה שעזבה והותירה את הגבר עזוב ובודד. השיר, שכתב בובי ראסל (כן, עוד בובי), היה מיועד במקור לזמר בוב שיין (כן, גם הוא בערך בובי) מההרכב "קינגסטון טריו", על אהובתו שמתה, ככה סתם, באמצע החיים.

ייתכן שזאת הסיבה ש-Honey הצליח כל-כך והיה אחד הסינגלים הנמכרים ביותר בעולם באותה שנה, אם לא הנמכר ביותר. אנשים הזדהו עם הסיפור של הגבר הנזכר בבת זוגו, ברגעים קטנים של שגרה בחיי היום-יום. גם הם הרגישו את הכאב שחש. שמו של השיר, ביטוי מתקתק שכמובן תקף עד היום כפנייה לבן או בת זוג, קירב אותם גם הוא. הוא נתן להם את התחושה שהם מכירים את זה מאיפשהו.

בלדות שכאלה היו יכולות לעורר באנשים שהיו באותן שנים בגיל הנעורים יחס אחר לחלוטין - בוז וסלידה כלפי מה שנחשב בעיניהם קיטש ושמאלץ. ייתכן שהזמן שעבר מאז ריכך אותם, שינה את תגובתם למוזיקה הזאת. כך או כך, כמו בכל אמנות, דעות קדומות רק חוסמות בני אדם. הם לא יודעים מה הם מפסידים. הרי אילו ניק קייב, תום יורק או פי. ג'יי הארווי היו מקליטים גרסה של Honey, הם היו פתאום מתבוננים על השיר מזווית שונה ומעריכים אותו יותר.

Honey נפתח בנימה אופטימית - עץ צומח, גדול. בת הזוג שתלה אותו, אבל לא הספיקה לראות כיצד ענפיו מתפתחים, משקיפים על האדמה. כשפתותי שלג צנחו עליו, בעודו קטנטן, היא מיהרה להזיז אותו, כדי שלא ימות. בסופו של דבר העץ חי וקיים, והיא מתה.

כיאה לאותן שנים, חלוקת התפקידים בין האשה לגבר ברורה. הוא יוצא לעבוד, לפרנס את המשפחה, והיא נשארת בבית. יום אחד, כשהוא לא היה בבית, והיא היתה שם, לבדה, "באו המלאכים". קולות הרקע מזכירים מוזיקה של סרטים הוליוודיים מאותה תקופה. זה לא נגמר טוב. המוות אינו מוזכר במפורש, אבל אפשר להבין מה קרה.

ומאז, הוא מתגעגע.

איתמר זהר | |חדר ניתוח

נולדתי בקיבוץ המעפיל ב-1971. עובד בעיתון "הארץ" מאז 1995. ספר פרוזה שלי, "ימים של חורף", ראה אור בהוצאת כנרת ב-2002. כותב שירה, מצלם באינסטגרם, שוחה כל בוקר ואוהב מאוד מוזיקה, קולנוע וספרות.

לפוסטים ישנים יותר:
https://www.haaretz.co.il/blogs/itamarzohar

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ