"הוועד נגד עינויים" דורש להעמיד לדין את החייל שירה למוות בפלסטיני עם תסמונת דאון - האמת צועדת הלאה - הארץ

"הוועד נגד עינויים" דורש להעמיד לדין את החייל שירה למוות בפלסטיני עם תסמונת דאון

עריף ג'ראדת נורה למוות בידי חייל צה"ל ב-2016, כעת יש שמבקשים לפתוח מחדש את תיק החקירה בה כלל לא נאספו ראיות פורנזיות ונסגר לאחר תשאול קצר של היורה למרות סתירות רבות בין החיילים

ג'ון בראון
ג'ון בראון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
 עריף ג'ראדת
ג'ון בראון
ג'ון בראון

ביום ה-4 במאי 2016 פלשו כוחות צה"ל לעיירה סעיר שליד חברון, במטרה לחלק כרוזים מאיימים תושבי העיירה. פעולת שיטור אינה כינוי הולם לפעולה הזאת, אלא פעלות דיכוי קלאסית, או "צריבת תודעה" ו"יצירת תחושת נרדפות", כפי שסביר שהיתה מכונה במכבסת המילים של התקשורת הישראלית.

פעולות אלו מבוצעות לרוב בלילה, כדי לצמצם את החיכוך ולהגביר את אלמנט הטרור, אך הפעם נבחרה שעת בין ערביים. סופה של פעולה זו הייתה הריגתו של צעיר בן 23 שסבל מתסמונת דאון. שמו היה עריף ג'ראדת ומספרו של תיק המצ"ח, הסגור, בעניינו 64/2017/40.

לפי השתלשלות העניינים, עליה אין מחלוקת, כשכוח צה"ל החל לחזור לבסיסו, והיה בדרכו לצאת את הכפר, ירה מפקד הכיתה ר', שסגר את הכוח מאחור, כדור אחד בבטנו של ג'ראדת. הכדור נורה ממרחק של כ-15 מטרים, ויצא מגבו של ג׳ראדת., היורה נמלט מהזירה ולאחר מכן היורה התעלף. ג'ראדת הושאר על ידי החיילים לדמם, ופונה לבית החולים על ידי תושבי העיירה. ב-19 ביוני מת מפצעיו. חודש לאחר מכן פלשו שוב כוחות צה"ל לביתו, ועצרו את אחיו באשמת "הסתה בפייסבוק". עשרה ימים לאחר מכן אבי המשפחה מת ממחלת הסרטן ממנה סבל, לאחר שמצבו הדרדר.  

רק באוקטובר אותה שנה, לאחר פניית ארגון "הועד נגד עינויים" בו הועסק אחיו של ג'ראדת, נפתחה חקירה בחשד להריגתו של עריף ג'ראדת. רק בפברואר 2017 נאספו העדויות הראשונות. מטבע הדברים לא נאספו כלל ראיות פורנזיות גם בשל הזמן הרב שחלף מהירי עד לתחילת החקירה , ולא נעשה ניסיון להגיע לעיירה על מנת לאסוף צילומי אבטחה.אולי הדיחוי הגדול בחקירת היורה כ-9 חודשים, אפשר ליורה לטעון בחקירתו כי פרטים רבים לא זכורים לו.

גכג

חשוב לציין שהעובדה כי לא נאספו כלל ראיות פורנזיות היא נקודה קריטית שחוזרת כחוט השני בכל החקירות, ראיות פורנזיות לא נאספות בכוונת מכוון בטענות שונות, כגון הזמן הרב שעבר מאז ביצוע הרג או כי מדובר בשטח עויין (למרות שזה לא מפריע לצה"ל להגיע למקום בכדי לבצע מיפויים ולחלק מנשרים מאיימים) ומכאן החקירה תמיד מצטמצות לעדויות היורים מול אלו שאליהם כוונו קני הרובים. כפועל יוצא החקירות תמיד נגמרות באותה הצורה: קבלת עדויות החשודים כאמינות ודחיית עדויות הקורבנות. כלומר באין תיעוד פומבי, כאשר שצה"ל לא יכול למנוע את פרסומו, של מעשה ההרג הדבר מבטיח כי את הקביעה החוזרת ונשנית בהרג פלסטינים בשחי מהשטר צבאי "הפרקליט הצבאי קבע כי אין ראיות מספיקות להעמדה לדין" כפי שקרה במקרה זה.

החקירה עצמה נסגרה במאי 2017, ועדכון על סגירת התיק נשלח לארגון הועד נגד עינויים באוקטובר אותה שנה. לאחר קבלת חומרי החקירה, באוקטובר 2018 הארגון ערער על ההחלטה שלא להעמיד לדין את ר' היורה, מול הפרקליט הצבאי הראשי. הערעור נדחה, וכעת החליט הארגון להגיש השגה על ההחלטה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

fff

במכתב הסגירה טוענת הפרקליטות הצבאית כי "נזרקו לעבר כוח צה"ל שהיה במקום, אבנים, סלעים, ובקבוקי תבערה. זאת בהסתמך על עדויות החיילים". אלא שהטענה ליידוי בקבוקי תבערה היא שקר גס של הפרקליטות הצבאית. בשום מקום בעדויות שהגיעו לידינו אין טענה של החיילים כי נזרקו לעברם בקבוקי תבערה. השקר מעיד כאלף עדים על הלך הרוח של הפרקליטים בבואם לבחון את את המקרה

העדים במקום טוענים כי ג'רדאת נבהל מהגז המדמיע הרב שפיזרו החיילים והחל לנופף בידיו. היורה טוען כי ג'ראדת התכוון להשליך לכיוונו בקבוק תבערה שהדליק. העדים שמכירים את ג'ראדת אומרים שלאור העובדה כי סבל מתסמונת דאון לא היה יכול כלל להדליק בקבוק תבערה, וגם לא היה לו רצון ליידות כזה. העד הפלסטיני הצהיר בחקירה כי הוא מוכן לעבור בדיקת פוליגרף. היורה העיד שהוא מסרב לעבור בדיקה כזו, לטענתו כי יש עליו לחצים, למרות שזאת יכלה לעזור לו.

dfdf

טענת ניסיון יידוי הבקבוק התבערה לא נתמכת בשום ראיה פיזית. יתרה מכך, אם ג'ראדת אכן התכוון לבצע מעשה מהסוג הזה, מדוע לא נעצר כאשר נפל ודימם? בנוסף לא נמצאו סימנים לכוויות אצל ג'רדאת, מה שסביר להניח היה קורה אם היה נורה בעודו אוחז בקבוק תבערה. יתר על כן, בניגוד מוחלט לטענת הפרקליטות הצבאית, כל החיילים שהיו בכוח, למעט מפקד מחלקה, טוענים כי לא ראו בקבוק כזה, בטח לא דולק, לא לפני הירי ולא אחרי.

לעומתם, מפקד המחלקה, שהיה במרחק הכי גדול מהיורה, כ-50 מטרים,  טוען כי ראה בקבוק כזה. עם זאת תיאורו את האירוע לא תואם את זה של ר', שהעיד שג'ראדת עצר כדי להדליק את הבקבוק, תיאור שחסר אצל מפקד הכוח. ה החוקרים לא הסבירו איך ייתכן שכל החיילים לא ראו בקבוק תבערה לא לפני הירי ולא לאחריו, כאשר לכאורה הבקבוק בער ליד הפצוע, בעוד המפקד, שהיה הכי רחוק כן ראה את הבקבוק. למה לא נעשה ניסיון לבצע פוליגרף לקצין במצב גזה? לא נעשה ניסיון פשוט, כפי שמסביר "הועד נגד עינויים" בהשגה ליועמ"ש, למשל לשאול באיזו יד אחז לכאורה ההרוג בבקבוק, איך הדליק אותו, מדוע, אם עברו לפחות 20 שניות עד שהדליק את הבקבוק, הקצין האחראי שכאמור לטענתו זיהה אותו לא ביצע נוהל מעצר חשוד?

גרסת הפרקליטות, לא רק שלא נתמכת בראיה כלשהי, היא גם מופרכת. בכל האירוע לא נזרק שום בקבוק, גם לא לגרסת ר' היורה או המפקד, וכל החיילים. רק בסוף האירוע הגיע צעיר, שסבל מתסמונת דאון, שלא מסוגל להדליק בקבוק כזה, וניסה ליידות את הבקבוק שאף אחד מהחיילים לא ראה.  לטענת דובר צה"ל שניתה לאחר הירי לא ניתן להבחין בכך כי מדובר בצעיר שסבל מתסמונת דאון. הירי התרחש מעט לפני השעה 19 בערב בתחילת המאי. בזמן הזה הראות בטווח 15 מטר, לאחר שהיורה הביט בו כ-40 שניות לטענתו, כך שטענה זאת גם מופרכת לחלוטין.

גם לא נעשה להסביר מדוע ר' התעלף לאחר שביצע את ההרג, מן הסתם הדבר מעיד על כך ששיקול הדעת שלו, בעת האירוע לכל הפחות, דורש בדיקה. אלו בדיוק הדברים שצריכים להתברר בבית המשפט, ולא לטייח בחדרי חדרים בפרקליטות הצבאית. גם לא ברור למה, למרות שהעד הפלסטיני הסכים לבדיקת פוליגרף שתבוצע על ידי המשטר הצבאי, עם כל הסכנות הכרוכות בכך לפלסטינים, זאת מעולם לא בוצעה. ברור מאופן החקירה כי לא נעשה ניסיון לבירור האמת, אלא בתהליך שנועד להציג מראית שווא של הליך הוגן, שברור כי אין כל אפשרות שיגיע לכדי כתב אישום.

גרוע מכל אלו, הקצין תושאל ראשון ב-6 בפברואר 2017, יומיים לאחר מכן היורה, שניהם פעם אחת יחידה. לאחר מכן שאר חיילי הכוח שסתרו את גרסת היורה ואת גרסת הקצין באשר למיקומו. מדוע אם כך לא נעשה הדבר המתבקש של לזמן לחקירה שנייה בתיק חמור של הרג. רק חודשיים לאחר מכן תושאל אחיו של ההרוג שהיה בזירה, אשר סיפר גרסה קונסיסטנטית שלא עומתה עם דברי היורה מכיוון שזה נחקר חודשיים קודם לכן. בנוסף לתשאולים אלו פעולת החקירה היחידה שבוצעה לפי התיק היא "עיון ברשת האינטרנט" בכדי לחפש כתבות בנושא.

כעת הערעור עומד לפתחו של מנדלבליט אך למרות מופרכות סגירת התיק סיכוייו של ערעור כזה להתקבל? לא קיימים. היועמ"ש מעולם לא התערב באי העמדה לדין של מבצעי מעשי הרג של פלסטינים, ובאמתחתו כפרקליט צבאי ראשי כבר טייח בעבר מקרים ברורים של מעשי הרג לא חוקיים, כמו ההוצאה להורג של עבדאללה ג'רושי ב-2001 .

כאשר למרות סתירות בחקירה בין אלוף פיקוד מרכז לשעבר רוני נומה שלכאורה נתן את פקודת ההרג, לבין עדותו של מי שכיום הוא ח"כ טרי במפלגת הימין הקיצוני "איחוד הימין" אביהו סופר, אשר נתן את פקודת האש עצמה לצלף. סופר לטענתו עשה זאת בפקודת נומה אשר הכחיש וחזר בו, והכחיש שוב, שרשרת שהובילה להריגתו בדם קר של אדם.

כך או כך יש להניח כי עריף ג'ראדת יצטרך לרשימה ארוכה פלסטינים שנורו למוות בידי חיילי צה"ל ואף אחד לא נתן על נטילת חייהם את הדין.

עו"ד חליל זאהר מ"הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" מסר בתגובה: "לא יתכן שירי פזיז לעבר אדם עם צרכים מיוחדים (תסמונת דאון) יעבור ללא חקירה מעמיקה וללא העמדה לדין של האחראים להרג. אנחנו מקווים שהיועץ המשפטי לממשלה יבחן בכובד הראש הראוי את ההשגה שהגשנו על דחיית הערר ויבדוק את המחדלים שביצעו חוקרי מצ"ח במקרה זה, בניהם: העדר חקירה מעמיקה של החייל היורה, היעדר השוואת עדויות החיילים, עיכוב בפתיחה בחקירה והעדר בדיקות פורנזיות מייד לאחר האירוע."

נ.ב. בספטמבר האחרון פרסמנו את את המקרה הירי המתועד בצלם הפלסטיני מחמד יאסין והדרך טוייחה חקירת המצ"ח בעניינו. השבוע הפרקליטות הצבאית הודיעה כי לא תפתח חקירה נוספת בעניין ולא תבדוק את הקליע שפגע בו מכיוון שאין באפשרותם למצוא את הרובים בהם השתמשו החיילים באירוע. 




מעיון ברשת האינטרנט ניתן למצוא תגובות שמחה רבות על מותו של עריף ג'ראדת, אך היות ונכתבו על ידי יהודים למרות רצחנותן לא נחשבות אלו ל"הסתה בפייסבוק".

ג'ון בראון
ג'ון בראון |האמת צועדת הלאה

נולדתי תחת המשטר הצבאי בבואנוס איירס, והיום אני כותב על המשטר הצבאי הישראלי. הראשון היה גרוע יותר, השני ארוך הרבה יותר. דור רביעי למהגרים. לפחות. 

"עיתונות זה כל מה שמישהו לא רוצה שתפרסם, כל השאר זה יחסי ציבור", אמר ג'ורג' אוורול ואני משתדל לזכור.  

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ