מדוברי צה"ל נמסר: מדוע הכתבים הצבאיים עושים בכזאת אוטומטיות העתק-הדבק?

לכאורה, זהו עוד רגע חסר משמעות בטוויטר. שהרי, ריבוי האינפורמציה הבלתי מסוננת שמאפיין את הפיד הוא בדיוק מה שאִפשר את הקסם הזה: יש הודעה מגורם צבאי, אז יאללה – נעלה אותה מהר-מהר, חמה מהתנור. תעמיס לי אחד הודעה מפולי ושניים ציוץ

איתי זיו
איתי זיו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כוחות צה"ל פועלים בכפר ברטעה, בעקבות פיגוע הדריסה סמוך למבוא דותן
כוחות צה"ל פועלים בכפר ברטעה, בעקבות פיגוע הדריסה סמוך למבוא דותןקרדיט: דובר צה"ל
איתי זיו
איתי זיו

"בעקבות פיגוע הדריסה סמוך למבוא דותן הנחה מתאם פעולות הממשלה בשטחים, (ה)אלוף יואב (פולי) מרדכי על הקפאה מיידית ורחבה של ההיתרים לכלל חמולת המפגע- 67 היתרי תעסוקה בישראל, 26 היתרי מסחר וארבעה רשיונות תעסוקה בהתיישבות".

זו לשון ההודעה ששלח מי ששלח לצמד הכתבים הצבאיים ששפר מזלי לעקוב אחריהם בטוויטר, אור הלר מערוץ עשר ויוסי יהושוע מ"ידיעות אחרונות". כפי שאפשר לראות בתמונה, הם פירסמו אותה כלשונה, אחד לאחד, עד לרמת היעדרו של רווח לפני המקף – עד כדי כך הם לא טרחו לגעת בה. העתק-הדבק. אגב, שינוי אחד שבכל זאת נעשה הוא הוספה או גריעה – תלוי איך זה הופיע במקור – של ה"א הידיעה שקדמה לתואר "אלוף יואב (פולי) מרדכי". כנראה שאחד מהשניים, לא ברור מי, בכל זאת רצה להשאיר חותם אישי על המכתם.

לכאורה, זהו עוד רגע חסר משמעות בטוויטר. שהרי, ריבוי האינפורמציה הבלתי מסוננת שמאפיין את הפיד הוא בדיוק מה שאִפשר את הקסם הזה: יש הודעה מגורם צבאי, אז יאללה – נעלה אותה מהר-מהר. ממילא זה לא עולה כסף. עוד מקרה, אחד מיני מאות ביום, שהוא בבחינת "אם לא יועיל, בטח לא יזיק". מה גם שזו אינפורמציה ראשונית, כן? רק נשלח, חם מהתנור. תעמיס לי אחד הודעה מפולי ושניים ציוץ.

אלא שהגודש הזה, הבלתי מזיק לכאורה, הוא בדיוק מה שבטווח הארוך מכרסם במעמד הריפורטר (וזה לא שתא הכתבים הצבאיים סבל מעודף של אפיל עצמאי ואנטי-ממסדי טרם האינסידנט הזה). מדוע? משום שלאורך זמן, בליל המלים הכאוטי – ידיעות, הודעות, דעות – מטשטש את הקו בין מידע שהכתב השיג במאמץ, לבין זה שהוא משמש בסך הכל כצינור חסר תודעה לשם שינועו. וזה לא משנה אם הוא מוצג בטוויטר או בכלי התקשורת שממנו מקבל הכתב תלוש משכורת – מבחינת הקורא, זהות הכתב היא שמשנה. 

ההבחנה בין אופני השגת המידע היא קריטית בתהליך הקריאה אותו. אין דין הודעה שהוכתבה על ידי גורם בעל עניין, כדין מידע שנחצב חרף רצונם של אינטרסנטים. קופי-פייסט עלוב כמו זה, שמסגיר אמון אולטימטיבי בגורמי הממסד עד כדי ויתור על צורך לשכתב אותם (בשביל מה? הם הרי יודעים הכי טוב), מחזק את הרושם שהכתבים עצמם לא מזהים את ההבדל בין שני המקרים. כנראה שמבחינתם אחת היא אם המידע הגיע אליהם מגורם צה"לי או שהגיע על אפו ועל חמתו. מי יודע, אולי הם גם חושבים שממילא אין הבדל בין איכות המידע שמושג בשני המקרים.

נכון, ספציפית בסיפור הזה אפשר היה לטעון – וסביר שזה מה שהכתבים חסרי התודעה היו טוענים, לו נשאלו על כך – שלא היה טעם להעמיק, כי ממילא הכתובת לבירור אמיתות המידע היא מאותו גורם שהכתיב אותו. אבל מי ערב שבפעם הבאה, כשלאימות המידע כן תהיה משמעות קריטית, הם אכן ינקטו בו, ולא יסתפקו בקופי-פייסט (שאלה נאיבית, אני יודע)? ובכלל, למה לא פשוט לייחס את המידע לגורם שממנו הוא הגיע, גם אם מבלי לנקוב בשמו או בתפקידו?

לוויתור על הבאת הדברים בשם אומרם יש גם כן משמעות בתהליך הקריאה. יש בו כדי לומר: זה שלי, ואני עומד מאחורי כל מלה. במקרה הזה, מה שמובלע באמירה כזאת, זו למעשה הסכמה עם האקט עצמו – אותו עונש קולקטיבי שערורייתי. אם היה איזשהו ערעור, מטוב ועד רע, הדברים לא היו מאומצים בצורה כה חסרת פניות.  

כאמור, זה לא שכתבים צבאיים – ודאי לא אלה – מראש נחשדו באיזשהו ערעור של עמדותיו האוטומטיות של הממסד הצבאי; וקריאת תגר על אקטים מעין אלה, שבכלל לא היו נשקלים במקרה שהחשודים היו יהודים, היא כמעט בגדר מדע בדיוני. אבל גם למראית העין יש חשיבות. במקרה הזה, למרבה האירוניה, את מראית העין כבשה הופעתם של שני הציוצים ברצף, האחד בצמוד לאחר. זו הפואטיקה החריפה של האלגוריתם.

איתי זיו

איתי זיו | |ללא נחת

עיתונאי, עורך, מבקר תרבות.

בעבר עורך מגזין בעיתון "העיר", סגן עורך במוסף "הארץ", מבקר טלוויזיה ב"מעריב" וב"עין השביעית".

היום כותב עצמאי, מרצה, עורך ספרי עיון ותסריטאי בתאגיד השידור הציבורי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ