חיילי שיריון שירו למוות בנער פצוע דורשים זיכוי מכיוון שחיילי צה"ל לא נשפטים במקרים דומים - האמת צועדת הלאה - הבלוג של ג'ון בראון - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיילי שיריון שירו למוות בנער פצוע דורשים זיכוי מכיוון שחיילי צה"ל לא נשפטים במקרים דומים

לפני חמש שנים שנים הנער סמיר עוואד בן ה-15 נורה ונהרג על ידי חיילים בעודו פצוע ולכוד בגדר תיל. התחקיר שניהל הצבא התגלה כעמוס שקרים, והתברר כי החיילים הרגו את הנער למרות שלא היווה סכנה. בניגוד למקובל, החיילים הועמדו לדין וכעת ההגנה טוענת לאכיפה בררנית נגדם כיוון שחיילי צה"ל לא עומדים לדין במקרים מסוג זה. נראה כי הפרקליטות נוטה לבטל את כתב האישום

תגובות
פינויו של סמיר עווד לבית החולים ב-15.1.2013
עבד א-נאסר מוראר / בצלם

בינואר 2013 הרגו חיילי צה"ל את הנער סמיר עוואד בכפר בודרוס שבגדה המערבית, באמצעות שמונה יריות מאחור. עוואד נרדף ונורה פעם אחר פעם, עד שפגיעה של חיילי גדוד 71 של חטיבה 188 בעורפו הרגה אותו. בינואר 2016 הוגש כתב אישום פעוט נגד שניים מהיורים, בגין "מעשה פזיזות ורשלנות", זאת עקב מחדלי חקירה אשר לא הצליחה לקבוע בוודאות מי מהשניים הוא היורה הקטלני. מה שהוביל לעובדה כי אף אחד מהנאשמים לא נאשם במעשה ההרג עצמו, או בפציעתו לפני כן בירי בירכו ובחזהו.

לאחר שהצעת פשרה של פרקליטות המדינה, שלושה חודשי עבודות שירות, נדחתה על הריגת נער, ביום שלישי, התקיים דיון נוסף בתיק בו עלה להעיד הקצין שפיקד על הכוח, וזה שירה לפחות שלוש מהיריות בתקרית. זאת לאחר שעורך דינו, עו"ד שלמה רכבי, טען לאכיפה בררנית, היות וחיילי צה"ל אשר הורגים פלסטינים אינם מואשמים בכך.

צה"ל: חסינות בהרג פלסטינים

שני הסניגורים, עו"ד שלמה רכבי ועו"ד עידן פסח, שירתו בפרקליטות הצבאית. הם מכירים היטב את מערכת אכיפת החוק בצה"ל. בכדי לבסס את הטענה הגישה ההגנה בקשת חופש מידע ממנה עולה כי מתוך 114 חקירות מצ"ח במקרי הרג פלסטינים, כולם לא חמושים, הגישה המדינה כתבי אישום רק בשלושה מקרים נוספים. מעשה ההרג אותו ביצע אלאור אזריה, ההרג הכפול אותו ביצע בן דרי, ומקרה נוסף בו חייל הרג פלסטיני אשר נכנס לשטח ישראל דרך פרצה בגדר בכדי לעבוד. בשני המקרים הראשונים מעשה ההרג תועד ופורסם. במקרה האחרון, מפקד החייל העיד נגדו וטען שאסר עליו לירות.

סמיר עווד בן ה-16

טענת האכיפה הבררנית מתבססת על 110 המקרים האחרים, בהם הנסיבות במקרים רבים קשות אפילו ממקרה זה בו חיילי הרגו נער נמלט ופצוע, בירייה עורפו, למרות שלא היווה סכנה.  ההגנה מבקשת לצורך ביסוס טענתה להעיד את פרקליט הצבאי הראשי בכדי שיסביר את העובדה כי מבצעי הרג פלסטינים זוכים לחסינות ואת שיקול דעתו, ולצורך כך ביקשו לקבל את חומרי החקירות וחוות הדעת של הפרקליטות הצבאית.

הגנה ציינה את המקרה בו אל"מ ישראל שומר הרג נער בירייה בראשו למרות שלא היווה סכנה. הפצ"ר סגר את התיק בטענה המתמיהה כי אלוף משנה שרדף אחרי הנער עשה טעות "מקצועית" כאשר ירה, לטענתו, שלוש פעמים לכיוון רגלי נער ופגע בראשו פעם אחר פעם. אל"מ שומר טען בחקירות כי ירה באוויר וכן הרגיש סכנת חיים בשבל דבר מה בידיו של הנער הנמלט, שהיה בגבו אליו, אך ניתוח תיק המצ"ח אותו פרסמנו, ואינו מצוי בידי ההגנה, מעלה כי סביר להניח שקצין משקר בטענות אלו שלו, ומממילא אינן מצדיקות את ההרג.

בנוסף בהגנה העלו את הריגתו של הנער בן ה-14 יוסף א-שוואמרה כאשר יצא לקטוף עכוב באדמותם משפחותיהם, אשר נורה ממארב למרות שלא היווה סכנה. כמו גם את הירי למוות בראשה של לובנא חנש. היא נורתה כאשר יצאה מהמכללה בה למדה בכפר אל-ערוב כאשר קצין וחייל צה"ל ירדו מרכבם בכביש 60 וירו לטנעתם לכיוון קבוצת נערים אשר אחד ממנה השליך בקבוק תבערה. הירי בבירור בוצע בניגוד לנהלים, ולמרות התוצאה לא הוגש כתב אישום.

בנוסף קיימים מאות מקרים אחרים בהם חפים מפשע נהרגים על ידי חיילי צה"ל, קצין עומד על גשר ולמעשה מוציא להורג נער שנוסע מתחתיו למרות שלא עשה דבר, או קצין משקר וטוען כי ירה כדורי גומי והרג שני נערים, ורבים נוספים מהם אפשר להתרשם כאן. בכל המקרים הללו לא הוגש כתב אישום. כך שנכונות הטענה בכמעט ברורה מאליה, אך לאור ההשלכות לגבי המשטר הצבאי בגדה המערבית, והמרחק שלה מהנרטיב המקובל בישראל למעשי צה"ל, קשה להאמין כי בית המשפט יסכים לקבל אותה. ככל הנראה מדובר במנוף, מאד אפקטיבי, בניסיון להביא את פרקליטת המדינה לביטול כתב אישום. דבר שאפשר להניח כי יקרה בשבועות הקרובים.

מעשה ההרג

לפי כתב האישום, ב ליל ה-15 בינואר 2013, בשעה 3:30, מיקם הגדוד מארב סמוך לגדר ההפרדה בכפר, משום שנערים נהגו להשליך עליה אבנים ולפגוע בה. הגדר, שכולה הוקמה על שטחי הכפר, מורכבת מתלתלית (תיל קוצני מלופף), גדר ראשונה, שביל עפר, וגדר נוספת (רגישה למגע) בצד המערבי. המארב הורכב משלושה זוגות חיילים, כאשר הראשון ביניהם נמצא סמוך לפרצה שהייתה מוכרת לצבא. כאן נמצא החייל ב', בגדר הראשונה בצד ה"פלסטיני". שני הצמדים האחרים התייצבו על שביל.

לאחר יותר משש שעות במארב, בשעה 10:06, התקרבו מספר נערים לגדר. הנער סמיר עוואד חצה את הפרצה המוכרת. לאחר שחצה, הצמד ששכב ליד הפרצה נחשף וחסם את דרכו של הנער חזרה. עוואד החל לברוח חזרה לכפר בנקודה צפונית מעט, ו-ב' ירה שלוש פעמים באוויר.

מכיוון שהפרצה הייתה חסומה, עוואד נאלץ לקפוץ מעל לגדר הראשונה, ונפל והסתבך בתלתלית. בשלב זה נחשף הכוח כולו והחיילים החלו במרדף. לפי כתב האישום, כאשר עוואד עוד מסובך בגדר, ב' ירה פעמיים לכיוונו דרך כוונות (כלומר: הוא כיוון עליו במדויק) ממרחק של מטרים ספורים. עוואד הצליח בכל זאת להשתחרר מהתלתלית ולברוח כשהוא כבר פצוע בירכו מהירי.

כתב האישום ממשיך ומפרט שבשלב זה ירה הקצין שלוש פעמים, ירייה אחת לצדו של הנער הנמלט בשטח הפלסטיני, ושתי יריות לעבר רגליו. בד בבד, ב' ירה חמישה כדורים. הפעם, לפי כתב האישום, לא דרך כוונות. אחד מהכדורים פגע בגבו של הנער ואחר בעורפו. זו הפגיעה שהובילה למותו של סמיר עוואד.

התחקירים הראשוניים של צה"ל מיד לאחר המקרה התגלו כשקריים. הכוח שפעל במקום טען בתחילה שלא השתמש באש חיה, אלא הגיב באמצעים לפיזור הפגנות נגד יידוי אבנים. אך אבנים לא יודו שם כלל. לאחר שהתברר כי הנער מת, שונתה הגרסה ונאמר שבוצע ירי הרתעתי (כזה שאינו מכוון לבני-אדם), ושהנער נפל ונחבל. אך בסוף, כאשר התברר בבדיקה הפתולוגית כי הנער נורה, שונתה הגרסה לטענה שהנער העמיד סכנה לחייהם של החיילים.

מקום התקרית סמוך לגדר ההפרדה ליד הכפר בודרוס
נעמי בצר / בצלם

בעדותו ניסה הקצין לטעון כי הירי אותו ביצע התרחש כולו כאשר עווד עמד בין הגדרת, קרי כזה שמותר לפי הנהלים, כך שלטענת הקצין הוא רק מילא פקודות. עם זאת, הנאשם השני בתיק העיד כי הירי אותו ביצע התרחש לאחר שהנער כבר לא עמד בין הגדרות, וירייה זאת קדמה ליריות הקצין. כך הדבר לא ייתכן. אפשר להתרשם מכך גם בסרטונים שהוצגו כראיה בתיק. אחד מהם צולם במצלמה תרמית כך שאפשר לזהות בו את רגעי היריות.

בנוסף מקום נפילתו של הנער נמצא כבר בשטח הכפר, לטענת הקצין "כפי שראה בסרטים", ייתכו שנער נורה והמשיך בריצתו ורק אז מת. אלא שהירייה הקטלנית, זאת בעורפו שהקליע יצא ממצחו, קובעת כי תרחיש כזה מה"סרטים" איננו סביר. בשאר עדותו ניסה הקצין גם לטעון לחוסר מקצועיות בהיותו קצין שיריון ולא חי"ר, אך עדיין מילא פקודות, רק טעה מקצועית. לכל אורך העדות הקצין התייחס לנער עווד כ"מפגע גדר", למרות שלמעשה לא עשה דבר. 

לפי כתב האישום, כל הירי לכיוונו של סמיר עוואד היה בניגוד לפקודות. . עם זאת – למרות שבבירור מדובר בהריגה לא מוצדקת של נער, החליטו בפרקליטות מחוז מרכז לאחר כמעט שלוש שנים להגיש כתב אישום רק באשמת "מעשה פזיז ורשלני". בכתב האישום הם סיכמו: "במעשיהם האמורים עשו הנאשמים מעשה לגבי כלי ירייה שבחזקתם בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם ולגרום לו חבלה".

לטענת הפרקליטות, חקירת מצ"ח כשלה (כהרגלה) באבחנה מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, כי שניהם ירו אך לא ברור מי משניהם ירה בעורפו של עוואד והרג אותו. רשויות החקירה כשלו במציאת הקליעים, כך שלא ניתן להתאימם לכלי הנשק. לכן לא ניתן להאשים אף אחד מהם בירי הקטלני כי שניהם ירו בנער הפצוע, אך לא ברור מי זה שהרג אותו. על כן שניהם היו יכולים מזוכים בטענה כי החייל השני הוא זה שהרג.

למרות הטענות הצודקות של ההגנה לאכיפה בררנית, או כפי שנוסח בבית משפט "צריך לבדוק האם בכלל עברו עבריה לאור זאת", קרי היות והורגי פלסטינים בצה"ל אינם מועמדים לדין. למרות גם העובדה שבמידה רבה החיילים נשלחו לעשות למעשה את מעשי ההרג שביצעו על ידי מערכת שהם רק המוציעים לפועל הזה,  קשה להניח לפער העצום בין מעשה הרג הנער לעובדה כי החיילים לא ישאו בעונש. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#