שאלות לא יחסרו לוועדת החקירה הממלכתית של המלחמה הבאה

בנוקדנות מעצבנת תציג הוועדה סימני שאלה ולא תשכח כמובן גם מלה אחת מצמררת: העורף. ממסקנותיה ברור כבר כעת שאחרי שהכל יעלה באש, תהיה זו עדנתם המחודשת של אנשי המקצוע

איתי זיו
איתי זיו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קריקטורה של יוסף בס מימי דיוניה של ועדת אגרנט, נובמבר 1973
קריקטורה ב"הארץ" מימי דיוניה של ועדת אגרנט, נובמבר 1973קרדיט: איור: יוסף בס
איתי זיו
איתי זיו

ועדת החקירה הממלכתית של המלחמה הבאה תשאל: מדוע דחפה ישראל את ארה"ב לפרוש מהסכם וינה (JCPOA), שנחתם ביולי 2015 והבטיח 15 שנה של פיקוח על שאיפותיה הגרעיניות של איראן, ומה קיוותה להשיג בכך? באיזה פורום נדונה ההחלטה לעשות זאת? מה החלופות שהוצגו? האם לא היו די והותר גורמי מקצוע ששללו עמדה זאת? האם היתה להם הזדמנות נאותה להביע את עמדתם? האם ידעו בכלל שהם נדרשים לכך, כי אם לא - יאחרו את הרכבת? האם מישהו סיפר להם שבכלל יש רכבת?

לוועדת החקירה הממלכתית של המלחמה הבאה יהיה מנדט לברר על סמך מה החליטה ישראל לנסות לדחוק את איראן ונציגיה מכל השטח שבין סוריה ועד עיראק. מה התקדימים שעליהם סמכה את ידיה. מה ההערכות שהוצגו ועל ידי מי. ובכלל, כיצד זה שמדינה ששטחהּ 22 אלף קמ"ר שואפת לגרש מכל המרחב כולו, מדינה הגדולה ממנה פי 76. קל וחומר, כשהמדינה הגדולה פי 76 נתמכת על ידי המעצמה השלטת באזור - רוסיה, זו שכל גופי המודיעין לא הצליחו לברר נכוחה עד היום את מניעיה ואת כוונותיה. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כשארה"ב, המעצמה הגדולה בדימוס, נסוגה מהאזור - זו שלא התחייבה אפילו על רכבת אווירית כשתקופת ההמתנה עמדה לפקוע.

הוועדה תמשיך בנוקדנות מעצבנת: כיצד זה שיכולותיה של המדינה הגדולה פי 76 לא היו ידועות כל צורכם, אפילו אחרי שהשמידה בדיוק רב ובתוך דקות יותר מ-20 מטרות סעודיות המוגנות על ידי מערכות אמריקאיות. הרי היה זה ממש Blueprint של ההתקפה על שורת "האתרים האסטרטגיים" הישראליים, שיצאה לפועל חודשים ספורים אחר כך. כיצד זה ששלפה את נשק הסייבר, שכה התרברבנו בידידות עמו, וביום פקודה התגלה כסיוט שלנו. ומה בכלל קרה שם, בתקיפת מכלית הנפט בים האדום באוקטובר, שתוארה על ידי האויב שבועות ארוכים אחרי שהתרחשה כ"קאזוס בלי". שלא לדבר על העילה השנייה למלחמה, ניסיון ההתנקשות בדמשק, שאיש לא שם לב אליו בזמן אמת, כי הוסווה על ידי ההתנקשות בבהא אבו אל-עטא בעזה.

כיצד זה וכיצד ההוא. שאלות לא יחסרו. במיוחד תתעקש ועדת החקירה הממלכתית על נושא העורף. המלה שתעביר בתקופת עבודתה רטט צמרמורת בכל העורף. מדוע, משעה שגברו האיומים, הוא, כלומר העורף, לא היה מוּגָן. יותר מזה: מופקר. בתי החולים ממילא עמדו על סף קריסה, ממ"דים היו פונקציה של יוקר הקרקע, מצב המקלטים היו בכי רע. בכל רובע לב תל אביב, שהופצץ כהוגן, אפשר היה לספור על כף יד אחת מקלטים ראויים לשמם. "טוב, אולי זו הגזמה", יאמר חבר הוועדה ויחזור לחקור את מערכת הצופרים שקרסה בנפת רמלה.

הנספח הסודי של דו"ח הוועדה יתייחס לנשק יום הדין שאמור היה להרתיע. שם הקוד - "דימונה". מי חשב ערב הקמת הוועדה על שאלות כמו מצב התחזוקה שלו, אופן אחסונו, המערכות התומכות, הבלאי הטבעי והלא טבעי. ההסתמכות על העל-טבעי. המלה "רשלנות" תילחש בחדרי חדרים, כי ככה זה כשמדברים על קודש הקודשים.  

המנדט של הוועדה לא יעסוק בתרומה של הלחימה למשבר האקלים. יהיה מגוחך לחשוב שמישהו עסק בכך. "אינני עוסק בכך", יישלף הציטוט הישן ההוא של ראש הממשלה בפאנל הפרשנים שלנו, לקול צחוקם המריר, בנוגע להקשר אחר. תמיד בהקשר אחר. דו"ח הוועדה יימסר לבסוף לממשלת הטכנוקרטים שתוקם בשוך הכאוס. אין חולק: אחרי שהכל יעלה באש, תהיה זו עדנתם המחודשת של אנשי המקצוע.

איתי זיו

איתי זיו | |ללא נחת

עיתונאי, עורך, מבקר תרבות.

בעבר עורך מגזין בעיתון "העיר", סגן עורך במוסף "הארץ", מבקר טלוויזיה ב"מעריב" וב"עין השביעית".

היום כותב עצמאי, מרצה, עורך ספרי עיון ותסריטאי בתאגיד השידור הציבורי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ