עד לאן ירחיקו בפרקליטות המדינה כדי להצדיק אלימות שוטרים? - האמת צועדת הלאה - הבלוג של ג'ון בראון - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד לאן ירחיקו בפרקליטות המדינה כדי להצדיק אלימות שוטרים?

אחרי ששוטרים היכו בני משפחה בדואית דו"חות המעצר שלהם "נעלמו" ומח"ש כשלה במציאת האשמים. אז כיצד תירצו את האלימות האכזרית? הציגו ראיות שקריות - צילומים של מיידי אבנים אחרים

תגובות
בני משפחת אלטורי במעצר, 2013
אורן זיו / אקטיבסטילס

תביעה אזרחית המתבררת בימים אלו בבית משפט השלום בבאר שבע מעלה סימני שאלה קשים לגבי היכולת של פרקליטות המדינה למצות את הדין עם שוטרים שמכים ומתעללים במפגינים. למרות עדויות רבות להכאה אכזרית של בני משפחת אלטורי בידי שוטרים בהפגנה ב-2013, וכישלון המדינה במציאת המכים בגלל ש"חבשו קסדות", פרקליטות מחוז דרום מתנגדת למתן פיצויים לעותרים בטענה שזרקו אבנים. לשם כך נשכר בפרקליטות חוקר פרטי, שהשיג צילומים מכלי תקשורת שונים שמציגים ראיות לכאורה, אך בדיקה קצרה העלתה כי טענות פרקליטות דרום שקריות ובצילומים נראים אזרחים ערבים אחרים.

שרשרת האירועים החלה ב-30 בנובמבר 2013 בהפגנה בצומת חורה נגד תוכנית פראוור שהלכה ונרקמה אז. בפסקאות הבאות ניתן לקרוא את עדותו של טאלב אלטורי; העדות מחרידה ומתארת אלימות בלתי נתפסת, שגוררת שאלות בקשר ליחס המשטרה למפגינים ולזכות הביטוי בישראל בכלל, ויחסה לאזרחים בדואים בפרט.

אלטורי פותח ומספר שנסע להפגנה יחד עם שלושת ילדיו, מה שמעיד על כך שלא הגיע למקום כדי "להילחם" אלא כדי להפגין נגד התוכנית שאמורה לפנות עשרות אלפי אזרחים בדואים מבתיהם. כשהרוחות התלהטו החליטה המשפחה לעזוב את ההפגנה ולחצות את הכביש לכיוון חורה ולשוב לביתם. אז הבחינו בכ-20 שוטרים רצים לכיוונם. את ילדיו שנבהלו אלטורי הרגיע ואמר להם פשוט להמשיך ללכת.

השוטרים הגיעו אליהם, וללא אזהרה מוקדמת החלו להכות אותם נמרצות. אלטורי ניסה להגן על בניו ולנסות לספוג את רוב המכות בעצמו. בנו הבכור הצליח להימלט בחסות החשיכה אך טאלב ושני ילדיו האחרים נתפסו, נאזקו והופלו ארצה. הם המשיכו לספוג מכות, בעיטות בכל חלקי הגוף ובראש, תוך קריאות "ערבים מסריחים, תחזרו לסעודיה". רימון הלם פוצץ על אחד הבנים וגבו נכווה. כל הזמן הזה הם היו כפותים על האדמה.

אלטורי לא יכול להעריך כמה זמן נמשכה התקרית כי איבד את הכרתו. כששבה, חשש כי בניו מתים. הוא לא הצליח לראות אותם כי לא היה מסוגל להזיז את ראשו, אבל שמע אותם ונרגע מעט. "השוטרים התווכחו ביניהם אם אני בחיים או לא, גם הבן שלי שאל אותי אם אני חי", הוא סיפר, "השוטרים דנו ביניהם למה לא לתת לכל אחד מאיתנו כדור בראש. אחד מהם קבע שאני מת, אז השני אמר ׳תעיר אותו׳, ואז התחילו שוב המכות. פתאום הם הקיפו אותנו, אותי ואת הילדים כששכבנו עם הפנים לרצפה, הם התחילו לשיר 'היום יום הולדת׳ ואחד מהם השתין לי על הראש".

לאלטורי חשוב לו לדייק בעובדות, הוא מתאר כל מכה, מהיכן הגיעה, איפה ובמי פגעה, את השתן שניגר עליו. אך עדיין קשה להסביר את האלימות המקיפה והאווירה הרצחנית שהוא מתאר. האומץ והרוגע והצורה בה הוא מספר את מאורעות אותו יום מקשים עוד יותר.

הנער שזוהה כנידאל אלטורי
פרקליטות מחוז דרום

לאחר המכות וההשפלות נגררו חנוקים כ-350 מטר עד הניידות. כשהגיעו אמר המפקד במקום "זהו, מכאן הכל מצולם, אז מכאן לא לתת יותר מכות", מספר אלטורי. הוא נלקח לתחנת משטרת העיירות שם התמוטט. משם הוא נלקח על ידי שלושה שוטרים לאמבולנס טיפול נמרץ ומשם לבית החולים סורוקה. בנסיעה המשיך לספוג קריאות גזעניות על "סירחונם של הערבים" ובעיטות. "בוא ניתן לכל אחד כדור בראש"; "צריך לעשות טרנספר"; "במצרים היו הורגים אותך"; "עוד מעט יזיינו אותך בכלא, תשמור על התחת שלך"; "יא בן זונה, יא ערבי מסריח... זורק אבנים".

"חוסר אשמה" ו"עבריין לא נודע"

יום לאחר המעצר בני המשפחה שוחררו על ידי בית המשפט בבאר שבע, לאחר שהמשטרה כלל לא הציגה ראיות נגדם. התיק נגדם נסגר בעילת "חוסר אשמה". עוד באותו היום הגישו השלושה תלונה במח"ש על הכאתם.

לאחר חקירה שארכה חודש, בו מח"ש חקרה רק שני שוטרים שלא היו קשורים לאירוע, ורק שמרו על בני המשפחה לאחר הכאתם, התיק נסגר בעילת "חוסר אשמה" של שני השוטרים, ו"עבריין לא נודע". מח"ש לא חקרו את השוטרים שהעבירו את העצורים לשוטרים הללו, ולטענת השוטרים לא ניתן היה לזהות את השוטרים שעצרו את בני המשפחה מכיוון שחבשו קסדות.

נידאל אלטורי בעת המעצר. תספורת אחרת מזו שנראית בצילום בו החוקר "זיהה" אותו
אורן זיו / אקטיבסטילס

כמו כן, במשטרה טענו כי אין בידם את דו"ח המעצר, בו מופיעים שמות השוטרים שביצעו את המעצר, ולא דו"ח המתעד את לקיחת אב המשפחה לבית החולים. גם לא נבדקו מצלמות האבטחה בתחנת המשטרה או בבית החולים.

בעקבות מחדלים אלו הגישו בני משפחת אלטורי תביעת נזיקין נגד המדינה, על ידי בא כוחם עו"ד איתי מק, בדרישה לפיצויים בשל ההתעללות שתוארה כאן. אך התעללות זו המשיכה בדרכים אחרות.

הראיות השקריות של פרקליטות מחוז דרום

בחודש מרץ האחרון פרקליטות מחוז דרום הגישה ראיות לבית המשפט שמראות כי נידאל אלטורי, בנו של טאלב, מתועד זורק אבנים על שוטרים, וכן תמונות ממעצר האב. הפרקליטות ביקשה להציג ראיות אלו במעמד צד אחד, כך שלבני המשפחה לא תהיה אפשרות להפריך אותן. הראיות לכאורה נאספו על ידי חוקר פרטי שנשכר על ידי הפרקליטות, שאסף צילומי מכלי התקשורת שסיקרו את ההפגנה, וטען כי זיהה בהם את האב והבן מתועדים מבצעים את העבירות שנטענו על ידי הפרקליטות.

בדיקה קצרה של התמונות לאחר שהגיעו לידינו העלתה כי מדובר בראיות שקריות וטענות מופרכות של הפרקליטות. ה"זיהוי" של האב הוא בכלל של עצור אחר (שמו שמור במערכת) שתמונות המעצר שלו מפורסמות בכלי התקשורת וניתן בנקל להפריך את הטענה לגביו.

לגבי תיעוד נידאל אלטורי, גם "ראיה" זאת ניתן להפריך בקלות. התספורת של הנער שתועד זורק אבנים ("מוהיקן" או "מוהוק") שונה מזו של אלטורי, וכן חיפוש קצר העלה תמונות אחרות של אותו נער בהפגנה זו, כך שלא ברור על מה הסתמך אותו חוקר פרטי "מומחה" לטענת הפרקליטות, ולמה בכלל נשכר. אילו השקיעה הפרקליטות את אותם המאמצים באיתור השוטרים המכים - יתכן שמזמן כבר היו מאתרים אותם (תגובת הפרקליטות לממצאים אלה טרם התקבלה ותפורסם לכשתגיע).

נראה כי אותו חוקר "מומחה" שנשכר על ידי הפרקליטות סיפק את מה שנתבקש להביא לה, ללא קשר למציאות, או שמא הוא התקשה עד מאוד להבדיל בין אזרח בדואי למשנהו הערבי. למזלם הגדול של בני משפחת אלטורי, השופטת בתיק - רחל טיקטין-עדולם - לא נעתרה לבקשת הפרקליטות להציג את הסרטונים והתמונות במעמד צד אחד בלבד.

הראיות הללו הוצגו לפרקליטות, אך זו לא חזרה בה מעלילתה, לא משכה את הראיות לגבי הבן נידאל אלטורי, ובמקום אלה ביקשה הארכה של 21 יום כדי לבחון את העניין. יש לקוות שזו תחדל ממאמצי טיוח של מעשי השוטרים, תיעתר לבקשת בני המשפחה לפיצויים, ותפעל למיצוי הדין עם האשמים, דבר שעשוי למנוע מקרים חוזרים ונשנים של אלימות משטרתית כלפי מפגינים לא-יהודים.

גיבוי משטרתי לגזענות

לפני ההפגנה בחיפה בסוף השבוע האחרון, בעת מבצע "צוק איתן", השוטר שהכה על פי החשד את ג'עפר פרח ומפגינים נוספים, עשה "לייק" בפייסבוק לכל התגובות שקראו לו להכות מפגינים ערבים. בדומה לפרסומים גזעניים רבים של שוטרים נגד ערבים - גם במקרה זה משטרת ישראל לא התייחסה. 

צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של השוטר החשוד בהכאת ג'עפר פרח בחיפה
פייסבוק

במשטרת ישראל נוקטים באלימות כלפי כל מפגין באשר הוא, אך כאשר מדובר במפגינים בערבים - אז האלימות זוכה לגיבוי מכל השרשרת הפיקוד. מהמפקדים בשטח ועד למפכ"ל אלשיך ש"אף פעם לא ראית אדם הולך עם ברך שבורה", דרך השר לביטחון פנים שעסוק בעלילות דם יותר מאשר במהות תפקידו ועד לבכירי משרד המשפטים שמטייח מעשים אלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#