לידיעת הצלפים בעזה: הפרקליטות טוענת שחיילים שהרגו נער בירייה בעורפו ביצעו פקודה בלתי חוקית - האמת צועדת הלאה - הבלוג של ג'ון בראון - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לידיעת הצלפים בעזה: הפרקליטות טוענת שחיילים שהרגו נער בירייה בעורפו ביצעו פקודה בלתי חוקית

שני חיילי שיריון שהרגו נער פצוע כשברח מהם ועומדים לדין טוענים כי מילאו פקודות כשהרגו אותו. פרקליטות המדינה טוענת מנגד כי גם אם ביצעו את פקודות מפקדיהם, אלו אינן תחליף לשיקול דעת. ירי בגבם של נערים הוא לא רק פחדני, לא מוסרי, אלא גם בלתי חוקי בעליל

תגובות
חיילי צה"ל ומפגינים פלסטינים משני עברי הגדר בשבוע שעבר
JACK GUEZ / AFP

בינואר 2013 הרגו חיילי צה"ל את הנער סמיר עוואד בן ה-15 בכפר בודרוס שבגדה המערבית, באמצעות שמונה יריות מאחור. עוואד נרדף ונורה פעם אחר פעם, עד שאחד הקליעים שירו חיילי גדוד 71 של חטיבה 188 פגע בעורפו והרג אותו. בינואר 2016 הוגש כתב אישום פעוט נגד שניים מהיורים, בגין "מעשי פזיזות ורשלנות".

בדיון הקודם בבית המשפט השלום ברמלה, טענו חיילי השיריון לאכיפה בררנית נגדם מכיוון שחיילי צה"ל שהורגים פלסטינים לא נשפטים, והם מילאו פקודה. להוכחת טענתם הביאו באי כוחם של החיילים רשימה של יותר ממאה מקרים בהם חיילי צה"ל הרגו פלסטינים והחקירה נסגרה ללא העמדה לדין. הם דרשו להעיד את הפרקליט הצבאי הראשי ולקבל לידיהם את חוות הדעת שלו בנוגע ליותר ממאה תיקי ההרג שסגר.

fdfdfd
עבד א-נאסר מוראר / בצלם

בינתיים מסרבת המדינה להעביר את חוות הדעת על סגירת התיקים להגנה, אך מודה כי פרקליטות המדינה לא הייתה מודעת למצב זה, כלומר לכך כי הנוהג הוא שלא להאשים חיילי צה"ל בהרג פלסטינים, ומעולם לא עיינו שם בחוות הדעת האלה. תגובת המדינה הפתיעה את השופטת רבקה גלט, שהסבירה כי לא מדובר בעבירות שברור לכולי עלמא כי כתבי אישום מוגשים בעקבותיהם. במילים אחרות, השופטת הסבירה כי טענת החייילים לאכיפה בררנית איננה מפתיעה, והפרקליטות הייתה צריכה לבחון מבעוד מועד אם הריגת נער פלסטיני היא עבירה בגינה חיילי צה"ל מואשמים.

סמיר עווד בן ה-16

הדיון הנוכחי עסק בחקירת היורה השני מבין השניים, לאחר שהראשון העיד בשבוע הקודם. לטענת החייל הוא ירה באוויר במסגרת נוהל מעצר חשוד, ואילו המדינה טוענת היא שלא היה צריך לירות כלל, מאחר שידעו כי מדובר בנער שאינו מסכן אותו. הסיבה שטענות המדינה מתרכזות בעצם הירי ולא בירי בעורפו, והריגתו של הנער הפצוע נובעת מהעובדה כי המשטרה הצבאית החוקרת כשלה בלזהות את היורה הקטלני מבין השניים, ולכן אף אחד מהם לא הואשם בהריגת הנער. זאת לנוכח העובדה כי מצ"ח לא מגיעה לזירות ההרג ואיננה אוספת קליעים. באין קליע, אין יורה. כך אישום בעבירת הריגה אם לא למעלה מזה, הפך לכתב אישום בעבירה מופחתת באופן ניכר, ועתה דנים בשאלה אם השניים ירצו עבודות שירות או ישוחררו אף מאלה. 

החייל טען בעדותו כי רק מילא פקודות, טענה שקיבלה חיזוק ממפקדיו בדיונים הקודמים. בדיון הנוכחי המדינה שטחה לראשונה את הטענה הבסיסית שעומדת מאחורי התביעה: גם אם החייל מילא פקודה לבצע נוהל מעצר חשוד עד לירי לעבר רגליו של הנער (ו"פיספס" ופגע בגב ובעורף), הרי העובדה שרק מילא פקודה איננה מגנה עליו מפני אישום פלילי.

זוהי טענה - טענת הדגל השחור הידועה - חשובה מאד של פרקליטות המדינה שכדאי לבחון לעומק, במיוחד בימים בהם נראה כי פקודות דומות ניתנו לצלפים בעזה שהרגו בשבוע שעבר 16 בני אדם, בהם לפחות אחד שברח ונורה כשגבו מופנה אליהם, בדומה למעשה הרג אותו ביצעו חיילי השיריון.

פרוטוקול דגל שחור

מפאת חשיבותם של חילופי הדברים הללו והעובדה כי אינם נגישים לציבור הם מובאים כאן במלואם (בתיקונים קלים):

שופטת: במה תטען התביעה, שאף על פי כן ולמרות הכל, פקודה עם דגל שחור? מה תטענו, שהיה דגל שחור?

ההגנה: שהוראות הפתיחה באש הן דגל שחור.

שופטת: כן, הראיות שעומדות בפני ביהמ"ש שהכינו חייל בן 18 ואת המ"מ שלו למבצע כשמה שמשננים להם הוא הוראות הפתיחה באש ועם זה הם יוצאים למשימה לפנות בוקר ולא עם פקודה חד משמעית של סמח"ט ומטה "לא לירות", ועוד אחרי שמחנכים אותם לחתור למגע ומענישים אותם כשהם לא (כאמא לחיילים בקרבי).

תביעה: זה מגיע מראש מבצעי ויש לה הגיון, לא מוציאים חייל למשימה בלי נשק. אבל אולי זה טוב שזה מגיע לבימ"ש פלילי “רגיל”, “אזרחי”, ולא בית דין צבאי שחי את העבירות כל שני וחמישי.

שופטת: זה אמור להיות אינדיפרנטי, במיוחד אצל שופטת שעשתה שירות לאומי ולא שירתה בצה"ל.

תביעה: יש עניין של רשלנות ופזיזות מובהקים. אם ירו לפי ההוראות יכול להיות שזה הולך כרגע לכיוון מאד ברור, אבל השאלה אם הוראות פתיחה באש מאפשרות מצפון נקי וחלק או הכשר נקי לירות בכל סיטואציה, והתשובה היא לא.

שופטת: אתם חותרים לתיק של דגל שחור, כך אני רואה את הדרישה שלכם מבית המשפט הזה, והשאלה אם זה התיק המתאים.

הגנה: הפרקליטות הצבאית לעולם לא הייתה אומרת מה שחברי אמר, שאתם צריכים לנקוט באמצעי זהירות מחמירים יותר ואם לא יוגש כתב אישום. זהו הבסיס לטענה לאכיפה בררנית.

תביעה: כשאדם מתקרב אליך והפקודה שלך היא לתפוס אותו, הוא הבורח עם הגב אליך.

שופטת: הם לא ירו עליו, לא הוכחתם מי ירה, אם פגע, איך פגע, אין לכם ראיות בכלל בעניין הזה.

תביעה: אי אפשר לקחת את הוראות הפתיחה באש ולראות אותן רק כשחור-לבן.

שופטת: הבנתי, והבנתי שהגדרתי את זה נכון גם קודם. אם לא שחור, שחרחר.

תביעה: בעיני יותר אפור.

שופטת: הטרגדיה היא עצומה, זה משהו שקשה בכלל להעלות אותו על הדעת, שבחור צעיר איבד את חייו באופן הזה, ואני לא אוכל לקבוע את זה.

תביעה: גבירתי יכולה לקבוע מה שכתוב בכתב האישום. אנחנו לא יודעים. אם היינו יודעים, היה פה יותר מפזיזות ורשלנות.

ירי באדם בורח: בלתי חוקי בעליל

אלו חילופי דברים שכדאי לכל צלף ששוכב עתה בגדר בעזה להכיר היטב. אמנם הסיכוי כי לאחר שיהרגו אדם נמלט מהם הדבר יגיע לכתב אישום הוא נמוך מאוד, כפי שמראה יפה הגנת האכיפה הבררנית במשפט זה. עוד יותר נמוך הסיכוי כי יתנו דין מלא על מעשיהם ולא יואשמו בדבר פעוט כפי שאירע במקרה זה.

עיתונאים מוחים על הריגתו של הצלם הפלסטיני יאסר מורתג'א
Ibraheem Abu Mustafa / Reuters

אך המדינה טוענת כעת ברמלה, שחור (או שחרחר-אפור) על גבי לבן, כי מפקדים נתנו פקודה - זהה לזאת שניתנת בעזה כעת - לירות ללא סכנת חיים, הפלילו נער שברור שלא מהווה סכנה, כדי להשיג "הרתעה" נגד התקרבות לגדר. זוהי פקודה בלתי חוקית שאין לבצע ואם יבצעו עשויים לתת את הדין. הטענה מרוככת בכך שהפקודה לא היתה ברורה דיה, ולא ברור אם כן למה גם המפקדים לא הועמדו לדין. אך אפשר לברך על הניסיון של המדינה לשים גבול לחסינות ממנה נהנים חיילי צה"ל בבואם להרוג נערים פלסטינים (גם אם ברור כי ניסיון זה יסתיים לכל היותר בעבודות שירות ליורים).

מדובר למעשה בטענה כמעט טריוויאלית שחוזרת למיתוס של הפקודה הבלתי חוקית בעליל אשר צה"ל מחנך עליו את קציניו. הרי קשה להבין צלף או חייל שיריון אשר מסוגל לירות בגבו של נער נמלט, אפילו אם פקדו זאת עליו, בלי להידרש לניסויים בפסיכולוגיה התנהגותית מהסוג שביצעו סטנלי מילגרם ופיליפ זימברדו. הרי "בעליל" מדובר בדבר פסול. אך לאחר 50 שנות כיבוש, עובדת היותם נערים פלסטינים ראויים להגנה כבר איננה טריוויאלית לישראלי ממוצע, ומדובר בטענה כמעט מהפכנית של פרקליטות המדינה.

בחזרה לעזה. חוסר מוסריותן של הפקודות ברור בעליל והן איפשרו הרג של בני אדם שלא מהווים כלל סכנה בירי בגב או עיתונאים המסקרים את ההפגנות. אך אם זה לא מספיק כדאי לחיילים לבחון את הפקודות ולפקפק בהן למען ישארו בני אדם חופשיים. לפחות הם. הרי בסוף יהיה סרטון, באיכות טובה שיתפוס את הצלף ואת הרוג, ואז יעלמו שרי הביטחון והאלופים שנתנו את הפקודות, ומי שישלם את המחיר יהיה, שוב, מי שביצע בסך הכל את מה שחינכו ואמרו לו לעשות. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#