טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיות תקשורת חופשית בארצנו

תקשורת חופשית יכולה להיות איכותית או גרועה, אך ללא חופש עיתונות, הברירה אחת - גרועה. כאשר פגיעה בחופש העיתונות מעלה רק בת קול חלושה, לישראל יש בעיה

תגובות
הפגנה של עיתונאים מצרים שמנופפים במצלמות שלהם
MOHAMED ABD EL GHANY/רויט

חופש העיתונות בישראל קיים ונשמר לרוב, את פשיטת המשטרה על הוצאת "ידיעות ספרים" ניתן לפטור כאירוע נקודתי וחמור שלא היה צריך להתרחש, אבל היא כתם שאסור להתעלם ממנו. כדי שיתרחש מקרה נקודתי של הפרת חופש העיתונות, צריכה להיות הצדקה מוצקה, זה עניין של איזון. העובדה שהפשיטה לא נעשתה בהוראת המלמ"ב מעידה שאין כאן סכנה לביטחון המדינה, מה גם שממילא הספר לא היה מתפרסם ללא אישור הצנזורה, משמע נעשתה פה חריגה משמעותית באישורו של היועץ המשפטי לממשלה.

מועדון שלא ראוי להתקבל אליו

חיפוש קצר בגוגל תחת פשיטות משטרה יעלה תוצאות חיפוש ממצרים, תורכיה, ניגריה, חבל קשמיר וגם ישראל. מועדון מפוקפק למדי להימנות עליו ויש לקוות שהצטרפותה של ישראל לרשימה הייתה חד פעמית. יש להניח שפשיטות משטרה לא יהפכו לנוהל ועם זאת אי אפשר להתעלם מהתמונה הרחבה של מצב חופש התקשורת בישראל, ממנה עולים תסמינים שליליים בהתייחסות לחופש העיתונות.

קיומם של מנגנונים כמו צנזורה וצו איסור פרסום מוצדקים במסגרת דמוקרטית, מתוך הנחה שיישומם נעשה במשורה ומתוך שיקול דעת ואיזון האינטרס הציבורי ולא בשרירותיות ובשל אינטרסים פוליטיים. זה לא סוד שמידת חופש העיתונות תלויה במידת התערבות השלטונית בתקשורת, זו משוואה הגיונית. אי תלותה של התקשורת הוא נדבך דמוקרטי חשוב וחלק בלתי נפרד ממכלול זכויות אזרחיות. בישראל חופש הביטוי וחופש העיתונות נובעים בעיקר מעקרונות שהניח בית המשפט העליון ואישרר בפסיקותיו השונות. עקרונית זה מעניק קרקע חופשית יחסית לתקשורת.

חופש העיתונות על במותייך חלל

נקרא לזה קרקע חופשית על פניו, כי למעשה אנחנו עדים להצרה פרשנית של חופש העיתונות, גם אם בגבולות הנורמה הדמוקרטית. וכאן הבעיה, המוכנות לקבל פעולות בתחום האפור כחלק מנורמה דמוקרטית. בסופו של דבר אלה מערערים את עצמאותה של התקשורת ותפקידם לייצר חסמים ושומרי סף אינהרנטיים בתוך המערכת שיחסכו מראש את כל הטרחה שבפיקוח. מתיחת היריעה הדמוקרטית עד לחשש קריעה בתחום חופש העיתונות וחופש הביטוי יוצרות פגיעה שניתן לטאטאה כבלתי נראית, אך היא מוחשית ותקדימית ולכן גם מסוכנת. בתקופה בה חופש העיתונות פועל במדד רגב, ע"ע "מה שווה רשות שידור אם אי אפשר לשלוט בה?", זה לא עניין שיש לטאטא.

זו התמונה הרחבה שמוכיחה שבכל זאת ישנם תהליכים שאי אפשר לפספס: חוקים מצטברים של מה מותר להגיד, מה נחשב להסתה ואיך לנופף בדגל, צנזורה על הרשת והצהרות על הידוק הפיקוח על בלוגרים והפלטפורמות השונות של המדיה החברתית, פגיעה בחיסיון עיתונאי, מילים מותרות ואסורות בשידור, הפיכת ביקורת לגיטימית לניסיונות פוטש ממוצאים, תביעות של פוליטיקאים נגד גופי תקשורת – רשימה חלקית ומקוצרת.

גלעד ארדן
אוליבייה פיטוסי

האווירה שלנו - אווירתנו

ראש הממשלה מתייחס אל התקשורת כאל נמסיס זה זמן רב. לדוגמא, דף הפייסבוק של ראש הממשלה, שהוא אמצעי תקשורת לכל דבר, מכיל הצהרות בעלות מנעד שלילי על התקשורת בתדירות גבוהה. לעיתים אלה מתקפות ישירות על גופי תקשורת מסוימים, עיתונאים ספציפיים (כמו רביב דרוקר, או אילנה דיין), או התקשורת באופן כללי והטון לרוב ביקורתי מאוד ושלילי, עם רמיזות עבות על בעיה של התקשורת ותחושת הנרדפות של ראש הממשלה. ההשפעה של אלה היא שלילית גם אם היא אינה פורמלית. אין כאן משהו לא חוקי, רק יצירת אווירה ואת הטון הזה מאמצים גם חברי ממשלה אחרים, מה שאומר שזו אווירה שתופסת ועשויה להתגבר ולכל גם ביטויים אחרים.

עוד זה מדבר וזה בא 

וכמו לפי בקשה מעלה השר ארדן בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו סטטוס על ערד ניר מחדשות ערוץ 2 שצייץ בטוויטר על סדרת קריקטורות של קרלוס לאטוף הברזילאי על פליטי מלחמה מוסלמים. מכיוון שהקריקטוריסט לעיתים מעלה קריקטורות אנטי ישראליות, זה מספיק לארדן לעשות את הקישור, לייחס לערד ניר אנטישמיות וצביעות ולצבוע בצבע את מהדורת החדשות של ערוץ 2. אלא שכל הקישור הזה הוא פרי מוחו של ארדן, או נכון יותר של אתר pressפקטיבה. הרי זה קישור נסיבתי ומגמתי ולכן עונה להגדרה של תעמולה שקרית שאין בה כלום לבד מדמגוגיה, כזו שאפשר לשתף ברשת לחיזוק האווירה.

אז, כן, על פניו, הכל בסדר, חופש העיתונות, פריחה פלורליסטית, אבל משהו רקוב ועכור מייצר אווירה שעלולה בקלות לשנות את זה. השינוי לרוב לא מתחיל בחוקים, חוקים זה משהו שלא תמיד קל לבלוע. עדיך לייצר אווירה, לעשות עבודת הכנה, להכשיר לבבות ולהטות דעת קהל. ברגע שדברים הופכים לנורמה, לא באמת צריך חוקים מגבילים, אפשר לשמור על חופש למראית עין ובהתאם לנורמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות