טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"דייט ראשון" - פייסבוק הגיעה לטלוויזיה

כשאנשים רואים בעצמם ספקי תוכן, ומשחררים את הקלישאות כמצופה מהם, לא צריך יותר מלהפעיל מצלמה

תגובות
דייט ראשון
ינאי יחיאל

שלשום בערב ראיתי תוכנית שידוכים בטלוויזיה. אם המשפט הזה נשמע כמו פיסת מציאות מהניינטיז שהודבקה באופן עקום וחובבני על גבי אתר "הארץ", זה רק מפני שלעתים המציאות לא מסונכרנת עם עצמה, או יותר נכון, חלק אחד שלה לא מסונכרן עם חלקה האחר.

אז כן – יש תוכנית שידוכים בין אנשים אנונימיים בתקופה שבה כל אדם שני מתעד באופן כמעט מלא את חיי היומיום שלו, לרבות הפרטים האינטימיים ביותר. אמנם, עדיין לא נוסדה במקומותינו שיגרה מוצקה שבמסגרתה אנשים מתיישבים בבר, פותחים פייסבוק לייב ומשדרים לאומה את הדייט שלהם – פחות או יותר הקונספט של התוכנית הנדונה, "דייט ראשון" – אבל העובדה שהאפשרות קיימת, ושהיא נגישה יחסית, הופכת אותה לעניין של זמן כנראה, תאונה שמחכה לקרות. בפועל, זה כבר בטח נעשה בשוליים, בכל מיני אפליקציות ייעודיות. אז מה פשר הנסיגה לתוכנית שידוכים אולד סקול?

לכאורה, יש לאנומליה הזאת – תוכנית דייטינג בעידן פייסבוק – הסבר די פשוט. הוא הולך כך: אנחנו נמצאים בתקופת ביניים שכאשר תסתיים, הטלוויזיה תחדל לתפקד באופן שבו היא מתפקדת היום; אבל בינתיים, נגזר עליה להתקיים במעין לימבו, שמוליד מדי פעם רגרסיה לפורמטים שאפילו היא כבר היתה משוכנעת שזנחה. וזה המקרה של סוגת תוכניות הדייטינג.

אבל אפשר שגישה נכונה יותר תהיה דווקא לראות ב"דייט ראשון" חלק מההתפתחות הליניארית של הטלוויזיה, ולא נסיגה שנגרמה על ידי מבוי סתום או התייבשות מעיין היצירתיות. הסבר כמו האחרון עלול ללקות בנאיביות, שכן הטלוויזיה המסחרית מונחית על ידי היגיון כלכלי, וזה נוטה להתגלות כהיגיון סטיכי, השועט בכיוון אחד, ללא נסיגות או פניות צד: הוא הרי לא בדיוק מתעניין במחסומי כתיבה.

מה אם כך עשוי להצדיק את "דייט ראשון" ב-2017? עסקאות תוכן שיווקי למיניהן הן תשובה אחת, תשובה של פני השטח (ובאמת, מה הסיפור של כל הקלוז-אפים על מנות? היא נדמית לעתים כתוכנית אוכל, יותר מאשר תוכנית דייטינג). אבל במובן יותר עמוק, נראה שהתוכנית בכל זאת מבטאת נדבך כלשהו של הדמיון התרבותי הנוכחי שטרם היה בשטח בשנותיה של "זה מה יש" לדודו טופז.

הנה הסבר אפשרי, מה הוא עשוי להיות.

כל זמן ש"דייט ראשון" מובלת בידי ההפקה, בקולה של המנחה קורין גדעון, היא מתפקדת כעוד תוכנית דייטינג מסורתית, כלומר כמדגרה הרגילה של סטראוטיפים וקיבעונות – כזאת שמציגה את "ולאדה שכמה גברים כבר ניסו לשים עליה טבעת" וכיוצא באלה מבוכות. במלים אחרות, היא מדברת בשפה היחידה שבה הטלוויזיה יודעת לדבר על אנשים מהיישוב: כסטראוטיפים עם דוֹפֶק.

אבל החריגה של "דייט ראשון" מהסכֶמה המקובלת היא דווקא בבחירה לצמצם את ההנחיה. אמנם, אי אפשר כנראה לוותר לגמרי על תגית של טאלנט – במקרה הזה, כאמור, התגית "קורין גדעון" – אבל "דייט ראשון" בוחרת במודע ובמכוון לצמצם את השתתפותה (ואת ההתערבות של ההפקה בכלל) למינימום ההכרחי, לטובת גישת הזבוב על הקיר; בחירה שאף מונכחת באגרסיביות מדי כמה דקות באמצעות הדגשת דימוי המצלמה דמוית העין, המתכווננת בכל פעם על זוג אחר.

הבחירה הזאת, היא שמסגירה לוגיקה יחסית עכשווית: ההתייחסות של אנשים מהיישוב לעצמם כאל ספקי תוכן.

"דייט ראשון" לא צריכה לעשות הרבה. היא פשוט נותנת למשתתפים בה פתחון פה, והם, מוּנְחים על ידי רוח התקופה, מפליגים בקלישאות כאילו היו שדרים ב"שירים ושערים", או למצער משתתפים ב"מחוברים". כל הממבו ג'מבו הניו אייג'י המקושקש לעייפה, זה שנלמד ושונן בעשור של ריאליטי ועובד ולוטש ברשתות החברתיות: "אני בא ממקום ש-"; "הולך למקום ש-"; "כשמשהו נוגע בי, אז הוא נוגע בי", ושאר קלישאות מקלישות, טאוטולוגיות מיותרות או התנסחויות ריקות.

בני הזוג גם יכולים לדבר על דברים אמיתיים, למשל מערכות יחסים שהיו להם, אבל הפריזמה לעולם תהיה כזאת שרואה בהם דמויות מעוררות עניין, שלמעשיהן נודעת חשיבות בקנה מידה ארצי, ללא בדל של אירוניה, או לכל הפחות מודעות עצמית בסיסית. וזו, כך נראה, אם לא המצאה של עידן הפייסבוק, אזי לכל הפחות מורשת שהדגיש ושכלל ופיתח. וכשהמורשת הזאת מופיעה בטלוויזיה, היא זוכה בערך המוסף שנגזר מהעובדה שהרבה אנשים יחד צופים בה בפעולה, באותו הזמן. פייסבוק בטלוויזיה – יותר טוב מזה, אין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות