טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקט, שונאים

כל חטאו של יוסי קליין מסתכם בשימוש ברטוריקה ימנית, בהצגת תמונת מראה של מה שמופנה נגד השמאל באופן קבוע. קליין צייר תמונת מצב עגומה של החברה הישראלית, המקום שבו דת ומדינה הן פצצות מתקתקות

תגובות
חיילים דתיים
אבישג שאר-ישוב

הטור שפרסם יוסי קליין בשבוע שעבר מעורר מהומת אלוהים, שתדעך עד שתגיע שערורייה חדשה שתמנע התעסקות בנושאים אמיתיים. הטור של קליין מעלה סוגיה מהותית, מתעד אובדן תקווה וייאוש, אך נבלע בסגנון ונשארנו עם דיון על חיזבאללה ומספריים. זה נוח. נוח לדבר על גבולות חופש הביטוי, על "הארץ" כבמה לשמאל הזוי, על אנטישמיות, כל מה שמלבה שנאה ויוצר מחנאות. זו הפוליטיקה העכשווית, פוליטיקת שנאה וגינויים. הטור של קליין עוד יועלה מתהום הנשייה ברגעי רצון, ממש כמו יאיר גרבוז ומנשקי הקמעות. אלה החומרים שמהם עשויים מטהרי אוויר חברתיים, שנשלפים ברגע המתאים כדי להפיג ריחות ולהכניס לאווירה.

מה שכתב קליין אמור להיות כואב לקריאה, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית הוא נקרא. הוא בוטה, הוא מכליל, הוא אולי גם מגזים ובכל זאת הוא נוגע בנקודה שאף אחד לא רוצה לגעת בה, לא מימין ולא משמאל, והיא מהותית. ישראל נמצאת היום על סף מבחן הבגרות האולטימטיבי שלה, שיכריע בסופו של דבר את עתידה ובמידה גם את עתיד האזור כולו. והאיום הזה אינו מגיע מטרור פלסטיני, הוא מגיע מבפנים. לדעת קליין הקרב אבוד, יש לקוות כי הוא טועה.

תסתכלו עלינו, תראו המון שנאה. אם קיים רוב שמעוניין בשקט בחלקת האלוהים הקטנה שלו, השתיקה שלו, הפאסיביות שלו, מאפשרות את השנאה והשיסוע. אם נתבונן היטב במקום שבו אנו נמצאים עכשיו, הקו האדום היחיד שחצה קליין הוא עולם המטאפורות הרצחניות, שהיה עד עכשיו נחלת הימין. שנים של השחרת השמאל ושימוש בדימויים מבחילים לא גרמו אפילו להרמת גבה: סרטן, סכין בגב באומה, איידס, שתולים, בוגדים, לא ציונים, אוטו-אנטישמים. הדבר היחיד שעשה קליין הוא שימוש ברטוריקת ימין במאמר של שמאלני, אבל כידוע אין דין יפה-נפש כדין איש ימין.

קשה לאבחן תהליכים בעת התהוותם, הפלונטר שישראל מצויה בו הולך ומסתבך. איך שלא נסתכל על זה, אנחנו חיים כבר שנים על שנאה ושיסוע ואין שום קול שמחפש את הדרך לשנות. הפוליטיקה העכשווית מביאה להקצנה שבאה לביטוי בתהליך של הדתה ולאומנות, שרק יחריף כאשר יוצאי מערכת החינוך יהפכו לבוחרים. זו לא קינה של איש שמאל, זו קינה על ישראל.

דודו בכר

במקום שבו אמורה היתה להתרחש תקומת העם היהודי בארצו, שבו יכולים לחיות יהודים מכל הסוגים וגם לא יהודים, אין תקומה. יש שנאה פנימית, שלא היתה מביישת את מי שבז'רגון הלאומי העכשווי נהוג לכנות "אויבינו". אין מקום למי שיהדותו אחרת, אין מקום למי שנחשב שמאל. במקום שבו יש פוליטיקה משסעת של זהויות, לא קם שום קול אחר.

אין שום קול שאומר שיש מקום לקליין כמו שיש מקום לשמעון ריקלין, כחלק מחופש ביטוי במדינה דמוקרטית. אין קול שמדבר דמוקרטיה ולכן מחויב לפתרון סוגיית השטחים והחזקת מיליוני בני אדם ללא זכויות אדם. אין קול שמפריד בין דת למדינה ומאפשר חופש דת, גם אם המדינה מוגדרת מדינה יהודית. אין קול שפועל לשוויון, לתיקון עוולות חברתיים. הפיוס אינו בהשמעת קול אמצע, הפיוס הוא בחיזוק הדמוקרטיה משמאל ומימין. אבל אין קול שאומר את זה, כי כל הקולות יוצאים ממוסדות מפלגתיים רקובים שכל מהותם מאבק על משאבים.

ההתעסקות בקליין היא התעסקות בתסמין ולא במהות ונראה שמזמן הפכנו למומחים בתחום. השורה התחתונה היא שהאיום המהותי על מדינת ישראל הוא פנימי. הוא מתחיל במקום שבו השיח אלים ולא מותיר דבר מלבד שנאה וייאוש, במקום שבו לנצח נחיה על חרבנו מול אויבינו, נידונו לחיות על החרב גם מבפנים. זה לא עבד אף פעם, בפעם הקודמת זה נגמר במצדה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות